היום בשעה 10 בבוקר שמעתי צפירה, או איך שלא תקראו לזה.

מיד עמדתי דום.

לפתע עלתה מחשבה בראשי שהיה במצב שאנטי-טיים: "רגע, בעצם היום לא יום הזיכרון ...",

אחרי 3 שניות התחלתי לנוע מעמידת הדום ההזוייה שלי והבנתי.

זהו תרגיל.

צריך מקלט.

אחרי שניה הבנתי. אין פה מקלט.

אני כותבת את הפוסט הזה מגן-עדן.

בטוח, נו.