כותרות TheMarker >
    ';

    לינקדאין לעסקים

    הבלוג התחיל כרשימת פוסטים מקצועיים בתחום מינוף המדיה החברתית לגיוס עובדים והתרחב גם לנושא המינוף של לינקדאין לעסקים.

    0

    זהירות! רואים לך בבלוג ....

    19 תגובות   יום חמישי, 10/5/07, 23:42

    לפני שבוע פוטר עובד מהקונסוליה הישראלית בניו יורק בגלל שגילו שהוא עובד בעבודה נוספת – Moonlighting כפי שהעיתונים בניו יורק קראו ל"חלטורה", כשחקן בסרטי סקס הומוסקסואלים. העובד המציא לעצמו שם אחר, אבל פתח עמוד באינטרנט עם תמונות ברורות ומזמינות, ועיתונאי מעיתון Page Six הניו-יורקי זיהה את החיים הכפולים וההזדמנות לסקופ, הזמין אותו לבילוי משותף ודיווח על כך בעיתון.בטוקבקים בעתונים ובשיחות על כך ברדיו בימים אחרי החשיפה שאלו "איך לא ידעו מעסיקיו שהוא משתתף בסרטים", "איך ייתכן שהיה צריך עיתון מקומי כדי לחשוף משהו שפתוח באינטרנט?".

    פעם, כשכתבנו יומן, היה לו מנעול קטן ויכולנו לנעול אותו ולשים במגירה, ואף אחד לא יכול היה לדעת מה אנחנו חושבים או חולמים. זה חלק מהקסם של לכתוב יומן, וחלק מהותי בתרבות שלו: הפרטיות והסודיות של הכותבים.אבל, החיים השתנו, והיום כשכותבים יומן הוא כבר Online, מ"log" הפך לבלוג והכל פתוח – לכולם. הבעייה היא שכשיושבים וכותבים בבלוג החוויה היא הרבה פעמים אותה חוויה מפעם – כתיבת יומן פרטי וסודי. זה לא שאנחנו לא יודעים שהרבה קוראים אותנו (אנחנו אפילו מחכים לכוכבים), אבל אנחנו בדרך כלל לא יודעים מי קורא, והתחושה של הפרטיות נשארת במידת מה.

    אחרת, איך אפשר להסביר בלוגים שאנשים מספרים בהם על כך שהם לא ממש חיפשו עבודה ובמקרה הגיעו לראיון, או משתפים בכל חיי האהבה שלהם, גישתם הפוליטית ועוד עמדות שונות, באותו בלוג בו הם מספרים שבדיוק התראיינו היום לאינטל ולא הלך משהו אבל מי יודע...אם תקראו את הבלוגים האלה ורבים אחרים תיראו שהתחושה של אותם אנשים היא שהם לבד, מלהגים עם עצמם, אולי עוד עם קורא או שניים. הרי אין סיכוי שמישהו באמת חשוב יגיע לבלוג ויקרא אותו. 

    בעולם יש כבר ארגונים שמקיימים נוהל קבוע של חיפוש מידע על מועמדים סופיים ב- Google לפני הצעת עבודה. בארץ עוד לא נתקלנו בכך, למרות שכמובן אולי יש בשוק מגייסים שכבר זיהו את הפוטנציאל הגלום.כמגייסים, למה לנו להשקיע אלפי שקלים במבחני אמינות, בירור עומק עם ממליצים או יום הערכה מורכב, כשהבלוג האישי, הצ'ט בתפוז או העמוד כאן בTheMarker Café  נותן לי את כל המידע שאנחנו מחפשים.  

    כתבנו בבלוגים הקודמים שלנו על הכוח הגלום בשימוש בכלים כמו בלוגים ורשתות חברתיות לארגונים מגייסים. למחפשי עבודה שיודעים להיעזר בכלים הללו יש כמובן יתרון, אבל אסור להתעלם מהסיכונים.  

