כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    nomen omen

    השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית

    כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד

    והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן

    © כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.

    ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
    ותודה

    ארכיון

    מה צריך בסה"כ בנאדם

    50 תגובות   יום רביעי, 9/4/08, 13:36

    .

    החלטתי להסיר

    עימכם הסליחה

    .

    .

    © כל הזכויות שמורות לגל וייס, 2001-2008.

    (מתוך 'האיש שמת מבושה'  - רומן אוטוביוגרפי שטרם פורסם)  

    .  

    רשימת כל הפוסטים הקשורים - פרקים וקטעים מהספר: 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=309737

    .  

    .

    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/08 01:22:

      הגיעה תגובה אישית בזו הלשון:

       

      הפוסט בסדר אבל הקטע הראשון קשה. כשסיפורת הופכת לשירה הקורא יוצא מאיפוס.
      יש שם כמה דברים יפים מאוד.
      ואל תתרגשי מזה שאודי אמר מה שאמר. זה רק קטע קטן, ולא בקונטקסט.

      .

      מה אומר? תודה :)

        13/4/08 03:50:

      מהתגובות מסביב אני מבינה שהחלק הראשון עושה לרבים בעיות, לא מניע הסטארטר

      נו, טוב, ניסיתי :)

        13/4/08 03:41:

       

      צטט: ooops 2008-04-12 19:18:29

      תכיני הרבה נייר... (וירטואלי)

      מ'כפת לי - לא על חשבוני :)

        12/4/08 19:18:

      אם את רוצה תגובות גם לאופי הדמויות ולהתנהלות שלהן ולא רק לסיגנון ולצורת הכתיבה - הו הו, תכיני הרבה נייר... (וירטואלי)

       

        12/4/08 19:13:

      ולמען הסר ספק אצטט התכתבות אישית במייל:

      אם את רוצה הערות ענייניות והתייחסות לכאב - למה כתבת מה שכתבת?

      את מקשה והופכת את המגיבים למטומטמים

      הפיתרון הוא לא להגיב - לא לתוכן ולא לצורה

      ועניתי:

      אני לא צריכה ניחומים על האבל שחלף לפני שנים

      אני רוצה להוריד את רגשי הרחמים שנובעים מהשוק שבסיפור המוות הטרגי, אין לי צורך באמפתיה המנומסת שאנשים חשים צורך לעטות, אני מכירה את המצבים הללו מעצמי - קשה לדעת איך להתנהג מול אדם אחר שכואב ואבל על יקיריו

      אבל אני מאד שמחה לשמוע שהטקסט שלי נוגע ומפעיל ומרגש. ובמובן הזה התגובות הללו - לתוכן ולכאב של הגיבורה הכותבת (אני לפני שנים) מאד מרגשות אותי ולכן אני שמחה כשהן עולות

      בסה"כ התכוונתי להרגיע את הציבור - אני לא יושבת אבלה, כתבתי את זה לפני מאה שנה (או כמעט עשור), אני מאד פעילה ומאושרת למדי והחיים יפים

      ולא, אני לא נרטיב סדור ומאורגן, אני אוסף סתירות.. אז, אנא, אל תבקשו ממני עקביות

      גם בענין הזה יש לי פרק שאולי יעלה יום אחד כפוסט - חלקו מצוטט בתגובות לפוסט של שמוליק ליאור

      אז.. תגיבו כרצונכם, מה שבא לכם, ורק תגיבו, או לא :)

      ותודה

       

        12/4/08 17:59:

      הי הי חברים

      מותר לי להגיב? :)

       

      אני שמחה לכל הערה ולכל תגובה כי זה תורם לי להבין מה הטקסט מעורר בקוראים, וזו חוויה מדהימה

      אני מעונינת בהערות לטקסט כטקסט כי אני מתעסקת בו ובעריכה שלו

      ואני שמחה מאד להערות תוכניות ולהתיחסות לכאב כי זה מה שזה מעורר ומשמח אותי שהטקסט כנראה נוגע ומפעיל, וזה בסיס לקשר אנושי שיכול לצמוח

      כך שהכל מקובל, מוזמן ומצוין מבחינתי

      גם אם לשמוע שחיי באנליים לא היה לי נעים כפי שניתן לראות מתגובותי - אגב, עבר לי :)) מזמן המשכתי הלאה במחוזות הבאנליות התזזיתית שלי

       

      סיום סופש נעים

       

        12/4/08 16:27:

       

      צטט: נרדה בן-חורין 2008-04-12 15:49:26

      ברור, אבל האם הכוונה למשהו ישיר שאתה אומר על התוכן שנאמר, על החויה, על מה שעבר אליך- וזאת ללא השמאלץ המאפיין את רבות ממחוזות התגובות; או שמדובר בניתוח ספרותי של הפורמט והעריכה? האם ניתן לעשות את זה עם אופי הגשת הפרקים הנ"ל, והאם זה רלוונטי ומתאים? אם כותבים בבלוג על כאב, האם נוכל לומר שהעלילה לא זרמה, או הגבורים לא התפתחו? הרי אלו חומרים אוטוביוגרפיים.

