בגלל שאני גם כל כך רגישה נהיה לי ברקס במילים היום הייתי אצל הצילום רנטגן שלי (פסיכולוגית מטורפת לגמרי שזקוקה לטיפול עצמי דחוף) היא רק בילבלה אותי יותר, עד כדי שברון לב עצמי שזה אומר שאני מרחמת על עצמי החרמנות נעלמת ואתה התיאבון מחר אקח כדור ויהיה טוב חברים אמיתיים לא הולכים רק מחכים בסבלנות גדולה
פתאום התפלקה לה האמת:
הילד שלי שהוא בן 8 מצד אחד נדמה שהוא הכי מקסים בעולם, דומה לאמא שלו 2 טיפות וודקה אבל בפנים אני מרגישה את הדמות של האבא שלו הוא דומה לו בהכל, בשקט שהוא מגיע אליו בדיוק ובאכפתיות (לא כמוני) בעשייה בריכוז ובאהבה הילד שלי חולמני כזה, כל היום רק מדמיין דברים ומצייר אותם וכותב
ואני מלעונה שכמוני, אף אחד לא אוהב אותי באמת....
היום הוא אמר לי המתוק שלי שבעצם הוא היה מעדיף לגור יותר אצל אבא חייכתי וישר תיכננתי איך אני שוב עושה באלאגן בזמנים שלו עם האבא שלו שלא יתרגלו יותר מדי נעשה להם אי סדר כזה שלא יזכרו אחד את השני ככה אני בטוחה שהוא רק שלי ושהגרוש שלי סובל סובל סובל כי הוא רוצה רוצה רוצה ואני לא מאפשרת וככה אני יוצאת חזקה יותר זה מה שהרנטגנאית שלי אמרה לי מה תגידו? |