    כל דבר שאתם כותבים היום בבלוג, בתגובה, בצ'ט, יכול להתגלגל ביום מן הימים ללקוחות, מעסיקים, ספקים – לכל אדם שאתם בקשר עסקי איתו. כמובן שאנחנו לא מנסים לעודד שקר או העמדת פנים. רק זהירות. מודעות לכך שחיינו הופכים להיות יותר ויותר חשופים, והיכולת לשלוט על המידע ש"שיחררנו" לעולם כמעט ולא קיימת. כמו שאמרנו: "רואים לך הכל"...  

    למעסיקים כמובן נמליץ "לגגל" (to google) מועמדים ולבדוק מה אפשר לקרוא עליהם ברשת. אם יתמזל מזלכם אולי אפילו תקראו בבלוג של המועמד או המועמדת מה הם חשבו עליכם כמראיינים, או איך נראה להם הארגון.  

    כבר אי אפשר לנעול את היומן ולהחביא במגירה; הכל חשוף ברשת..... 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/3/08 08:59:

       

      צטט: bfou 2008-03-26 04:14:16

      הסוגיה פה מעניינת.

       

      אני, כשאני מגייס, רוצה לדעת יותר על האישיות של האדם. אני מניח שפילטרים של יכולות היא כבר עברה בצבא, באוניברסיטה, במקומות עבודה קודמים. אבל - איך היא בתור בן אדם?

       

      מזמן לא גייסתי, אבל למיטב זיכרוני יש כל מיני איסורים לתחקר. איפה שירת בצבא וכאלה, שלדעתי הם רלוונטיים אבל אסור לשאול.

       

      ולכן אם אני יודע שלמועמד יש בלוג ואני יכול לטעום ממנו, זה יתרון גדול. לא לפסילה - נהפוך הוא. אבל גם כן.

       

      ואני אגיד עוד משהו על החשיפה שלי עצמי. אני מתלבט מאוד בנקודה של "שבירת מסיכות". אני כותב פה בגלוי על רגשותי וחושף את עצמי. אני מאוד מודע לגוגל, והתחבטתי איך זה ישפיע אם ארצה לחפש עבודה או להשיג השקעה, שלא לדבר על מה יקרה אם שכני, חברי או קרובי משפחתי יקראו את הבלוג שלי.

       

      חשבתי והחלטתי שבעולם 2.0 אני רוצה להיות חבר רק במועדונים שירצו לקבל אותי.

      הי אבי,

      אני כמוך מתלבטת כל פעם, והאמת היא שגם החלטות שכבר החלטתי נבחנות  כל פעם מחדש במידה מסויימת....

      לפני כמה חודשים פגשתי מישהי בפגישה עסקית ואחרי השיחה המקצועית היא שאלה אותי לשלום אחותי עליה סיפרתי בבלוג כשעברה אישפוז. למרות שידעתי שהבלוג פתוח וידעתי שהמידע שם (וגם אחותי כמובן היתה שותפה לכתיבה), החיבור של האישי והמקצועי פתאום תפס אותי לא מוכנה.

      החלטתי להשאיר את המידע כמו שהוא אבל בהחלט חזרתי לסימן השאלה שליווה אותי בנקודה שכתבנו את הפוסט הזה...

      תודה על הביקור והתגובה!

      מורית

        26/3/08 04:14:

      הסוגיה פה מעניינת.

       

      אני, כשאני מגייס, רוצה לדעת יותר על האישיות של האדם. אני מניח שפילטרים של יכולות היא כבר עברה בצבא, באוניברסיטה, במקומות עבודה קודמים. אבל - איך היא בתור בן אדם?

       

      מזמן לא גייסתי, אבל למיטב זיכרוני יש כל מיני איסורים לתחקר. איפה שירת בצבא וכאלה, שלדעתי הם רלוונטיים אבל אסור לשאול.

       

      ולכן אם אני יודע שלמועמד יש בלוג ואני יכול לטעום ממנו, זה יתרון גדול. לא לפסילה - נהפוך הוא. אבל גם כן.

       

      ואני אגיד עוד משהו על החשיפה שלי עצמי. אני מתלבט מאוד בנקודה של "שבירת מסיכות". אני כותב פה בגלוי על רגשותי וחושף את עצמי. אני מאוד מודע לגוגל, והתחבטתי איך זה ישפיע אם ארצה לחפש עבודה או להשיג השקעה, שלא לדבר על מה יקרה אם שכני, חברי או קרובי משפחתי יקראו את הבלוג שלי.

