המשרד שלי ממוקם בקומה האחרונה של בניין המשרדים שלנו.

מקום החניה שלי ממוקם בקומה התחתונה של החניון.

משמע - אני נכנסת למעלית של החניה במקום הכי נמוך של הבניין ולוחצת על הכפתור שאמור להביא אותי למשרד שנמצא במקום הכי גבוה בבניין.

אני נכנסת למעלית ו...מתחברת לאלוהים ומתחילה להתפלל.

רק שלא יבוא עוד מישהו למעלית ויגרום לי לעכב את הדלתות,

רק שלא יעצרו אותי בקומת החניון הבאה

רק שלא יעצרו אותי בקומת הכניסה

רק שהמנקים לא ייזכרו להיכנס באחת הקומות ולרדת בבאה אחריה

רק שאגיע כבר למשרד!!!

אבל איכשהו תמיד קורה שמישהו מגיע וגורם לי לעכב את הדלתות וצריך לרדת קומה לפניי ועוד מישהו מצטרף בקומת החניון הבאה והוא צריך לרדת קומה לפני ההוא שנכנס איתי ותמיד בקומה הראשונה המנקה עוצר אותנו וצריך לרדת בקומה שלפני הקומה של הבחור שנכנס בקומת החניון שמעליי

בקיצור - יש לי 5-6 עצירות עד שאני מגיעה לקומה שלי.

זה מבזבז לי את הזמן ומבאס לי את הבוקר.

כמה אפשר לחייך לזרים מבלי להיראות לעצמך מטופש במראה של המעלית...?

כמה אתה יכול למלמל :"כן...בוקר...קשה..."

די!

אז אני מציעה את החוק הבא!

מי שנכנס למעלית ראשון, הוא קובע איפה המעלית תעצור את עצירתה הראשונה.

היינו, אם נכנסתי ראשונה - המעלית תעצור קודם כל בקומה שלי ואז תרד לקומה של זה שנכנס אחריי ואז לקומה של זה שנכנס אחריו ואז לקומה שבה המנקה ביקש לרדת.

נכון שזה לא חוסך לי את זמן העצירות של המעלית כי "לאסוף" את כל אלה - אבל לפחות לא ארגיש פראיירית.

מי מצטרף?