חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
פגישה, חצי פגישה. אני לגמרי.
| "בוקר" "בוקר אשתי השְניה ולפי ה'בוקר' שלך אני מבינה שאני צריכה לצאת לסיגריה בחוץ?" "לכי יותר בכיוון של קופסא" "אני מנחשת שאִיוֹב שוב הגיע אישית למסור לך מֶסֶר מאלוהים?" "סוג של..כלומר, כהרגלו, נתן את התחושה שכל הברירות בידי, אבל את יודעת מה טיבן של ברירות. תמיד אחת מול שנייה. תמיד השנייה זו אני. אני, זה לא משהו שנותר ממנו יותר מידי ולכן, זה גם לא משהו שאוכל לוותר עליו. לא חשוב תמורת מה" "או.קי. ועכשיו לטובת לקוחותינו הארציים, את זוכרת שאני טיפוס פרקטי נכון, אז אולי תסבירי?" "מותר לי מטאפורה על הבוקר?" "חד-פעמי, הא? תזכרי שעדיין בוקר ואני עדיין עסוקה בעניינים ברוּמוֹ של עולם, כמו, למה לעזאזל התעקשתי לדרוֹך על המשקל על הבוקר, בחינניות של טירונית, ולמה, למרות שדרכתי עליו רק בחצי גוף, עדיין לא הייתי מרוצה מהתוצאה. אבל יאללה, לזכר אהבתי אלייך, לכי על מטאפורה אחת" "תגידי, בבסיס, את חושבת שאני טיפוס רדוד ושטחי?" "רגע, זה לציטוט או לא לציטוט?" "אפרת!" "נו, ברור שלא" "אז איך היית מגדירה אותי?" "נקודתית כרגע? או בכללי?" "בכללי פּוסטמה, בכללי" "את... את. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בך, הוא שאת שילוב מופלא של הכּל. מצד אחד אני יכולה למצוא אותך מתעסקת ברצינות תהומית, בדברים שרק אלוהים יודע איך הגעת אליהם או מה לעזאזל את מוצאת בהם ומהצד השני, אנחנו יכולות להעביר שיחה של שעה, באותה רצינות ממש, על הפרק האחרון של ה'דוגמניות' " "עצרי כּאן" "כּאן??" "בדיוק כאן. זו המטאפורה שלי" "תצביעי לי בדיוק, כי היא חמקה מעיני בדיוק כשמצמצתי, המטאפורה שלך" "'הדוגמניות', נו." "למה מטאפורה אהובתי?, תני לי דקה ואני נוקבת לך בכל השמות, כולל יחס גובה, משקל ופוטנציאל צלוליטיס עתידי. הא. את באה לי ב'דוגמניות'? אני צריכה להזכיר לך שאני הייתה הצופה מספר אחת של התוכנית האלמותית 'העולם על פי פנינה רוזנבלום'?" "ואני צריכה להזכיר לך שאני הולכת לצטט אותך?" "שיט. את חייבת?" "ברור. את יוצאת יותר רדודה ממני, אין לי ברירה. עכשיו, קחי את ה'דוגמניות, או כל תוכן פופוליסטי אחר, או תקציני, כל עוולה פופוליסטית אחרת, שהיא חלק מהתרבות המקיפה אותנו ואני... כחלק מסך פשעיי בעולם הזה, צורכת את התכנים האלה, נהנית מהם, אולי משתתפת, האם זה אומר...." "רגע, רגע, רגע, את משתתפת ב'דוגמניות?" "תגידי, לא ראית אותי שבוע, את חושבת שזה מספיק זמן כדי להפוך מתלת מימדית לדו-מימדית ולהתקבל תוכנית? תתאפסי רגע נו.." "לא כי ממש נלחצתי, אני לא יכולה להסתובב עם חברה טובה כל כך רזה את יודעת, יש אֲמָנַה נגד זה..." "אני יודעת, אני כתבתי אותה" "אֲה..." "אני יכולה לסיים?" "ברור. למרות