       

      חשבתי והחלטתי שבעולם 2.0 אני רוצה להיות חבר רק במועדונים שירצו לקבל אותי.

        18/7/07 00:21:

       

      צטט: גנאדי 2007-07-18 00:07:33

      כל אחד צריך להיות מודע לבלוג שלו. זה קצת "מסרס" את העוקץ (אם אפשר לומר כך) מכל מיני דברים שרציתי לכתוב, בעיקר על כל מיני ראיונות הזויים שהיו לי לפני כחצי שנה, אבל אני עדיין חושב שבין האפשרות לכתוב כאן בלוג מצונזר בשם המלא לבין בלוג אנונימי ולהוציא הכל - לדעתי האפשרות הראשונה היא העדיפה.

       

      הי גנאדי... עכשיו אני מסוקרנת כמובן לשמוע על ראיונות הזויים... אבל הבחירה כמובן בידיך - כמה לספר ...

      אם תציץ בבלוג שלי, האישי (בכרטיס שלי) תראה אני מקווה שאני איתך לגמרי בבחירה באופציה הראשונה. עדיין מנסה כל הזמן להקפיד לזכור שיכול להיות שקוראים אותי מכרים, לקוחות פוטנציאלים, וכו'...

      באופן אישי השקיפות והפתיחות זה משהו שגם חשוב לי בד"כ לשתף לגביו... גם אם לעתים מעט מצונזר כמו שאמרת...

      לילה טוב,

      מורית

        18/7/07 00:07:

      כל אחד צריך להיות מודע לבלוג שלו. זה קצת "מסרס" את העוקץ (אם אפשר לומר כך) מכל מיני דברים שרציתי לכתוב, בעיקר על כל מיני ראיונות הזויים שהיו לי לפני כחצי שנה, אבל אני עדיין חושב שבין האפשרות לכתוב כאן בלוג מצונזר בשם המלא לבין בלוג אנונימי ולהוציא הכל - לדעתי האפשרות הראשונה היא העדיפה.

        17/7/07 21:52:

      מסכים :-)

      אני כה מסכים עד שאני תוהה האם לפרסם ולהרחיב את דברי כפוסט בבלוג שלי...

      צטט: מורית 2007-07-17 20:44:55

       

      צטט: אבי אהרן 2007-07-17 17:46:30

      לבלוג אמיתי (לא כזה של "שמי הוא כך וכך והמקצוע שלי הוא כזה וכזה") יש השפעה אדירה על הכותב. הוא במפורש כלי להאצת ההתפתחות האישית. ברור שלא יהיה חכם לכתוב פוסט בסגנון "היום התראיינתי באינטל", אבל לכתוב "השבוע היתי באיזה ראיון וזה מה שהיה שם" (בבלוג אנונימי, כן?) מומלץ גם מומלץ.

      הי אבי

      כמי שחווה בחודשים האחרונים את ההשפעה של כתיבת בלוג על הכותב/ת אני מאד מסכימה, ואפילו לא אנונימי. האמת שלא חשבתי עליו אף פעם ככלי להאצת התפתחות אישית, אבל זו בהחלט פרספקטיבה מעניינת...

      אני מתחברת לכן מאד להמלצה לכתוב בלוגים, אישיים ומקצועיים, אבל הדגש מבחינתנו היה על לשים לב שהבלוגים חשופים, ושקוראים אותם, ושזה יכול לחזור אליך ביום מן הימים...

      מורית

       

        17/7/07 20:44:

       

      צטט: אבי אהרן 2007-07-17 17:46:30

      לבלוג אמיתי (לא כזה של "שמי הוא כך וכך והמקצוע שלי הוא כזה וכזה") יש השפעה אדירה על הכותב. הוא במפורש כלי להאצת ההתפתחות האישית. ברור שלא יהיה חכם לכתוב פוסט בסגנון "היום התראיינתי באינטל", אבל לכתוב "השבוע היתי באיזה ראיון וזה מה שהיה שם" (בבלוג אנונימי, כן?) מומלץ גם מומלץ.

