בית משפט השלום בירושלים, בהרכב שלשה שופטים, איפשר היום למשה קצב להופיע לדיון בעינינו לא בשעה שבית המשפט קבע. זו לא רק פארסה מקוממת כל מכבד חוק, זה תקדים מסוכן: השופטים נמנעו מלהכנס לאולם הדיונים בשעה שהם קבעו - כי הנאשם, בחוצפה מדהימה, לא הופיע. אני משער שהתנהגות כזו של כל נאשם שנקרא לענות על כתב אישום פלילי היה מביא את בית המשפט להוצאת צו הבאה לנאשם ולא להתמקחות עם פרקליטיו. ואני לא יודע מה יותר מסוכן: התנהגותו המחוצפת של משה קצב הנאשם בפלילים או התנהגותו הוותרנית של בית המשפט כלפי נאשם, שהיה נשיא.

לי אישית יש חשד, ואני מקווה שאינני חושד בכשרים, שכל הפארסה הזו שארעה היום בבית המשפט תוכננה היטב מבעוד מועד בידי משה קצב ופרקליטיו, שהחליטו כבר מזמן לפוצץ את עיסקת הטיעון. הסיבה לכך מתבקשת: משה קצב החליט לבטל את עיסקת הטיעון שחתם עליה מסיבות הידועות רק לו ולפרקליטיו; אך הגעה בזמן לאולם בית המשפט כמו כל נאשם ותשובת כפירה בהאשמות נגדו, נראתה לקצב כהופעה חיוורת לנוכח התקשורת צמאת הדם. לכן תכנן לעצמו  הד תקשורתי רב עוצמה, כפי שעשה בעודו מכהן בבית הנשיא, באותה מסיבת עיתונאים בה תקף את ערוץ 2 והפכה למופע אימים שישפיע על דעת הקהל. יתכן מאד שגם כעת הפרקליטים יחד עם הנאשם העריכו שהפארסה הזו תשכנע חלקים גדולים בציבור שמשה קצב איננו אשם כלל אם אינו מוכן להודות באשמה מינורית וזאת בהופעה דרמטית. והרי כל מטרתם היא להשפיע על בית המשפט, בעזרת דעת הקהל, במשפט שעיקרו - מילה שלו מול מילה של המתלוננות.

כאשר פרקליטים עזי מצח נתקלים בראש תביעה הססן - והוא לא הראשון, גם אליקים רובינשטיין היה כזה - התוצאה שראינו היום בבית המשפט היא בלתי נמנעת.