שֶפֵייר? אני קצת מאוכזבת שלא התקבלת ל'דוגמניות', מה יש, לא מגיעה לי חברה סֵלֶבְּרִיקֵה?" "עכשיו ברצינות, אפרת, אני טל, מתנהלת לי פֹה, בחיים האלה, כשאיני מאמינה גדולה, בלצאת חוֹצֶץ. באופן עקרוני, אין לי עקרונות גדולים, פרט ללא לפגוע בזולת. כל עוד איש באמונתו יחיה, אין לי בעיה עם כלום. בְּחָיי. לא עם תכנים פופוליסטים, לא עם תרבות להמונים, לא עם תרבות רייטינג. אני צורכת עֵרֵב רָב של תכנים ונהנית מכל אחד, בצורה אחרת. אני קוראת מגוון תכנים, של מגוון יוצרים וכל אחד מותיר אצלי מעט משלו, טוב לי ככה. אני צופה בטלוויזיה וצוחקת גם מבדיחות שכוונו למכנה המשותף הנמוך ביותר ונהנית מכל רגע. יש לי את הנישות המיוחדות שלי, אבל לרוב, אני מאוד פשוטה, מסתבר. מתערבבת, משתדלת לא להיבלע, סוג של זהו." "תגידי..." "מה?" "אפשר שאלה?" "בטח שאפשר" "למה?" "למה מה?" "למה את מתנצלת?" "כִּי...העניין הוא שאמרו לי ש..." "הבנתי. בואי נתחיל בלמחוק את ה: 'אמרו לי ש...', אחר כך נמחק את ה: 'כִּי...' מנגד, תשאירי את כל רשימת ה: 'אני אוהבת' שלך, בדיוק, אבל בדיוק ככה. בלי להתנצל. ככה את, הבנת? שאלת אותי איך אני מגדירה אותך? אז זה חלק בלתי נפרד ממך, כל אלה. את יכולה לנסות ולהלביש על עצמך איזה דמות של יפת נפש, זכּה, בּרָה, בּתולית וצחה. זה אולי נורא אופנתי, אבל זו לא את. ואת יודעת מה? טוב מאוד שלא. כי לא היית יכולה להיות חברה שלי אחרת. אני אוהבת את הַטָל הזו. אני חושבת שגם את." "למרות ש..." "כן. למרות ש... . פעמים רבות בדרך תפגשי אנשים, שדרכך לא תתאים לזו שלהם. אין זה עושה אף אחת מהדרכים ללא נכונה. הדבר רק אומר שלא תוכלו ללכת יחד. זה הכּל. רק הבטיחי לי, שלעולם אל תסטי מהדרך שלך, או תנטשי אותה, לטובת דרך שלא נכתבה עבורך מלכתחילה. עבור אף אחד. אף אחת. איני יודעת מה מחכה לך שם, בדרכך. אני גם לא יכולה להבטיח שלא תיפגש שלך, עם הדרך העלומה ההיא, של ההוא, בסופה. אבל, אם לא תלכי בשביל הפרטי שלך, כדי לגלות מה היה בסופו, לעולם תצרי על בחירתך" "אני אהיה בסדר בסוף, נכון אפרת?" "את תהיי הרבה יותר מבסדר יקירה, הרבה יותר מבסדר. תתחילי ללכת, כל השאר כבר יגיע. עוד תראי." |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (83)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואחת גדולה
בחזרה אליך יקרה שלי.
כל כך מסכימה אדוני המלך.
מאוד אוהבת, שאת אוהבת.
מאוד תודה. :)
שבוע טוב?
רוני, אני מבקשת תגובה לפחות כמו אצל המתחרים.
עשתה לי נעים תגובתך על הבוקר.
אם התכרבלת במילותיי ולו לרגע, לא יכולתי לבקש לי יותר.
תודה.
אני חושבת, שאפרת היית שמחה לאמץ אותך.
האמת...אני בטוחה.
ואם היית "אפרת" ולו לרגע בחייך. בורכת. היא אחת הנשים המדהימות שאלוהים הניח כאן.
המתנה הגדולה שלי.
