בעקבות קריאת הפוסט של נעמה, על אנשים ומעליות:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=383432

נזכרתי בהתנהגות מגוחכת שיש לכולנו, כשאנחנו נכנסים למעלית עם עוד אנשים.

כשאנחנו מחכים מחוץ למעלית, עם עוד זרים, נפטפט אחד עם השני, נעשה רעש וכו', אבל ברגע שנכנס למעלית...דממה! אף אחד לא יפצה פה יותר!

ומזל שהמציאו את הרצפה ואת התקרה כדי שנוכל לנעוץ בהן מבטים, במקום להביט במבוכה אחד בשני :)

פעם זה קרה לי עם חברה, חיכינו מחוץ למעלית, פיטפטנו וקישקשנו, כשלצידנו עוד זוג זרים שמחכים למעלית, ומפטפטים ביניהם.

אבל ברגע שהמעלית הגיעה, נכנסנו כולנו פנימה ועמדנו בדום, עם מבטים מושפלים לרצפה, כאילו אנחנו בצפירה של יום הזכרון...

הסיטואציה האבסורדית הזו כל כך הצחיקה אותי ואת חברה שלי, שהתפרצנו בצחוק, והזוג שמולנו כנראה הבין מה מצחיק כאן, והם התחילו לצחוק גם.

איזה קטע הזוי, ארבעה אנשים עומדים במעלית וצוחקים כמו מפגרים, אבל בלי לדבר חלילה!

צירפתי לכם את קליפ המעליות של אירוסמית.

 מסתבר שיש עוד דברים שאנשים עושים במעליות, חוץ מלשתוק או לצחוק כמו מפגרים