       

      אז תרשי לי שוב לצטט (עם קיצורים) את הכותבת, ולא משום שאני רוצה להיות לה לפֶה אלא כדי להסביר מדוע אני מתייחס רק לניתוח הספרותי ולא לתוכן ולחווייה:

       

      הטקסט נכתב כרומן לפני שנים, כשהכל רתח בתוכי, אח"כ עובד כטקסט, משך שנים, תהליך תרפויטי נהדר 

      הבלוג מאפשר לקבל תגובות מקהל מתענין וגיליתי שזה מסייע לי לערוך,  החלטתי לקרוע מהטקסט חלקים ולנסות להתמודד עם עריכתו באמצעות דקונסטרוקציה  

      זה מזמן רק טקסט עבורי, אנשים מגיבים אליו בצורה רגשית כאילו זה חי, זה לא, אני כבר לא שם

      אישית, לפעמים אני אפילו לא מצליחה להבין איך כתבתי את זה כך, זה היה פעם, זה כבר כל כך לא

      גם אם אני טועה, גם אם צריך בכל-זאת להתייחס גם לתוכן ולכאב - לא אעשה זאת בניגוד לבקשתה המפורשת (עשיתי את זה פעם-פעמיים בפוסטים קודמים ואני מתחרט).

        12/4/08 15:49:
      ברור, אבל האם הכוונה למשהו ישיר שאתה אומר על התוכן שנאמר, על החויה, על מה שעבר אליך- וזאת ללא השמאלץ המאפיין את רבות ממחוזות התגובות; או שמדובר בניתוח ספרותי של הפורמט והעריכה? האם ניתן לעשות את זה עם אופי הגשת הפרקים הנ"ל, והאם זה רלוונטי ומתאים? אם כותבים בבלוג על כאב, האם נוכל לומר שהעלילה לא זרמה, או הגבורים לא התפתחו? הרי אלו חומרים אוטוביוגרפיים.
        11/4/08 18:52:

       

      צטט: נרדה בן-חורין 2008-04-11 18:30:41

      זו סדנה ספרותית על "החומרים" של גל? על שולחן המנתחים? קצת מוזר, גם בגלל שאנחנו מקבלים את הפרקים בטיפין טיפין, מעורבבים, חתוכים, מרמזים, חסרים...

       

      בהחלט

       

      על פי בקשתה המפורשת - ראי מה כתוב בראש הבלוג: אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה

        11/4/08 18:30:
      זו סדנה ספרותית על "החומרים" של גל? על שולחן המנתחים? קצת מוזר, גם בגלל שאנחנו מקבלים את הפרקים בטיפין טיפין, מעורבבים, חתוכים, מרמזים, חסרים...
        11/4/08 13:32:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-04-11 13:22:22

      הרגשתי שהפוסט שלך הוא כמו פזל שצריך להרכיב את המשפטים, המילים

      היכולת שלך לכזאת התבטאות ברמות גבוהות הדהימה אותי

      אני מרגישה שיש בך סערת רגשות עצומה שיוצאת מהנפש שלך מהלב מראש

      ואני צריכה ללמוד אותך הפעם זה מה שיש לי להגיד אבל בהחלט אהבתי והתרשמתי

      שאפו לך גל

      וולקאם אוסטרליה, תיהני

      ניסיתי פה לשחק בצורה (עם התוכן הבאנאלי :))

      אני בעיקר משחקת, והחומרים הם מה שהחיים מזמנים.. לא תמיד קל, ולא תמיד תגובותי הולמות וראויות :)

       

        11/4/08 13:22:

      הי גל אוסטרליה הגיע

      תראי קראתי את הפוסט המאוד מורכב שלך

      הרגשתי שהפוסט שלך הוא כמו פזל שצריך להרכיב את המשפטים, המילים

      היכולת שלך לכזאת התבטאות ברמות גבוהות הדהימה אותי

      אני מרגישה שיש בך סערת רגשות עצומה שיוצאת מהנפש שלך מהלב מראש

      ואני צריכה ללמוד אותך הפעם זה מה שיש לי להגיד אבל בהחלט אהבתי והתרשמתי

      שאפו לך גל

        11/4/08 13:20:

       

      צטט: ubs52 2008-04-11 12:58:41

      סיפור. כל סיפור נע כל הזמן קדימה והצידה למעלה ולמטה, אבל יש תנועה

      של עלילה. קלה, מרחפת, כמעט בלתי מושגת, אבל תנועה. משהו שאנחנו

      הקוראים נרגיש בו אפילו מתחת למילים. סדק שנפער, והולך ומתרחב, צבע

      השמיים, האוויר שעומד בין הכתלים. התפתחות שמשנה, אפילו

      בדרך עדינה את האופן שבו הגיבורים (וגם אנחנו) מסתכלים על הדברים. 

      וכן, מותר להגיד את זה - כתיבה היא לפעמים גם צורך להפרד מחומרים.

      להביט ממרחק במה שנכתב ולנסות לא לנוע שוב ושוב באותם מעגלים.

      ואתה כותב את זה כ"כ יפה, אודי מתוק, שמיד יש לי חשק להתאמץ ולמחוק ולהיפרד מתכנים עודפים בשבילך :)

      ועבורי זו משימה לא פשוטה, כבר דברנו על זה.. עריכה, כן, עריכה

       

        11/4/08 12:58:

      גל יקרה

      לא סטירה

      כי אם ניסיון להביט בעין נכוחה

      ומעריכה, מאוד מעריכה (כי הרי אם לא הייתה תשתית של הערכה

      גדולה לכתיבה לא היה טעם בכלל להתייחס, אלא להסתפק בדברי

      נימוס יפים וטובים)

      לא. קראתי את כל פרקי הרומן. אני מתייחס למה שנחשף אלי מפעם לפעם

      טיפין טיפין. ובפרק הזה אני לפחות הרגשתי שכבר הייתי. אין בו

      להרגשתי התפתחות לעומת מה שקראתי בפרקים הקודמים.

      סיפור. כל סיפור נע כל הזמן קדימה והצידה למעלה ולמטה, אבל יש תנועה

      של עלילה. קלה, מרחפת, כמעט בלתי מושגת, אבל תנועה. משהו שאנחנו

      הקוראים נרגיש בו אפילו מתחת למילים. סדק שנפער, והולך ומתרחב, צבע

      השמיים, האוויר שעומד בין הכתלים. התפתחות שמשנה, אפילו

      בדרך עדינה את האופן שבו הגיבורים (וגם אנחנו) מסתכלים על הדברים. 

      וכן, מותר להגיד את זה - כתיבה היא לפעמים גם צורך להפרד מחומרים.

      להביט ממרחק במה שנכתב ולנסות לא לנוע שוב ושוב באותם מעגלים.

       

        11/4/08 11:55:

       

      צטט: ooops 2008-04-11 03:15:03

      ואגב, תגידי, כשאכתוב (אם אכתוב) את הפוסט הבוער-בעצמותיי על קבלה ונתינה ובקשה והחזרה - אני יכול לצטט משפטים ממך? כי הם מה-זה מעצבנים, נשק נפלא את מספקת לי

      צטט חופשי

      נשמע טוב, יאללה דם :)

        11/4/08 03:15:
      ואגב, תגידי, כשאכתוב (אם אכתוב) את הפוסט הבוער-בעצמותיי על קבלה ונתינה ובקשה והחזרה - אני יכול לצטט משפטים ממך? כי הם מה-זה מעצבנים, נשק נפלא את מספקת לי
        11/4/08 03:06:

       

      צטט: geeee 2008-04-11 02:37:45

      מה אגיד לך, אופס, העובדה שממש עוד מעט (אופס) עלי לקום לעבוד, במקום להסתלבט מול חוף פראי או לכתוב את תסריט העשור.. זה מזה אפור ובאנאלי, כן, אתה צודק :)

       

      מה אגיד לך, גיייי... אני מעדיף באופן מוחלט עלילה קצת באנאלית עם כתיבה מעולה (ע"ע) מעלילה מדהימה עם כתיבה בינונית (וכולנו יכולים להביא דוגמאות לזה).

       

      ואני רוצה גם להבהיר שיש רמות שונות של באנאליות, לשבת מול הטלוויזיה ולראות כוכב נולד אכן יותר באנאלי מהעלילה שלך, ובוודאי שלא התכוונתי לפגוע, רק לשבח את הכתיבה.