      הי אבי

      כמי שחווה בחודשים האחרונים את ההשפעה של כתיבת בלוג על הכותב/ת אני מאד מסכימה, ואפילו לא אנונימי. האמת שלא חשבתי עליו אף פעם ככלי להאצת התפתחות אישית, אבל זו בהחלט פרספקטיבה מעניינת...

      אני מתחברת לכן מאד להמלצה לכתוב בלוגים, אישיים ומקצועיים, אבל הדגש מבחינתנו היה על לשים לב שהבלוגים חשופים, ושקוראים אותם, ושזה יכול לחזור אליך ביום מן הימים...

      מורית

        17/7/07 17:46:
      לבלוג אמיתי (לא כזה של "שמי הוא כך וכך והמקצוע שלי הוא כזה וכזה") יש השפעה אדירה על הכותב. הוא במפורש כלי להאצת ההתפתחות האישית. ברור שלא יהיה חכם לכתוב פוסט בסגנון "היום התראיינתי באינטל", אבל לכתוב "השבוע היתי באיזה ראיון וזה מה שהיה שם" (בבלוג אנונימי, כן?) מומלץ גם מומלץ.
        20/5/07 17:27:

      תודה מורית.

      וסליחה על התגובה המאוחרת... 

        16/5/07 18:53:

       

      צטט: מלכת השלג 2007-05-16 14:56:52

      מורית שלום,

       

      קראתי את תגובתך וחשבתי עליה (התגובה הראשונה שלי היתה מיידית ועל כן נחרצת מעט...). אני עדיין חושבת שחשוב מאד להפריד בין האדם לפרסונה האינטרנטית שלו. אני אתן לך דוגמא, מה תעשי אם תבחני מועמד ותגלי משהו על העדפותיו המיניות, דעותיו הפוליטיות, השתתפותו בפורומים ודיונים  שאינם עולים בקנה אחד עם דעותייך האישיות, האם תדעי למנוע הטייה של החלטתך באופן מוחלט?

      כמו כן מימד הזמן - אם מועמד כתב איזושהי שטות ב-2001 האם תדעי לסלוח לו? כמה זמן צריך לעבור, הרי גוגל לא סולח ולא שוכח.

      באופן אישי - חשבתי לכתוב כאן בלוג, אבל עכשיו אני מתלבטת - אם אני אכתוב על מה שבאמת אני חושבת אני לעולם לא אמצא עבודה, אז מה לצנזר את עצמי? אז בשביל מה לכתוב בכלל? לעשות כתיבה שיווקית לעצמי, כמו למוצרים שצריך למכור, מה את חושבת?

      הי חיה,

      אני חושבת שבסופו של דבר מי שנמצא בקצה התהליך הם אנשים. יהיו אלה שיהיו פתוחים לעמדות שונות משלהם, יעודדו צוותים מגוונים, עם שונות פנימית Diversity, ויחשבו שמישהו עם דעה שונה או נטיה מינית שונה הוא או היא מביאים תוספת מבורכת לצוות.

      מולם יהיו כאלה שלא....

      יש כמובן גם ארגונים שמעודדים בצורה פומבית שקיפות ופתיחות (פותחים תשתית לבלוגים, מזמינים עובדים להגיב ולפנות ישירות למנהלים ועוד). בארגונים כאלה אולי נמצא יותר מנהלים מהסוג הראשון..

      ברמה האישית - כל עוד את מחפשת עבודה, לדעתי חשוב לזכור שהדברים שלך משווקים אותך- גם אם הכתיבה היא לא "שיווקית" באופייה. מנהלים מגייסים ששוחחתי איתם על זה דיברו דוקא על כך שמחפשים דרך בלוגים את האדם ה"אמיתי", את הדיאלוג שמאפשר לחיבור הבינאישי "לצוץ" באופן טבעי. זה לא אומר לא "לצנזר" דברים קיצוניים, שאולי יתפרשו לא נכון. אבל בוודאי שהכוונה היא לא ל"לא לכתוב"....

      אחרת - למה אנחנו כובתים פה ביום ובליל....? קורץ 

      עם הרבה מחשבה על מי קורא אותנו, גם ברמה המקצועית והעסקית...