תודה שבאת מאי. משמח אותי בואך, יותר ויותר כל פעם.
טל
כותבת מקסים
מאוד אוהבת
שיהא לך שבוע טוב
ומבורך
רוני
את חייבת לחשוב ברצינות על כתיבת תסריטים מקצועית !! ( אני רציני לחלוטין ) .
ובאשר לתוכן ... קראתי והתכרבלתי . חלק לא קטן הציף אותי , כמו דה-ז'ה-וי ... הזכיר לי נשכחות מהעבר שלי . כל מיני ... כאלו וכאלו ...
אהבתי .
אוף. גמני רוצה אפרת כזאת !!
בקריאת הפוסט חשבתי כמה פעמים הייתי "אפרת".
טלוש.. בעטת, חייכת, ריגשת. כל כך נגעת.
תודה על רגע שמוליד מחשבות.
הדרך הנפלאה שלך לכתוב את המחשבות הדקות מופלאה בעיני.
סוג של שולם עצמי.
כי לפני הכל ובעיקר אחריו
אני קמה איתי בבוקר
והולכת איתי לישון.
מוזמן מי שישמח בי. רק זה.
ברוכה הבאה יקירה .
בואך לכאן, יקר לי עד מאוד, כך גם מילותייך.
תודה.
התגובה שלך היא אחד הדברים המצחיקים ביותר שנתקלתי בהם השבוע
זה נהדר
תודה
השיר שלך מרגיש לי,
כמו לעשות שולם עם עצמי.
"כמו שלום עולמי "
גם אני דוגמנית בתוכי...
* כי מצאת לי את הדוגמנית שבי.
מודה באשמה גם אני אהבתי לקרוא את התגובות אבל.......
אהבתי את הפוסט שלך את האותנטיות והכישורים שלך לכתיבה יפה ועניינית
לו יכולתי הייתי מציירת לי קוסם.
תודה איש :)
בוא נתפשר.
נקודה.
:)
מה את כזו מודאגת תיראי כמה אוהבים אותך כאן.
אפילו שאת מעשנת....
בהצלחה, רק תתחילי ללכת..
גומרת לי לחייך, לפעמים.
לקחת מילים, להפוך, לסובב, להקפיץ - להגיש איך שאני רוצה שייארו זאת !
2 חצאים של אדם אחד.
בדיוק.
אחד.
אהבתי.
ואם משהו חיבר אותך, ותהיינה אלה התגובות,
כל שנותר לומר
דיינו.
ברוך הבא.
דרך לא רעה...לצאת לדרך.
אפשר רק..ללבוש משהו??
תודה טל,
מטל אחרת :)
לפחות לך,
זה הרבה.
רק 2 חצאים של אדם אחד, הופכים לשלם !
רק אז, הכל מסתדר.
קרה דבר מוזר, הגעתי במקרה, קראתי קודם את התגובות ואחר כך את הקטע עצמו.
בדרך כלל לא מגיב אם אין לי משהו חיובי לומר, אבל בהחלט לא התחברתי לקטע עצמו, לא משך ולא סקרן אותי, אבל בכל זאת קראתי וחיכיתי לטוויסט מעניין, לעוקץ, או לדבש...
אלה לא הגיעו.
אבל התגובות - אחלה תגובות !, גם של הכותבת עצמה...
ברוח טובה,
גבריאל
:-)
ברור שזו את
מביאה אותך דרך הכתיבה הקסומה שלך.
אוהבת יותר ויותר
טל.
נהדרת.
לפחות לי.
לשקט...
יש כח משלו.
תודה.
כיכבתי בשקט
אבל אהבתי
וככה. מחייכת למקרא מילותייך
כמו שהן
מבלי להוסיף מילה.
נעים לי. ככה.
תודה.
טל
קראתי את הפוסטים שלך. את כולם. וגם חלק מהתגובות.
אהבתי מאוד.
כמו שהם.
כמו שאת.
מי שאת. כותבת מה שאת מרגישה.
כי ככה את.נהדרת.
