היום בשעה 10 בבוקר שמעתי צפירה, או איך שלא תקראו לזה. מיד עמדתי דום. לפתע עלתה מחשבה בראשי שהיה במצב שאנטי-טיים: "רגע, בעצם היום לא יום הזיכרון ...", אחרי 3 שניות התחלתי לנוע מעמידת הדום ההזוייה שלי והבנתי. זהו תרגיל. צריך מקלט. אחרי שניה הבנתי. אין פה מקלט.
אני כותבת את הפוסט הזה מגן-עדן. בטוח, נו.
|
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נשמה שלי,
אוהבת אותך שחבל לך על הזמן!
מעריצה אותך!
חחחחחחחחחחחח
זאת הפנטזיה של על גן עדן? שיהיו יותר גדולים מאלה שכאן?
בואנה, החיים שלך ממש יפים, אם כל מה שאת רוצה מגן עדן זה שהבולובולים יגדלו
הזויה, כבר אמרו לפני אנשים שמכירים אותך יותר שנים
אבל אחת ויחידה
אוהבת אותך, אלופה שכמוך
כן.
הם צלצלו אליי שלשום והודיעו לי שזה נדחה.
אין עדיין תאריך רישמי.
בגדול אמרו עוד מספר עשורים..
נו טוב, אזדיין בסבלנות.
השאלה הנשאלת היא אם במציאות מניאק לא קטן עליך...
עם מציאות הזוייה כ"כ, בטח הזוי הפוסט הנ"ל.
לללל...
איי לייק מיי ללה...
אז הוי??
יש שם המון תפוזים ובולבולי ענק.
יפה שאת...
המלאכים אמרו לי..
לא רוצים אותך עדיין..
יש לך עוד חיים לפנייך ויפים
אז הינה העברתי את ההודעה..
שלא יכעסו המלאכים.
רק בקפה.
ליד הקפה אני אחר. שונה. שונה מאוד.... :-))
(שיט... אזל לי מלאי הכוכבים).
פוסט הזוי או לא הזוי?
מותק זה לא גן עדן, זה ללה לנד שם אצלך.
אבל בסדר. גם ככה אני אוהבת.
א
כ
ז
ב
ה
.
.
.
האמת המקום פה נבנה בסגנון ים תיכוני.
די מזכיר את איזור השרון.
ואו, כשאני מסתכלת עכשיו ממש ממש טוב? זה חיקוי מושלם של הבית שלי.
רגע, רגע, אפ אפ אפ....
פאק!
Im alive man!