היו היה חתול,

ובעליו לו נתן לשמור על השמנת.

החתול חשב לעצמו:

איזה אמון, אילו מחמאות

אך! לו רק הייתי יכול להוכיח כי ראוי אני

לאמון שכזה

החתול שמר על השמנת

יומם ולייל

היה הולך ומתהלך סביב קערת השמנת

יומם ולייל

יום אחד בטעות הפיל את קערת השמנת

ובניסיונו לנקות את השמנת

נמרח הוא כולו במרקם הלבן

בעליו התאכזב קשות מחוסר נאמנותו של החתול

וזרק אותו לרחוב

החתול, בודד ועצוב, חשב לעצמו:

אני אצית לו את הבית.

וכך היה.

ובעל הבית למד שיש דברים הרבה יותר חשובים

מקערת שמנת

שעומדת ימים על הרצפה