קצת חורה לי השימוש במונח "קהל מנוון", אני חושבת שזה חטא גדול מאוד, לקוראים ולמגיבים רבים, אבל אני אמנע מהליכנס לויכוח הזה, ברשותך, מעל הבאר הספציפית שלי.
מעבר לזה, אני אענה לעצמי על הטעון מענה, אמנע ממה שלא נעים לי, כי ככה אני
וזהו. נראה לי.
למרות הכל, תושיטי יד לשלום, כשנפגש במקרה במרחבי הקפה :) ?
גם את, באה לפה מהלב,
אוהבת שאת באה לפה
איתו.
תודה.
בעיניי "אמת" זה מושג ריק, שכל אחד טוען אותו במשמעות שבא לו כדי להעניק לה תוקף אוניברסאלי. ככה שרגש הוא לא אמיתי יותר משכל וכו'.
ככה זו תשובה מצוינת עבור מי שנזהר מהשאלות של עצמו.
השאלה היא מהו אותו ערך שאת מפיקה מזה ואם זה אכן מצליח לענות עבורך על אותו צורך שבבסיס השימוש בטקסט כאמצעי או סם משכך וכו'?
אל תשיבי לי, זה לא מענייני, תשיבי לעצמך.
כמובן שלכל אחד זכות הבחירה לעשות כרצונו, וכך גם זכות בחירה מלאה בידי מי שרוצה לנסות לנער קהל מנוון ולעורר בו מחשבה.
איש באמונתו יחיה, ויאלץ גם להתמודד עם אנשים שיקשו על אמונתו בשאלות מרגיזות.
אמן.
ליטל
לא יכלו להיות...
לא עכשיו...כנראה שאחר כך.
תודה איש. על השיר ועל שלך.
עוד תגובה לממסגר ולתלות על קיר חדר האהוב הזה.
אכן יקירה. פגישה מלאה. ואת יודעת מה?
זו אני. ומה שלא אוהבת עכשיו, אלמד לאהוב אט אט. כי ככה קיבלתי ומזה אני אעשה את הכי טוב שאפשר לעשות לי.
מי שטוב לו, יישאר. מי שלא, יוכל לקום וללכת.
תודה שבאת אהובה.
פוסט מיוחד
מאישה מיוחדת
אוהבת לקרוא אותך
את באה מהלב. *
צודקת ! תמשיכי ללכת ובדרך שלך השאר יתבהר עם הזמן ....
מצטט משיר של אסתר שמיר :
"שבילים שלא הלכתי כי לא יכלו להיות
אולי עוד מחכים שם בשבילי "
http://www.esnips.com/doc/b9e246f4-91d6-469f-9afc-fbc854f4ab50/אסתר-שמיר---גחליליות
ואני אחדד,
במקרים שהכותב\ת הנה חלק בלתי נפרד מהטקסט, לא ניתן להפריד את התגובה, מהכותבת.
ולא. אין זו ביקרות ספרותית נטו. ולא לשם זה נתכנסנו כאן. מסתבר. יש כמה אנשים שירימו גבה. הם מן הסתם, לא יבקרו כאן. זה ממש ממש, בסדר.
המקום הזה, הוא שלי נטו. הצבעי על הקירות נבחרו על ידי, כי ככה נעם לי בעין וחימם לי את הלב.
מי שזה עושה לו מיגרנה, מוזמן להיכנס לאחד מאלפי החדרים האחרים, המלאים בספרות נטו, או בפוליטיקה ראוייה.
חם פה. נעים פה. דביק פה. לח פה לפעמים. ככה אני רוצה. אלוהים עדי, שיומיום אני נלחמת על קיומי בחוץ ועל שפיות הקן הקטן שלי בבית. כבולה לאלפי חוקים ולעולם עסקי מלא בכרישים טורפים. לא רואה אף אחד ממטר, כשזה נוגע ללסגור עסקאות או בלהילחם על הבית. פה מתאים לי ככה.
זהו. בערך.
סיימתי כרגע לכתוב את תגובתי לליטל בר.
כעת אני מסיימת לקרוא את תגובתך.