        11/4/08 02:37:
      מה אגיד לך, אופס, העובדה שממש עוד מעט (אופס) עלי לקום לעבוד, במקום להסתלבט מול חוף פראי או לכתוב את תסריט העשור.. זה מזה אפור ובאנאלי, כן, אתה צודק :)
        11/4/08 01:52:

       

      צטט: geeee 2008-04-11 01:45:53

      ולאופס :)

      עלילת רקע באנאלית למדיי שהופכת לספרות מרתקת בגלל אופיין של הדמויות ובגלל העוצמה הספרותית.

      מתחת לסיפור הבאנאלי ולאירועים שבפני עצמם אין בהם הרבה.

      באנאלי ? אאוץ' :)

      זה נפתח בהתאבדות, קבורה שבה מתגלה אשה שחיה איתו במקביל.. משפחה עימה לא היה קשר שהופכת את הבית במאבקי ירושה שמתחילים עוד לפני שהגופה נטמנה.. חבר'ה, באנאלי?

      ולדרמות האמיתיות עוד לא הגענו, בינתים היו רק רמזים, שלא ממש בא לי לפרט במדיום הזה, או בכלל, למען האמת, זו התלבטות אמיתית

       

      אבל כנראה שחיי לא כאלה מענינים.. נו, אלך לישון, מחר שוב צריך להתפרנס על הבוקר, הנה למה כסף חשוב.. כשהשעון מצלצל לפני 7:00 ביום שישי ויוצאים לעבוד.. כסף זה.. אכן, אכן

      לילטוב

      :))

       

       

       

      מה אגיד לך...

       

      יש לא מעט טרגדיות בעולם, אנשים מתים, אנשים מתאבדים, אנשים נמצאים במאבקי ירושה, אנשים רוצים שבני זוגם החדשים יכירו את הילדים שלהם, אנשים מזדיינים, אנשים מרגישים שמשתלטים עליהם, אנשים רוצים לתקן מערכות סטריאו לאנשים אחרים

       

      כן, באנאלי - הסיפור, לא הכתיבה שלך

      כמו שבאנאלי הסיפור בבתו של קניוק, בתרה של צרויה שלו, במצב השלישי של עמוס עוז

       

      החוכמה היא לעשות מזה משהו קריא

      ואת עושה את זה בטכניקה מעניינת, לא יודע אם היא נוצרה בכוונה מראש או במהלך הכתיבה, עבורי היא עובדת

       

      ואני חוזר ואומר, אשמח לשוב ולקרוא גם דברים אחרים שלך - גם, לא במקום

        11/4/08 01:47:

       

      ולאופס,

      ואופס, מחקתי את שמך בציטוט בטעות :)

      עלילת רקע באנאלית למדיי שהופכת לספרות מרתקת בגלל אופיין של הדמויות ובגלל העוצמה הספרותית.

      מתחת לסיפור הבאנאלי ולאירועים שבפני עצמם אין בהם הרבה.

      באנאלי ? אאוץ' :)

      זה נפתח בהתאבדות, קבורה שבה מתגלה אשה שחיה איתו במקביל.. משפחה עימה לא היה קשר שהופכת את הבית במאבקי ירושה שמתחילים עוד לפני שהגופה נטמנה.. חבר'ה, באנאלי?

      ולדרמות האמיתיות עוד לא הגענו, בינתים היו רק רמזים, שלא ממש בא לי לפרט במדיום הזה, או בכלל, למען האמת, זו התלבטות אמיתית

       

      אבל כנראה שחיי לא כאלה מענינים.. נו, אלך לישון, מחר שוב צריך להתפרנס על הבוקר, הנה למה כסף חשוב.. כשהשעון מצלצל לפני 7:00 ביום שישי ויוצאים לעבוד.. כסף זה.. אכן, אכן

      לילטוב

      :))

       

       

       

        11/4/08 01:28:

       

      צטט: ubs52 2008-04-10 21:55:20

      הייתה לי הרגשה

      שהפרק הזה לא ממוקד

      לא מתפתח מספיק, ובעיקר

      לא מביא משהו חדש

      על הגיבורים.

      חוזרת לזה.. קצת מוטרדת, האמנם לא מתגלה פה דבר חדש?

      יש פה ניסיון לשליטה, קונפליקט שצץ, תפיסות עולם שמתחילות להראות מורכבות כי הוא חש שנשים משעבדות גברים אבל הוא זה שמציע להשתעבד ובעצם לשעבד, ובעייתיות של הגיבורה עם תפיסתה כעדינה כשהיא חשה שהיא בריון -  איפה כל זה היה בפרקים הקודמים? האמנם זה הובן?

       

      אבל מה.. אם אני צריכה להסביר ולהגן כנראה שיש פה בעיה, אם לא בטקסט, לפחות בגישה שלי :))

       

       

        11/4/08 01:23:

       

      צטט: too many ideaes 2008-04-10 21:59:55

      אי אפשר (..?) לשים בהתחלה טקסט שירתי בדרגת קושי של 65 רוקוול C,ולהמשיך ב-פשוט.

      דווקא חשבתי שהחיבור הזה מענין ובלתי אפשרי כמו חיבור תפיסות העולם והאישיות של הגיבורים

        11/4/08 01:22:

       

      צטט: ubs52 2008-04-10 21:55:20

      היי גל יקרה

      (ותודה לאופס על ניסיונות ההבהרה)

      אז ככה (בלשון יותר פשוטה...)

      אינני מכיר את כל פרקי הרומן

      אבל הייתה לי הרגשה

      שהפרק הזה לא ממוקד

      לא מתפתח מספיק, ובעיקר

      לא מביא משהו חדש

      על הגיבורים.

      צריך לראות את כל הפרקים

      ולעשות אולי החלטה אמיצה

      של עורך או עורכת -

      כי חזרה מיותרת רק מעקרת

      לטעמי את הכוח והעוצמה

      של הפרקים הקודמים.

      אהה, היה ברור שהסטירה תגיע :)

      אודי, קראת את הקודמים?

      יש בעיה בקריעת חלקים משלם, אני מניחה

      אבל קיבלתי.. לא טוב, לטעמך

       

       

        11/4/08 01:20:

       

      צטט: יד הזהב 2008-04-10 23:16:22

      מה קורה שם עם הכסף? המון כסף יש בפוסטים שלך.

      המילה הראשונה  בפרופיל היא "לפרנסה" אח"כ את מביאה להם המון כסף וכ"ו

      מרתק 

      תודה

      נ.ב.

      בוקובסקי מת עשיר. 

      כסף מרכזי בתפיסת החיים של הגיבור, ומהווה קושי אצל הגיבורה שהיא אני, שמעדיפה לעסוק ביצירה אבל מחויבת להתפרנס, בגלל חוקי העולם הזה

       

      ובוקובסקי לא היה מאמין כשהחל לכתוב, בעודו עובד בדואר, מה יצא מזה

      וכן, מת עשיר, אבל עם אותה תודעה של חוסר וכיעור, וזה מה שיפה בו, לטעמי לפחות :)

       

       

        10/4/08 23:16:

      מה קורה שם עם הכסף? המון כסף יש בפוסטים שלך.

      המילה הראשונה  בפרופיל היא "לפרנסה" אח"כ את מביאה להם המון כסף וכ"ו

      מרתק 

      תודה

      נ.ב.

      בוקובסקי מת עשיר. 

        10/4/08 22:41:

       

       

      צטט: ubs52 2008-04-10 21:55:20

      (ותודה לאופס על ניסיונות ההבהרה)

       

      לא התכוונתי להבהיר. אינני מנסה להיכנס לעורו של איש ולפרש את דבריו של איש. השתמשתי במילים שלך כקרש קפיצה עבורי.

       

      צטט: too many ideaes 2008-04-10 21:59:55

      אי אפשר (..?) לשים בהתחלה טקסט שירתי בדרגת קושי של 65 רוקוול C,ולהמשיך ב-פשוט.

       

      ואני דווקא אוהב את השינוי והשונות. לא רק בפרק זה, בין כל פרקי הספר שקראתי. בפרקים הראשונים הדבר הפריע לי, עכשיו אני מחכה לראות מה יהיה הסיגנון הבא ולאיזה חלק בחייכם הוא יתייחס.

       

      בלי לנסות לפגוע, ובלי לנסות להפחית בערכו של הכאב הפרטי - התוכן העליליתי בפני עצמו אין בו משהו חריג או מסעיר עד כה (מכמה רמזים שפיזרת אני מבין שיש עוד הרבה שעדיין לא הגיע לכאן). ואין בכך כל רע, הרבה מהספרים הטובים ביותר שקראתי הם כאלה, עלילת רקע באנאלית למדיי שהופכת לספרות מרתקת בגלל אופיין של הדמויות ובגלל העוצמה הספרותית.

       

      אודי אומר שאין כאן חידוש אלא חזרה - ואני חושב שדווקא השונות בשפה, אולי רק השונות בשפה, מעידה כמה עשיר עולמן של הדמויות, מתחת לסיפור הבאנאלי ולאירועים שבפני עצמם אין בהם הרבה.

       

      ספר שכתוב בבליל סיגנונות איננו מיינסטרים ספרותי, וייתכן שזה הדבר העיקרי שאכן הופך אותו לספר מרתק לקריאה, לפחות עבורי.

       

      (אני חייב להוסיף שהדברים נכונים למדיום הזה, בו הפירסום הוא בחלקים קטנים ובקצב איטי. אינני יודע איך הייתי חש אילו הספר היה מונח ליד המיטה והייתי יכול / "אמור" לקרוא אותו ברצף).

        10/4/08 21:59:
      אי אפשר (..?) לשים בהתחלה טקסט שירתי בדרגת קושי של 65 רוקוול C,ולהמשיך ב-פשוט.
        10/4/08 21:55:

      היי גל יקרה

      (ותודה לאופס על ניסיונות ההבהרה)

      אז ככה (בלשון יותר פשוטה...)

      אינני מכיר את כל פרקי הרומן

      אבל הייתה לי הרגשה

      שהפרק הזה לא ממוקד

      לא מתפתח מספיק, ובעיקר

      לא מביא משהו חדש

      על הגיבורים.

      צריך לראות את כל הפרקים

      ולעשות אולי החלטה אמיצה

      של עורך או עורכת -

      כי חזרה מיותרת רק מעקרת

      לטעמי את הכוח והעוצמה

      של הפרקים הקודמים.

        10/4/08 21:43:

       

      צטט: geeee 2008-04-10 20:40:18

       

      צטט: ubs52 2008-04-10 14:13:17

      ואני דווקא חשבתי

      שאולי זה הזמן

      לצאת קצת מהטריטוריה הזאת

      ולהפנות את המבט החריף, החד

      השנון, למחוזות אחרים, ששמש

      של אימה ויופי מבצבצת גם מהם.

      אודי, זה פיוטי ויפה.. אבל מה לכל הרוחות אמרת לי? :)

      לרדת מהכתיבה?

      ולעשות מה?

       

      להעלות מחזות? זה עדיף?  :)

       

       

      אין לי מושג למה אודי התכוון, אבל הרשי לי לכוון אל עצמי (בלבד) ובמילים הרבה פחות פיוטיות: אהבתי מאוד את שמש אדומה, אהבתי מאוד את הפוסטים הקודמים שלך, אשמח לקרוא פרקים נוספים מהספר - אך אשמח יותר אם יהיו כאן גם דברים אחרים.

        10/4/08 20:40:

       

      צטט: ubs52 2008-04-10 14:13:17

      ואני דווקא חשבתי

      שאולי זה הזמן

      לצאת קצת מהטריטוריה הזאת

      ולהפנות את המבט החריף, החד

      השנון, למחוזות אחרים, ששמש

      של אימה ויופי מבצבצת גם מהם.

      אודי, זה פיוטי ויפה.. אבל מה לכל הרוחות אמרת לי? :)

      לרדת מהכתיבה?

      ולעשות מה?

       

      להעלות מחזות? זה עדיף?  :)

       

        10/4/08 14:13:

      גל יקרה

      ואני דווקא חשבתי

      שאולי זה הזמן

      לצאת קצת מהטריטוריההזאת

      ולהפנות את המבט החריף, החד

      השנון, למחוזות אחרים, ששמש

      של אימה ויופי מבצבצת גם מהם.

       

      וקציפת המילים של הרשת הרי מבלבלת ומטשטשת -

      עוד זה מחמיא ובא השני, ומוציא לו את המילים,

      כמו אישה ישישה שיושבת ותופרת, ומחזיקה את הסיכות בפה

      ככה כולנו נהיים - עם כותב קצת עצל ונרפה

       

      אולי זה הזמן להוציא את הסיכות מהפה

      ולתפור חליפה חדשהלמסכת החיים?

      הרי ידי זהב יש לתופרת!!

        10/4/08 13:08:

       

      צטט: נרדה בן-חורין 2008-04-10 07:53:07

      אפשר לומר שבהתחלה הנסיון מגיע כמו אוסף חויות; ובהסתכלות אחורה, ממרום שנותינו, אפשר להבחין בקוי המתאר של העלילה שהאוסף הזה יוצר; והתקוה היא כמובן (בעיני) שנלמד מזה משהו, ונתחיל לשבור קצת קווים.

      הדימוי שיש לי בראש הוא של פקעת צמר, שהחוטים שלה מתחילים לצאת כמו זיזים החוצה, לטייל בחוץ, להגיע למקומות חדשים, במקום להמשיך להסתבך שם על הפקעת.

      דימוי יפה.. כן, לשנות דפוסים זה קשה, אבל אפשר ללמוד להבחין בזה כשמתקרבים למלכודת, בסוף אולי מפסיקים ליפול בה :)

       

      והנה, אספת את החויות לרומן, ועכשיו אולי לתסריט?

      צריך בעיני הרבה אומץ להסתכל אחורה בעינים מפוכחות, בלי להתנתק מהכאב, להשאיר את זה שלך.

      אספתי לכמה וכמה ספרים,  ותסריטים.. זה בדרך :)

      כשזה הופך לטקסט וליצירה זה כבר הרבה פחות כואב, יש בזה הזדככות

      אצלי לפחות

        10/4/08 07:53:

      תודה גל. לגבי דברייך על חויות שאספת לכמה אנשים- ובהקשר של מה שאמר שופנהאואר- אולי אפשר לומר שבהתחלה הנסיון מגיע כמו אוסף חויות; ובהסתכלות אחורה, ממרום שנותינו, אפשר להבחין בקוי המתאר של העלילה שהאוסף הזה יוצר; והתקוה היא כמובן (בעיני) שנלמד מזה משהו, ונתחיל לשבור קצת קווים. הדימוי שיש לי בראש הוא של פקעת צמר, שהחוטים שלה מתחילים לצאת כמו זיזים החוצה, לטייל בחוץ, להגיע למקומות חדשים, במקום להמשיך להסתבך שם על הפקעת.

      והנה, אספת את החויות לרומן, ועכשיו אולי לתסריט? צריך בעיני הרבה אומץ להסתכל אחורה בעינים מפוכחות, בלי להתנתק מהכאב, להשאיר את זה שלך.

        10/4/08 00:30:

       

      צטט: ooops 2008-04-09 15:48:27

      הנושא הספציפי הזה אכן גדול וכבד מבחינתי יותר ממה שאני רוצה ומסוגל להגיד כתגובה לפוסט

       

      אז אנא סלחי לי, הצתת בי משהו שמלכתחילה לא היה רדום, נהפוך הוא, ואתמודד איתו כשאוכל לנסח לעצמי ולאחרים בלי להתלהם

       

      וגם, כמו שאמרתי, אם אכתוב כאן מה הטקסט מעורר בי - הדברים ייקראו בהקשר של דמותך מאז, ועלולה להשתמע מכאן ביקורת אישית שאינני מתכוון לה בשום פנים ואופן

      אין לחץ, מקווה שיצאו מזה דברים טובים :)

      ובינינו.. אתה יודע, גם כשיש חיכוכים, הרוח היא בסה"כ טובה

       

        10/4/08 00:29:

       

      צטט: בטי בלו 2008-04-09 22:21:32

      אין, אין עליך

      כל כך נהנית פה

      איזה כיף שאת חוזרת, ועוד נהנית, ומחמיאה :))

      אין, אין עליך

      כל כך נהנית פה

        9/4/08 21:00:

       

      צטט: geeee 2008-04-09 17:18:59

       

      צטט: ooops 2008-04-09 15:48:27

      נפלא, משתבח.

       

      לעצם העניין - הנה כבר פוסט שני שלך שעוסק בקבלה ונתינה, ויש לי כל-כך הרבה לומר על כך. אכתוב משהו אצלי בקרוב, לא רוצה להרחיב כאן, שלא תשתמע חלילה ביקורת אישית או משהו.

      תודהתודה

      זה מרגש, באמת

       

      קבלה ונתינה נושא ראוי, גדול, כבד לפעמים ולא פשוט לאנשים מסובכים.. כמוני למשל :))

      דווקא הייתי שמחה לתגובות יותר מפורטות - לאן זה לוקח את מי שמוכן לחשוף, מה הטקסט הזה מעורר וכו'

      אבל.. לשיקולך ולשיקולכם

       

       

      הנושא הספציפי הזה אכן גדול וכבד מבחינתי יותר ממה שאני רוצה ומסוגל להגיד כתגובה לפוסט

       

      אז אנא סלחי לי, הצתת בי משהו שמלכתחילה לא היה רדום, נהפוך הוא, ואתמודד איתו כשאוכל לנסח לעצמי ולאחרים בלי להתלהם

       

      וגם, כמו שאמרתי, אם אכתוב כאן מה הטקסט מעורר בי - הדברים ייקראו בהקשר של דמותך מאז, ועלולה להשתמע מכאן ביקורת אישית שאינני מתכוון לה בשום פנים ואופן

        9/4/08 19:37:

      וואו, נרדה

      איזו תגובה נפלאה

      והאמירה של שופנהאואר - תודה שהבאת לי, ולנו :))

      אני כ"כ מסכימה

       

      בדיוק יצאתי כעת משיעור תסריטאות - עם חבר'ה בני 20 - היום הקראתי אני את הביוגרפיה שלי (רק התחלתי זה ארוך מדי וגדוש לאורך של שיעור), זה תרגיל שאנחנו עושים כחלק מלימוד בניית דמויות, מאד חושפני

      קבלתי תגובות מדהימות ומרגשות והרגשתי בדיוק את מה שציטטת כאן - נכון שאספתי אמנם באמת חוויות בשביל כמה אנשים, אבל ההבנה והאפשרות לבחינה וכתיבה מבחוץ היא יתרון הגיל, כנראה שהגיע הזמן להוציא

      אמרתי להם את זה, כשחלקם לא הירפו, מבקשים לשמוע את ההמשך ולא לחכות שבוע, כ"כ מחמיא, הגיל פה משחק גורם משמעותי, נו, טוב שיש לזה כמה יתרונות

      ואז נכנסתי וקראתי את דבריך שהתישבו בדיוק בדיוק

       

      תודה

       

        9/4/08 17:31:
      כרגיל יש הרבה מה להגיד על כל שורה, ולכן קשה לי להגיב. אסוציאטיבית הכתיבה האוטוביוגרפית הזו מעלה לי את מה שאמר שופנהאואר- המחצית הראשונה של החיים היא זו שנותנת לנו את הטקסט, והמחצית השניה את הפרוש לטקסט, המגלה לנו את משמעותו והקשרו. או כמו שאמר פילוסוף אחר- את החיים אנו עוברים מהתחלה לסוף, אך מבינים אותם מהסוף להתחלה.
        9/4/08 17:18:

       

      צטט: ooops 2008-04-09 15:48:27

      נפלא, משתבח.

       

      לעצם העניין - הנה כבר פוסט שני שלך שעוסק בקבלה ונתינה, ויש לי כל-כך הרבה לומר על כך. אכתוב משהו אצלי בקרוב, לא רוצה להרחיב כאן, שלא תשתמע חלילה ביקורת אישית או משהו.

      תודהתודה

      זה מרגש, באמת

       

      קבלה ונתינה נושא ראוי, גדול, כבד לפעמים ולא פשוט לאנשים מסובכים.. כמוני למשל :))

      דווקא הייתי שמחה לתגובות יותר מפורטות - לאן זה לוקח את מי שמוכן לחשוף, מה הטקסט הזה מעורר וכו'

      אבל.. לשיקולך ולשיקולכם

       

        9/4/08 15:48:

      נפלא, משתבח.

       

      תרגיל את עושה לנו? יין משובח יותר בכל מנה? (לא שמה שהיה קודם לא היה משובח, חלילה).

       

      לעצם העניין - הנה כבר פוסט שני שלך שעוסק בקבלה ונתינה, ויש לי כל-כך הרבה לומר על כך. אכתוב משהו אצלי בקרוב, לא רוצה להרחיב כאן, שלא תשתמע חלילה ביקורת אישית או משהו.

       

      ממתין בשקיקה, גם לזה וגם לדברים אחרים אם יש.

       

        9/4/08 14:00:
      ולקבל ממך, אגב, כוכבים ומילים זה.. המון כי המילים שלך.. החוויות.. כל כך כל כך.. מותירות ללא מילים
        9/4/08 13:59:

       

      צטט: איתן זקצר 2008-04-09 13:57:01

      נו  בסדר,  זה  הייתי  אני.

      הטקסט  שלך  לקח  את  כל  המילים  למקום בו  השתיקה  אוהדת.

      :))

      עכשיו כבר באמת צחקתי..  טרחת לעקוב

      תודה, איתן, ובוקר מלא אור

        9/4/08 13:57:

      נו  בסדר,  זה  הייתי  אני.

      הטקסט  שלך  לקח  את  כל  המילים  למקום בו  השתיקה  אוהדת.

        9/4/08 13:51:

       חייבת לצטט את המייל הפרטי הזה..שעשה לי את היום 

      בקושי העליתי, עוד לא סידרתי בכלל פונטים ועימוד וכבר כוכב, ללא מילים

      כתבתי:

       

      ציטוט: geeee

      וואו, איזו מהירות

      לא הספקתי להעלות

      תודה :))

       

      בוקר  טוב  עשית  לי,

      מתנצל שלא  תמיד  יש  מילים.