| "בוקר" "בוקר אשתי השְניה ולפי ה'בוקר' שלך אני מבינה שאני צריכה לצאת לסיגריה בחוץ?" "לכי יותר בכיוון של קופסא" "אני מנחשת שאִיוֹב שוב הגיע אישית למסור לך מֶסֶר מאלוהים?" "סוג של..כלומר, כהרגלו, נתן את התחושה שכל הברירות בידי, אבל את יודעת מה טיבן של ברירות. תמיד אחת מול שנייה. תמיד השנייה זו אני. אני, זה לא משהו שנותר ממנו יותר מידי ולכן, זה גם לא משהו שאוכל לוותר עליו. לא חשוב תמורת מה" "או.קי. ועכשיו לטובת לקוחותינו הארציים, את זוכרת שאני טיפוס פרקטי נכון, אז אולי תסבירי?" "מותר לי מטאפורה על הבוקר?" "חד-פעמי, הא? תזכרי שעדיין בוקר ואני עדיין עסוקה בעניינים ברוּמוֹ של עולם, כמו, למה לעזאזל התעקשתי לדרוֹך על המשקל על הבוקר, בחינניות של טירונית, ולמה, למרות שדרכתי עליו רק בחצי גוף, עדיין לא הייתי מרוצה מהתוצאה. אבל יאללה, לזכר אהבתי אלייך, לכי על מטאפורה אחת" "תגידי, בבסיס, את חושבת שאני טיפוס רדוד ושטחי?" "רגע, זה לציטוט או לא לציטוט?" "אפרת!" "נו, ברור שלא" "אז איך היית מגדירה אותי?" "נקודתית כרגע? או בכללי?" "בכללי פּוסטמה, בכללי" "את... את. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בך, הוא שאת שילוב מופלא של הכּל. מצד אחד אני יכולה למצוא אותך מתעסקת ברצינות תהומית, בדברים שרק אלוהים יודע איך הגעת אליהם או מה לעזאזל את מוצאת בהם ומהצד השני, אנחנו יכולות להעביר שיחה של שעה, באותה רצינות ממש, על הפרק האחרון של ה'דוגמניות' " "עצרי כּאן" "כּאן??" "בדיוק כאן. זו המטאפורה שלי" "תצביעי לי בדיוק, כי היא חמקה מעיני בדיוק כשמצמצתי, המטאפורה שלך" "'הדוגמניות', נו." "למה מטאפורה אהובתי?, תני לי דקה ואני נוקבת לך בכל השמות, כולל יחס גובה, משקל ופוטנציאל צלוליטיס עתידי. הא. את באה לי ב'דוגמניות'? אני צריכה להזכיר לך שאני הייתה הצופה מספר אחת של התוכנית האלמותית 'העולם על פי פנינה רוזנבלום'?" "ואני צריכה להזכיר לך שאני הולכת לצטט אותך?" "שיט. את חייבת?" "ברור. את יוצאת יותר רדודה ממני, אין לי ברירה. עכשיו, קחי את ה'דוגמניות, או כל תוכן פופוליסטי אחר, או תקציני, כל עוולה פופוליסטית אחרת, שהיא חלק מהתרבות המקיפה אותנו ואני... כחלק מסך פשעיי בעולם הזה, צורכת את התכנים האלה, נהנית מהם, אולי משתתפת, האם זה אומר...." "רגע, רגע, רגע, את משתתפת ב'דוגמניות?" "תגידי, לא ראית אותי שבוע, את חושבת שזה מספיק זמן כדי להפוך מתלת מימדית לדו-מימדית ולהתקבל תוכנית? תתאפסי רגע נו.." "לא כי ממש נלחצתי, אני לא יכולה להסתובב עם חברה טובה כל כך רזה את יודעת, יש אֲמָנַה נגד זה..." "אני יודעת, אני כתבתי אותה" "אֲה..." "אני יכולה לסיים?" "ברור. למרות שֶפֵייר? אני קצת מאוכזבת שלא התקבלת ל'דוגמניות', מה יש, לא מגיעה לי חברה סֵלֶבְּרִיקֵה?" "עכשיו ברצינות, אפרת, אני טל, מתנהלת לי פֹה, בחיים האלה, כשאיני מאמינה גדולה, בלצאת חוֹצֶץ. באופן עקרוני, אין לי עקרונות גדולים, פרט ללא לפגוע בזולת. כל עוד איש באמונתו יחיה, אין לי בעיה עם כלום. בְּחָיי. לא עם תכנים פופוליסטים, לא עם תרבות להמונים, לא עם תרבות רייטינג. אני צורכת עֵרֵב רָב של תכנים ונהנית מכל אחד, בצורה אחרת. אני קוראת מגוון תכנים, של מגוון יוצרים וכל אחד מותיר אצלי מעט משלו, טוב לי ככה. אני צופה בטלוויזיה וצוחקת גם מבדיחות שכוונו למכנה המשותף הנמוך ביותר ונהנית מכל רגע. יש לי את הנישות המיוחדות שלי, אבל לרוב, אני מאוד פשוטה, מסתבר. מתערבבת, משתדלת לא להיבלע, סוג של זהו." "תגידי..." "מה?" "אפשר שאלה?" "בטח שאפשר" "למה?" "למה מה?" "למה את מתנצלת?" "כִּי...העניין הוא שאמרו לי ש..." "הבנתי. בואי נתחיל בלמחוק את ה: 'אמרו לי ש...', אחר כך נמחק את ה: 'כִּי...' מנגד, תשאירי את כל רשימת ה: 'אני אוהבת' שלך, בדיוק, אבל בדיוק ככה. בלי להתנצל. ככה את, הבנת? שאלת אותי איך אני מגדירה אותך? אז זה חלק בלתי נפרד ממך, כל אלה. את יכולה לנסות ולהלביש על עצמך איזה דמות של יפת נפש, זכּה, בּרָה, בּתולית וצחה. זה אולי נורא אופנתי, אבל זו לא את. ואת יודעת מה? טוב מאוד שלא. כי לא היית יכולה להיות חברה שלי אחרת. אני אוהבת את הַטָל הזו. אני חושבת שגם את." "למרות ש..." "כן. למרות ש... . פעמים רבות בדרך תפגשי אנשים, שדרכך לא תתאים לזו שלהם. אין זה עושה אף אחת מהדרכים ללא נכונה. הדבר רק אומר שלא תוכלו ללכת יחד. זה הכּל. רק הבטיחי לי, שלעולם אל תסטי מהדרך שלך, או תנטשי אותה, לטובת דרך שלא נכתבה עבורך מלכתחילה. עבור אף אחד. אף אחת. איני יודעת מה מחכה לך שם, בדרכך. אני גם לא יכולה להבטיח שלא תיפגש שלך, עם הדרך העלומה ההיא, של ההוא, בסופה. אבל, אם לא תלכי בשביל הפרטי שלך, כדי לגלות מה היה בסופו, לעולם תצרי על בחירתך" "אני אהיה בסדר בסוף, נכון אפרת?" "את תהיי הרבה יותר מבסדר יקירה, הרבה יותר מבסדר. תתחילי ללכת, כל השאר כבר יגיע. עוד תראי." |