אתה נהדר. כך גם מילותייך.
זו התייחסות הגמונית?
זה זילזול בכותבת?
בשביל תגובות כאלה אני כאן.
גם בשביל חיבוקים.
גם עבור חיוך מזדמן או רגע של טוב למישהו זר.
אתה נפלא רקדן.
ולס נהדר עשית לי פה.
אפור, חכה לי,
לא יוצאים לסיגריה בלעדי...
פגישות, חצאים של, בסוף הכל יסתדר נכון????
תודה עינת.
אבל תודה אמיתית.
"להגיד משהו שלא אמרו אחרים?
רגע אז אם כך באמת לא חשוב מה אומרים
אלא מי אומר"
לא הבנתי את הטיעון הזה. מקוריות היא חשובה, מה זה משנה מהו המניע שעומד אצל האדם שמאחוריה? מקוריות מעוררת עיניין, עניין מעורר ריאקציה ואז זה כיף לי.
הנה, תראה איך אתם מגיבים לי יפה ומתפתח לו דיון. זה לא חשוב שזה אני אמרתי, מה ששינה הוא שאמרתי משהו שונה ממה שאמרו כולם מעליי ואז גם אתם הגבתם שונה.
מעבר לזה בוא נבחן רק לרגע את המונח פלצנות.
בעיניי טקסט פלצני הוא טקסט שמנסה להישמע טוב, להישמע רגיש ועמוק, בעוד שבבסיסו ניצבים דברים שהמחבר מתחמק מהתמודדות ישירה איתן.
לדוגמא, מישהו שאתה מכיר ממש ממש טוב כתב לי היום את המילים הבאות:
"אני כותב לך כי אני מתחבר למילים שלך
אבל מילים זה מילים
בואי נאמר
שאלמלא היית כה צעירה
הייתי מתאמץ באמת
להכיר את המהות האורגאנית שמאחורי המילים".
שוב שבת שלום,
ליטל
תמיד מגיע. תמיד עם מילה טוב.
תמיד מחייך אותי.
תודה בן בן.
קבלה ללא תנאי.
אפשרי בחברות אמיתית. בחיי.
תודה דני.
כוכב על אומץ.
היה לי קודם על ייחוד.
הולך לי היום.
:)
של מי?
כוכב על ייחוד.
יפה לי.
תודה נאור.
צהרים טובים יקירה,
ובכן, הרשי לי כמה מילים, ממחוזות ההגיון, למרות שהפוסטים שלי, עוסקים ברגש נטו. יש שיקראו לזה סמים, יש שישלחו אותי לאורגיה המונית בכיכר דיזינגוף וזה בסדר. זו בחירתי.
במקרה שלי, הטקסטים והבחורה, אכן אחד הם. נכון, שבמקרים רבים, חוטאים (אפשר לחשוב... גם כן חטא) מגיבים רבים בייחוס הטקסט לכותבו באופן ישיר, ואכן, תגובותיהן חוטאות, לכאורה, לתוכן הטקסט ולהקשרו, אך לא כך הוא אצלי ולכן חפים מגיביי.
מתוך ידיעה גמורה, בחרתי לנהל כאן חשיפה מבוקרת של יומן חיים. לפחות רסיסים ממנו. ואם לרגש יש נטייה ל"גנוב" את ההצגה, דיינו. ומניין המונח "לגנוב" בכלל? ומה בכלל "גונבים" כאן? את דעתו של הקורא? ולמה נקרא לזה גניבה? כי מישהו החליט שהרגש המוצג לא אמת הוא? וכאן נחזור לתגובתך הראשונה אצלי כאן, מהי אמת בכלל? ולמי הזכות להגדירה בכלל ולי בפרט?
אינני מסכימה איתך, כי אם הטקסט והכותב אחד הם, אזי לשם מה הטקסט. כלל וכלל לא. הטקסט משמש אותי לעתים כמטרה, לעתים כאמצעי, לעתים אפילו כסם משכך. למה? כי ככה. וככה אגב, זו תשובה מצויינת. אפילו ב'מחוזות העל' פה בקפה.