       

        16/5/07 14:56:

      מורית שלום,

       

      קראתי את תגובתך וחשבתי עליה (התגובה הראשונה שלי היתה מיידית ועל כן נחרצת מעט...). אני עדיין חושבת שחשוב מאד להפריד בין האדם לפרסונה האינטרנטית שלו. אני אתן לך דוגמא, מה תעשי אם תבחני מועמד ותגלי משהו על העדפותיו המיניות, דעותיו הפוליטיות, השתתפותו בפורומים ודיונים  שאינם עולים בקנה אחד עם דעותייך האישיות, האם תדעי למנוע הטייה של החלטתך באופן מוחלט?

      כמו כן מימד הזמן - אם מועמד כתב איזושהי שטות ב-2001 האם תדעי לסלוח לו? כמה זמן צריך לעבור, הרי גוגל לא סולח ולא שוכח.

      באופן אישי - חשבתי לכתוב כאן בלוג, אבל עכשיו אני מתלבטת - אם אני אכתוב על מה שבאמת אני חושבת אני לעולם לא אמצא עבודה, אז מה לצנזר את עצמי? אז בשביל מה לכתוב בכלל? לעשות כתיבה שיווקית לעצמי, כמו למוצרים שצריך למכור, מה את חושבת?

        15/5/07 12:42:

       

      צטט: אבי יריב 2007-05-12 13:09:02

      תודה על הפניית תשומת הלב  והמודעות לנושא,גם אני כמו אחרים אינני סבור כי את כל צפונות ליבי אחשוף מעל מסכי האינטרנט יש גבול לרמת החשיפה אותה אפשר לחשוף בפני אנשים אשר אתה אינך באמת מכיר,אבל מודעות תמיד חייבת להיות. תודה

      בשמחה,

      המודעות העיקרית לפחות שניסינו למקד היא בתהליך חיפוש עבודה - או חיפוש מועמדים, אם הבלוג הוא של מישהו בתוך ארגון.

      מורית

        15/5/07 12:41:

       

      צטט: מלכת השלג 2007-05-15 10:57:54

      שלום רב

       

      מה זאת אומרת : "כשהבלוג האישי, הצ'ט בתפוז או העמוד כאן בTheMarker Café  נותן לי את כל המידע שאנחנו מחפשים.   " זה מה שאתם מחפשים? לפשפש בענייניו האישיים של מועמד? חשבתי שאתם אמורים לחפש כישורים, התאמה לארגון ולחזות אפשרות של הצלחה בתפקיד. בתור מי שעבדה בתחום אבטחת מידע אני רוצה להתריע מפני גיגול של אנשים, האם אתם מודעים כמה קל להתחזות באינטרנט? האם אתם מודעים לכמה קל לחדור למחשב ולהתחזות (הנה מקרה אמנון ז'קונט)?

      למה אני מקבלת את הרושם שיש כאן איזושהי הנחת עבודה שהמועמד בעצם מעמיד פנים ותפקיד המאבחנים הוא למעשה לחשוף אותו?

      כל הכיף בתוכם גולשים וכל הווב 2.0 הוא שאין צנזורה, הגישה שלכם מוטעית וצריך מאד להיזהר עם זה.

      קודם כל צודקת צודקת - בעיקר בתגובה לציטוט "כל המידע". זו כמובן לא היתה הכוונה. אנחנו מאמינים בתהליך מיון מקיף ומעמיק, שמאפשר להבין בתוך תהליך הגיוס האם האדם שעומד מולי מתאים לארגון שלי, ובוודאי לא אסתפק במידע מהבלוג או מכל אתר אחר. מסכימה איתך גם שיש מקרים של התחזות באינטרנט וצריך לקחת כל פיסת מידע בזהירות.

      עד כאן אין לי/לנו ויכוח איתך, ובהחלט הפיספוס שלנו בבלוג מבחינת ההתייחסות הכוללת לטקסט כמקור בלעדי או אמיתי.

       

      עם זאת - יש כן הרבה מידע, מסתובב שיכול לעזור לארגון להבין יותר טוב את האדם שעומד מולו - לטוב ולרע. ומצד שני מועמדים צריכים לדעתנו לדעת שברגע ששמו מידע באינטרנט, שהוא חשוף ופתוח לכולם, גם למעסיק פונטציאלי.

