פותחת מחברת, בעמוד הראשון עם צבע אדום, אני כותבת את שמה, תולשת הדף מהמחברת, לוקחת מספריים כתומות גדולות, מהפינה הימנית התחתונה, מתחילה לגזור ממנה פיסות פיסות, פיסה קטנה מאוד לכל מבט שהחלפתם, פיסה יותר גדולה אם היתה במבט הזה תשוקה , את המבטים שאני לא יודעת אני ממציאה. חתיכות בינוניות הן לטיפות שידעתם, אתה ידעת לטיפה שלה, והיא ידעה אותך. הדף מתכלה במהירות, אני בחיוך לוקחת דף מדפסת A4, ( ה- A3 כבר קורץ לי... ) על הדף הזה אני יכולה לכתוב את שניכם, בפרץ ילדותיות אני מוסיפה ציורי שפתיים, כמה פרחים, אבל 0 לבבות. אני מתרחקת מהדף, מתבוננת ביצירתי, בוחרת את הצבע השחור, ומוחקת את כל התמימות מהציור, אני עוברת בשחור על השפתיים, עוברת בשחור גם על הפרחים, הגיע שלב העיצוב. בידיי אני קורעת אותך ממנה, יוצרת חלל שקוף בינכם, מניחה אותך על השולחן, החשבון איתך יחכה, אני קורעת ממנה את נשיקותיך, ומניחה את הנשיקות על השולחן, פותחת חלון, הרוח מאיימת לנשוב פנימה, לוקחת בידיי את נשיקותיכם, ומפריחה אותן לכל הרוחות, בעיקר לכל השדים. אני רואה אותה נעלמת מחיינו, משאירה אותך קרוע ובודד, אני לוקחת אותך, מניחה אותך מתחת לברז המים, ופותחת עליך זרם קר, רואה אותך נשטף מחיי - נעלם, המים ממשיכים לזרום, מנקים את זכרונך מלבי, לאט לאט או מהר מהר, הזמן לא אויב או חבר, הדף מתכסה דמעות ספק דם ספק שחורות, הוא מלבין לכדי אפור עכבר, כתמים של מלחמה פה ושם. לוקחת את הדף, זורקת אותו לפח, הדבר היחיד שהשארת הן דמעות הדף על הרצפה, בקרוב הרוח תייבש גם אותך.
|