אני מעריכה את תגובתך מאוד. ניכר כי הושקע בה זמן והושקעה בה מחשבה. אני מעריכה גם תגובות הנוגעות ישירות לטקסטים ולאו דווקא לכותבת. אלה, מגיעות לרוב, לתיבת המסרים הפרטית שלי. ושוב, מאחר והטקסים שלי, נכתבים בגוף ראשון כי הם אכן, ראשוניים בגוף ובהרגשה והם אכן, בלתי נפרדים ממני, מתוך בחירה מלאה, אני אוהבת ואף מצפה לתגובות "ההגמוניות" לדבריך המתקבלות כאן. הן ממלאות אותי באהבה, בחיוכים ובהרבה דברים, שימצאו אולי לא מוערכים, אצל כותבים אחרים. יש אהבה אחרת. לא כל מפגש נועד להתקיים במציאות, ויש ערך למדיה הספציפית הזו ולתגובות הספציפיות האלה. לפחות בשבילי.
ביקורת ספרותית, בונה או הורסת, איני מחפשת כאן. חד וחלק. ביום בו אמצא, מי שיחליט כי כתבי ראויים, אני בטוחה כי לא יחסוך ממני את שבטו.
זה כל היופי כאן. יש מקום לכולם. ממש כך.
היופי הוא גם, שלכל אחד יש את זכות הבחירה המלאה, מה לקרוא וממה להמנע.
איש באמונתו, זוכרת?
מעריכה את בואך.
העריכי את קוראיי.
יום נעים,
טל
(אני כבר נתתי אחד אתמול, אני לא קמצנית, רק מנערת מדי פעם אוכלוסיות מנוונות).
יאללה חשבתי שכבר יצאת לדרך...
(דרך אגב יש כאן בקפה אחת שמשתתפת בדוגמניות
שלחי לה לינק...מעניין מה יהיה לה לחדש...)
במקום להשתעמם
ובגלל ה"ניצול" של הבמה שנתנה לנו טל
מרשה לעצמי לתת לה כוכב....בשם שנינו
(בכל זאת...פלשנו בלי רשות...)
הי, נפגשת עם עצמך...
לפעמים דרך עצמך, לפעמים דרך הסביבה
הקרובה והחשובה לך.
אז זה "לצ'יטוט או שלא לצ'יטוט?"
וגם, לא יכולתי שלא לחשוב על השיחה הזאת שלך
עם אלוהים, למשל, שהוא, היא במקרה שלך....
חייכי יקרה. חיבוק.
"כי לא היית יכולה להיות חברה שלי אחרת. אני אוהבת את הַטָל הזו. אני חושבת שגם את."
רובינו עוברים מונולוג שכזה, רובינו מורכבים ומחפשים לקבל פידבק
מהקול הפנימי שבנו, לפעמים הוא מטעה, לפעמים הוא כ"כ צודק
שאנחנו מנסים להשתיק אותו במיקרים רבים.
אם טל מאמינה בטל ובדרכה, מי יכול להסיט את טל מדרכה
ולהפסיקלהאמין בעצמה?
כשאדם מאמין בעצמו ובדרכו, העוצמה הזו מורגשת ולא ניתנת לעירעור.
לא הייתי קוראת לזה חצי פגישה, זו פגישה מלאה במלוא מובן המילה.ואני דווקא אגיב לטקסט שלך ליטל
אלמלא הייתי יודע שאת בכל אופן אמיתית וקיימת ( שוב מתייחס לכותבת ולא למילים)
הייתי אומר שאת פשוט פלצנית
אבל אני יודע שאת לא
אז את מה אם כך
יש חיים שם יודעת?
לא הכל מטה על מטה על מטה
וסבטקסט על כפל משמעות
והקשרים חברתים
זה העיניין
להיות מקורי בכל מחיר
להגיד משהו שלא אמרו אחרים?