      "הצנזורה" שהצענו היא יותר צנזורה עצמית, מתוך המחשבה - מה אני רוצה שיהיה שם בחוץ כשאני מחפשת עבודה (או כל דבר אחר בעצם).

       

      המצב בסופו של דבר הוא, שתהליך הראיון והמיון הוא תהליך של בירור הדדי. המועמד לומד הרבה על הארגון בראיון, באיך התייחסו אליו בתהליך, אבל גם מהאתר של החברה, מהבלוגים של עובדיה, מסיפורים של חברים ועוד - לכן לארגונים אנחנו אומרים תמיד לשים לב איזה שגרירים הם מוציאים לדוגמא כשמראיינים בצורה מזלזלת.

      באותה מידה - כן, הבירור בכיוון השני הוא שהארגון בוחן את המועמד. מנסה להבין את מניעיו, תכונותיו, גישתו העסקית, כישוריו המקצועיים וגם פשוט - מי הוא. לא מתוך "ניסיון חשיפה" של איזה הטעיה כמו שאולי ניתן היה להבין מדברינו - או כמו שאת כותבת שהבנת. פשוט בירור הדדי. בתהליך הזה לדעתנו כדאי שכל אחד מהצדדים יהיה מודע להשלכות של מעשיו, התנהגויותיו וגם המילים שהוא משחרר לעולם בדרכים השונות שיש לנו לשם כך.

      תודה שוב על השאלות החשובות... וההזדמנות להגיב עליהן כאן. נשמח לשמוע אם זה עונה / תואם את המחשבות שלך...

        15/5/07 10:57:

      שלום רב

       

      מה זאת אומרת : "כשהבלוג האישי, הצ'ט בתפוז או העמוד כאן בTheMarker Café  נותן לי את כל המידע שאנחנו מחפשים.   " זה מה שאתם מחפשים? לפשפש בענייניו האישיים של מועמד? חשבתי שאתם אמורים לחפש כישורים, התאמה לארגון ולחזות אפשרות של הצלחה בתפקיד. בתור מי שעבדה בתחום אבטחת מידע אני רוצה להתריע מפני גיגול של אנשים, האם אתם מודעים כמה קל להתחזות באינטרנט? האם אתם מודעים לכמה קל לחדור למחשב ולהתחזות (הנה מקרה אמנון ז'קונט)?

      למה אני מקבלת את הרושם שיש כאן איזושהי הנחת עבודה שהמועמד בעצם מעמיד פנים ותפקיד המאבחנים הוא למעשה לחשוף אותו?

      כל הכיף בתוכם גולשים וכל הווב 2.0 הוא שאין צנזורה, הגישה שלכם מוטעית וצריך מאד להיזהר עם זה.

        14/5/07 18:33:

       

      צטט: יוחאי עילם 2007-05-13 14:36:33

      אני הוא זה ש"לא ממש חיפש עבודה ופתאום הגיע לראיון". זה לא לגמרי מדוייק. אני התחלתי לחפש עבודה בצעד מאוד קטן, ודברים קרו מהר מהצפוי (אני מקוה שזאת לא בועה). באותם ימים שפרסמתי את הפוסט ההוא, כמעט אף אחד לא קרא אותי. כפי שכתבת, בהחלט היה כאן מן הליהוג העצמי.

      לשמחתי, כיום יש לי לא מעט קוראים. אני מודע לכך שהמעסיק הנוכחי שלי קורא את מה שאני כותב, וגם מעסיקים עתידיים יכולים לעשות כך. אבל אני ילד גדול, ועומד מאחורי מה שאני כותב (בשמי המלא, ולמרות שלעתים מדובר בשטויות גמורות). אף פרסמתי לאחרונה בבלוג מודעת דרושים של המעסיק (בתיאום איתם).

      אני חושב שמי שיש לו בלוג דווקא יכול להיות להנות מכרטיס ביקור ברשת, ולהצטייר כמי שיש לו פחות מה להסתיר על עצמו. כמובן שנדרשת זהירות. הצבת הגבול נעשית באמצעות קצת קומון סנס...

