בחרתי להיות מאמנת. זה אומר מבחינתי שגם בחרתי לחיות אימון. מה זה אומר? זה אומר שאם למדתי רמות שונות של הקשבה ללקוחות שלי אז המחוייבות שלי היא קודם כל לתרגל את ההקשבה הזו על בני הבית שלי. זה אומר שאם למדתי להקשיב עד הסוף ללקוח, ותמיד לבחור את השאלה המתאימה כתגובה, זה אומר להקשיב עד הסוף לבן זוגי או לילדיו או לאמא שלי או לחברה שמתקשרת ובסוף לבחור אם להגיב או לא ולהקפיד להגיב בשאלה (במקום בנאום חזרה). אני יכולה להמשיך ולחשוב על עוד דוגמאות, לא חסרות.... אז מה העניין? העניין הוא שעם הלקוחות שלי זה ממש עובד לי - הטכניקות האלה של ההקשבה ושל שאלת שאלות. בבית משום מה (בטח לא בגללי אני מוצאת את עצמי מקשיבה לבן זוגי או לאחד מילדיו, או לאמא שלי או אפילו לחברה שמשתפת על עצמה ואז אני מגלה שכל הזמן הזה בעצם הקשבתי לעצמי - הקשבתי למה אני מתכננת להגיב ולהגיד ברגע שהם ישתקו או סתם יקחו אוויר... בן זוגי משתף אותי במשהו ואני קוטעת אותו באמצע ומיד מרצה לו ונואמת על כל האמיתות שאני מכירה ויודעת. למה לא נשמתי והקשבתי עד הסוף? מה זאת אומרת? כי אני יודעת. אני יודעת מה הוא רוצה להגיד, אני יודעת למה הוא התכוון, אני יודעת מה אני רוצה להגיד...פשוט יודעת... ואז אני מוצאת את עצמי יושבת עם עצמי, לפעמים במדיטצית בוקר, לפעמים סתם לפני השינה ושואלת את עצמי: מה קורה? תסבירי לי איך יכול להיות ששעה קודם, עם הלקוח שלך, הקשבת עד הסוף, ויתרת בקלילות על כל הדיעות והשיפוטים שלך, פשוט הקשבת, שיקפת, שאלת בכלל לא ידעת. שעה אח"כ את יודעת הכל, מפסיקה להקשיב ונואמת נאומים חוצבי להבה? איך? אולי כי ללקוח אני מחוייבת (הוא הרי משלם לי....)? אז את אומרת שלבן זוגך את פחות מחוייבת? מה פתאום. אני כל כך אוהבת אותו. זו כנראה לא הסיבה. טוב אז אולי כי זה פשוט הרגיז אותך מה שהוא אמר הבן זוג הזה שלי והייתי חייבת להגיב...? באמת, איך יכול להיות שהמתאמנים שלך אומרים דברים שיכולים להוציא אנשים מהכלים ואת בשלווה גמורה רק משקפת ושואלת? לא זה גם לא זה. אולי זה התפקיד שיש לי ושממנו נגזרת המחויבות שלי. כמאמנת אני מחויבת להקשיב, לשקף, לשאול, להיות בצד של הלקוח, לראות את גדולתו. בבית אני פשוט יכולה להיות בפיג'מה לא?! אז הנה העניין, כנראה. עם הלקוחות שלי אני מאומנת, אני מתאמנת, אני זוכרת את הערכים והעקרונות שלי והם נר לרגלי, זה בעצם המקצוע שלי. בבית, אני מאפשרת לכל האוטומטיים הישנים שלי לחזור לסורם. אז מה זה אומר שבחרתי לחיות אימון? זה אומר להפסיק את האוטומט הישן בבית ולהתחיל משהו חדש. זה אומר לתרגל שוב ושוב הקשבה עד הסוף לכל אחד שמדבר איתי. זה אומר לעצור את עצמי לפני שאני מייד מגיבה ולהפוך את סימן הקריאה שרציתי לשים - בסימן שאלה. זה אומר שכשאני נכנסת לדברים של מישהו ואני קולטת את זה - לעצור את עצמי. לא לוותר לעצמי כי כבר "פישלתי"....לעצור, להתנצל ולתת לצד השני להמשיך להגיד את מה שרצה להגיד. זה אומר לראות את בן זוגי, כל אחד מהילדים שלו, כל אחד מהאנשים שאני מדברת איתם כאנשים גדולים ומופלאים - למצוא את הזהב בכל אחד מהם. לתרגל את כל זה, להתאמן על כל זה - זה בשבילי לחיות אימון.... בימים האחרונים מצאתי את עצמי ממלאת יומן מעקב, במהלך היום אני בודקת ומסמנת לי (+) כל פעם כשהקשבתי עד הסוף, כשהקשבתי מתוך התכוונות מלאה לצד השני, כששאלתי במקום הגבתי. אני מסמנת (-) כל פעם כשאני כועסת במחשבה או במילים, כשאני קוטעת את דבריהם של אחרים, כשאני מאבדת את הסבלנות.... בחרתי לחיות אימון ולא רק להתפרנס מזה ואני מחויבת שכל הדבר המופלא הזה שאני מביאה למתאמנים שלי - יגיע גם לאנשים שאיתם בחרתי לחיות. למה? כי זו הדרך האותנטית שלי להיות מאמנת. |
) זה פחות עובד.