רגע אז אם כך באמת לא חשוב מה אומרים
אלא מי אומר
וחזרנו לנקודת ההתחלה
לא פוסלת פירגון ככלל, גם לא פוסלת על הסף ניתוח על פי ביוגרפיה, יש לו את האיכויות שלו, אבל הוא לרב סוגר ומסכם דברים ומוביל למסקנה אחת נכונה, שזה משעמם להחריד.
ניתוחים על פי ביוגרפיה לרב מובילים לאבחון של כל הציירים כמשוגעים, כל המשוררים כבודדים, כל הפוליטיקאים כנוכלים, וכל השחקנים כטיפוסים שחיים על הקצה. המיתוסים הללו אולי לא לגמרי מופרכים אבל כבר לא מעניינים כל כך. אם היה בציור רק טירוף ובשירה רק בדידות, היה מצבנו רע.
בנוסף כדאי לבדוק מה זה בכלל "לנתח במדויק", במדויק לכוונת הכותב? לכוונת הקורא? למהלכים התרבותיים? במזג האוויר?
לסיכום, לא פוסלת את מרבית הגישות ככלל בל יעבור רק משתעממת מהחזרתיות ומההגמוניה.
ליטל
מסכים שהכי טוב להגיב לגופו של עיניין יותר מלגופו של הכותב.
אממה
גם שמנתחים יצירה בהחלט יש משמעות לביוגראפיה ולאישיות של מי שכתב.
קשה או כמעט אי אפשר לנתח במדוייק מבלי לדעת מי "מאחורי הכתיבה"
מסכים שתגובה לגופו של עיניין בהחלט יש לה תמשמעות שלה.
אבל לא צריך לפסול תגובה מפרגנת כי "אני אוהב את הכותב"
שיוצא שיר של שלמה ארצי מודה שאני אוהב אותו מראש ובדיעבד ואפילו במזומן.
דעתי!
חברים יקרים,
ברשותכם, אני בוחרת בשל צרכי השעה (לשון אחרת: ככה בא לי), לייצג כאן גישה שכלתנית וחסרות רגישות:
לבסוף יש לשאול, למה בכלל אכפת לי?
ראשית, כי ציפיתי ליותר מהמגיבים באתר הזה.
שנית, כי מגיעה לבחורה התייחסות יותר רצינית. אני אישית מקווה שאיש לעולם לא יפרגן לי מתוך הרגל או מתוך אהבה.
שלישית, אישי יותר: כי אני אלרגית להגמוניה. כשכולם אומרים את אותו הדבר באותן המילים בדיוק זה מריח לי כמו ניוון ואני חייבת להציע את ההיפך.
ליטל,
שבת שלום לכם.
טוב זה כבר הרגל שהפך לשיגרה
לככב את הטקסטים שלך
ועכשיו כמה מילים על הטקסט הזה
ככל שאני קורא אותך יותר אני מתפעל מהמורכבות של הכותבת. את כותבת נפלא טקסטים מודעים ביותר שנכנסים לעומקן של תובנות מורכבות
על עצמך
איני יודע אם זה דיאלוג שהיה עם חברה אמיתית
אם הוא התרחש באמת שאפו שהצלחת לשחזר אותו בזכרונך
זה נשמע כל כך אותנטי שנדמה שפשוט הקלטת את השיחה...
ויתכן שזה לא דיאלוג שהתקיים במציאות כלל
ואולי אפילו גם החברה הזו אפרת היא המצאה
ואת הדיאלוג הזה את מנהלת בעצם עם עצמך
ומה שאת מנסה ( ומצליחה) לומר לעצמך
הוא
טל את מורכבת
יש לך נקודות מבט וזויות חיים רבות
זה בסדר
אני ( את ) אוהבת את עצמך
זה חלק מהספור של החיים
שדברים לא ממש חד משמעים
ואכן טל
את אינך חד מימדית
ומה שבטוח
את מאוד מאוד חכמה
גם אם
את מסתכלת על הדוגמניות
אז מה....
בוקר
רגע אני יוצא לסיגריה
פשוט נפלאה את
מחייכת.
בוקר, פוקחת את עיניי - הפתעה !
שמחה מאוד להיות לך להשראה,
אותה פגישה שלי היתה פגשה גם בך.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=375685
ציירתי לי קו ועוד קו = קיבלתי סמיילי גדול.
:)))
הכנות שלך שובה אותי.
ואני לא הייתי משנה בך כלום.
את מסקרנת ומרתקת.
האפשרות למחוק הכול כשאפשר, רעיון גאוני
בחיים האמיתיים, משהו נשאר, שוקע ומשפיע
וקבלה ללא תנאי היא המושא העליון, אפשרי?
(נהנתי מאופי הדו שיח, תודה)
(וגם נתתי כוכב על האומץ לשוחח עם עצמך ולשאול את עצמך מי את רוצה להיות)
:-)
מיוחד ויפה
קבלי כוכב על הייחוד
"אין אמת אחת" זה נרטיב שתמיד יורה לעצמו ברגל, את מתחילה בלספר שאת באופן אישי נהנת מהתוכנית ואחר כך מסמנת את כל מי שלא צופה בה כיפה נפש שפועל על פי אופנה חולפת.
"זו האמת שלי" זה משהו שאדם מספר לעצמו כשלא נח לו עם האופן שבו הוא פועל והרי שזו את בלבד שמפנה כלפי עצמך את הביקורת, לי לא משנה אם את רואה דוגמניות.
העובדה שהטלויזיה מבדרת ומפעילה אותך אמוציונאלית לא אומרת שזו האמת שלך, (מה זה בכלל אמת?), היא אומרת שהאנשים ברשות השידור יודעים מה הם עושים.
מיטב המוחות פיתחו במשך שנים על גבי שנים את הצעצוע המושלם עבור האדם. צעצוע מושלם הוא כזה שקובע מהן השאלות העקרוניות, דן בהן בנרקיסיזם מוחלט ובכובד ראש של הכרעה גורלית ולבסוף נותן את התשובות, בדרך הוא משכנע אותך שזה עקרוני ושזו האמת שלך באמצעות הפעלת הרגשות שלך, והרי שהרגש שלנו נתפס עבורנו כאמיתי. (ושוב- מה זה בכלל אמיתי?)
המניפולציות שטלויזיה יכולה להפעיל על הצופה הגיעו לנקודה של שיא, הטלויזיה אפילו מספקת את הביקורת על עצמה, את המחאה על עצמה, את הצורך של הצופה להשפיע על מציאות (SMS), את העיסוק בשאלות קיומיות וכו'...
מי שזה נעים לו וטוב, שיהנה.
לא תמיד גלויה זו הגדרה מעודנת.
מאוד מעודנת יקירי.
לאלוהים הפתרונים.
תודה על המילים החמות
ועל הפנס שהאיר דרך אחרת.
ואכן, להמשיך ולנוע, אחרת נקפא. ואני...קצת קר לי כבר.
אכן.
רק שאני, אפעס, קצת שבורה כבר מרוב תיקונים במוסך המרכזי.
אוטוטו פגה האחריות.
תודה קובי. מאוד.
הדרך המיוחדת והקסומה
עלומה וחבויה
צפונה בחדרי לב
ולא תמיד גלויה היא
נהדר... נדיר, ותודה.
ורק דבר אחד ברשותך. לפעמים, בהחלט לא פעמים רבות, נפגוש בדרך אנשים שיאירו לנו כיוונים חדשים ויגרמו לנו לסטות מהדרך שלנו, אולי אף לנטוש אותה, לדרך טובה יותר.
ומסכים בהחלט - בין אם נמשיך בדרכנו, בין אם נלמד דרכים טובות יותר, בראש ובראשונה עלינו להתחיל ללכת, אחרת לא יגיע דבר.
החיים גדושים במכשולים ובמבחנים שלעיתים מפילים אותנו. לאחר שמאבדים את האיזון ונופלים, חשוב לחזור ולעמוד מחדש ולא לשקוע בתהומות הנשייה....
לקום לנער את האבק וקדימה להזדמות הבאה.
ערב טוב , אחלה. בשורות טובות.