לפעמים חושבת על המושג הזה של להקדיש את עצמינו  למישהו.

זה דבר מדהים בעיני, זה לעשות דברים למען מישהו מבלי להתאמץ, מבלי להרגיש בכלל שיש כאן נתינה שזקוקה לאיזשהוא פרס. זה בא מהמקום הכי נקי והכי פשוט, כשמתחברים לנקודה הזו בלב שמציפה אותנו באור. אותו אור שמאיר גם את יומם של אחרים.

חושבת שקוראים לזה אהבה.

ובמוחי מתערבלות להן דמויות בתוך תמונות ושוב עולה לי המילה הקדשה...כשגבר מקדיש את עצמו לאישה שהוא אוהב, עושה בשבילה, מפנק אותה, מודאג לראות אותה מודאגת, מקשיב למילים שלה, מקשיב לגופה ומענג אותה כמו שהיא אוהבת...

יודעת שזו אהבה.

מוקדש לכל אלה שיודעים לאהוב כך ולזה המיוחד!