       

      הי יוחאי,

      קודם כל שמחנו על התגובה - בעיקר כי אנחנו לא מכירים וכתבנו עליך... מוזר לנו באופן כללי ככה לדבר על אחרים. עוד יותר - כי אתה עושה שימוש בכלים שאנחנו מאד מאמינים בהם וכמו שאמרת - נהנה מכרטיס ביקור ברשת.

      ניסינו לעורר את המודעות של מחפשי עבודה וגם מעסיקים, כי המודעות ל "כרטיס הביקור ברשת" לדעתנו עוד רחוקה מלהיות גבוהה (ראינו בעבר מקרים בלי הרבה קומון סנס - לא הדוגמא שלך...). בכל אופן הרבה הצלחה - מודעת דרושים בבלוג זו יוזמה מעולה, נשמח מאד לשמוע על עוד רעיונות כאלה... מורית

       

        13/5/07 14:36:

      אני הוא זה ש"לא ממש חיפש עבודה ופתאום הגיע לראיון". זה לא לגמרי מדוייק. אני התחלתי לחפש עבודה בצעד מאוד קטן, ודברים קרו מהר מהצפוי (אני מקוה שזאת לא בועה). באותם ימים שפרסמתי את הפוסט ההוא, כמעט אף אחד לא קרא אותי. כפי שכתבת, בהחלט היה כאן מן הליהוג העצמי.

      לשמחתי, כיום יש לי לא מעט קוראים. אני מודע לכך שהמעסיק הנוכחי שלי קורא את מה שאני כותב, וגם מעסיקים עתידיים יכולים לעשות כך. אבל אני ילד גדול, ועומד מאחורי מה שאני כותב (בשמי המלא, ולמרות שלעתים מדובר בשטויות גמורות). אף פרסמתי לאחרונה בבלוג מודעת דרושים של המעסיק (בתיאום איתם).

      אני חושב שמי שיש לו בלוג דווקא יכול להיות להנות מכרטיס ביקור ברשת, ולהצטייר כמי שיש לו פחות מה להסתיר על עצמו. כמובן שנדרשת זהירות. הצבת הגבול נעשית באמצעות קצת קומון סנס...

       

        12/5/07 13:09:

      תודה על הפניית תשומת הלב  והמודעות לנושא,גם אני כמו אחרים אינני סבור כי את כל צפונות ליבי אחשוף מעל מסכי האינטרנט יש גבול לרמת החשיפה אותה אפשר לחשוף בפני אנשים אשר אתה אינך באמת מכיר,אבל מודעות תמיד חייבת להיות. תודה

        12/5/07 11:21:
      ניצה ו- VG תודה על התגובות :-)
      המטרה שלנו היתה ללהעלות את המודעות שדברים שנמצאים ברשת - אינם נעלמים. בין אם כתבו עליך ובין אם אתה כתבת על עצמך (שעל זה יש לך יותר שליטה).
      המודעות שמה שאני כותב עשוי להקרא על ידי הבוס שלי, הלקוח שלי או החברה אליה אני מועמד או אהיה מועמד בעתיד היא שאלה שצריכה להלקח בחשבון - ובעיקר אם אני כותב עליהם. אני מסכים שחוסר המודעות קיים בעיקר בגילאים הצעירים יותר, אך הוא לא מסתיים שם.
      סוף שבוע רגוע
        11/5/07 07:42:

      מי שבאמת חושב שבבלוג נחשפים הדברים האמיתיים- טועה.

       

      צפונות ליבי לעומקם טמונים עמוק במגירה.

       

      שאר הגיגיי חשופים לעין כל.

       

       

      תודה ששיתפת, אם כי לדעתי, הנחת העבודה של רבים מהכותבים היא שקיימת חשיפה. האפשרויות למידע על אדם קיימות בדרכים נוספות מלבד גוגל . אפילו מספר טלפון סתמי יכול לתת מידע על שם ומיקום בתוך רגע ועוד ועוד. הסכנה הגדולה יותר טמונה בבלוגים של בני נוער, להם מתלווים צילומים חושפניים ועל כך יש לתת את הדעת באמצעות המערכת החינוכית.

      ארכיון

      פרופיל

      yrozen100
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין