המכולת של צ'רלי

TheMarker Cafer-aniגשר על פני מים סועריםהמכולת של צ'רלי

גשר על פני מים סוערים

הבלוג כאן נכתב ישירות מבפנים בלי עריכה, בלי הגהה. שליפה מהלב
מעכשיו לעכשיו.

פוסטים פופולאריים

משהו לפרידה
14/6/08 | 1653 צפיות
המתנה שלי ממני אלייך
8/6/08 | 419 צפיות
ניקיטה - חיים על הקצה
1/7/08 | 390 צפיות
ריטואל
23/7/09 | 1198 צפיות
המכולת של צ'רלי
10/4/08 | 1635 צפיות
סחלבים
13/3/08 | 410 צפיות

פוסטים אחרונים

המכולת של צ'רלי

לצפייה במסך מלא

המכולת של צ'רלי

‎32

80 תגובות יום חמישי, 10/4/08, 17:07

טלי, המוקדנית של מד"א בקרית אליעזר, היתה לבד בתחנה באותו ערב בשעה שבע וחצי כשהטלפון צילצל. את החרחורים שהיא שמעה מעברו השני של הקו היא לא תשכח כל חייה. "הלו, הלו, מי זה " היא קראה בקולות נואשים לתוך השפופרת , קולות החרחור המבהילים הלכו ונחלשו עד שנדמו כליל.
כמתנדבת במד"א, בת 16 וחצי, אף אחד לא הכין אותה לקבל על עצמה טלפון מסוג כזה.

מהעיניים שלי, כילד בן 8. בת גלים נראתה לי מדינה שלמה - היו בה שני בתי ספר, שלושה בסיסים צבאיים, בית חולים גדול ושני חופי ים שאחד מהם - החוף השקט, נחשב לאחד הטובים בארץ. היה בבת גלים גם בנק אחד והיתה את המכולת של צ'רלי.

המכולת של צ'רלי היתה מוכרת בכל בת גלים לאורך שנים רבות. כילדים בשכונה לא ידענו על צ'רלי הרבה מדי. ידענו רק שהוא ניצול שואה, גם אשתו שעבדה איתו וזה רק לפי המספר שהיה חרוט על זרועותיהם. צ'רלי היה סוג של שתקן. מעולם לא הרחיב בדיבורו. העיניים שלו לעולם הביעו עצבות מסויימות. אני לא זוכר שראיתי אותו מחייך אי פעם. לעומתו גילה, אישתו, היתה קשקשנית לא קטנה : סוג של נהג מונית משועמם במיוחד בדמות של מוכרת מכולת ג'ינג'ית. לא היה ארוע בבת גלים שגילה לא ידעה עליו, לא היה ילד שהיא לא הכירה בשמו. מצד שני, לא היה משהו שקורה בין גילה לצ'רלי שכל בת גלים לא ידעה עליו.

בדרך מבית הספר הביתה הייתי עובר כל יום דרך המכולת של צ'רלי. קונה חצי לחם שחור ועיתון ומשלם. וצ'רלי היה מחזיר לי בזוקה כעודף או מסטיק עגול. אף פעם זה לא היה עודף בכסף. ואני, הכי שמחתי בעולם. במגירה שלי היה מצבור של מסטיקים עגולים ובזוקות שהיה יכול לשמש את כל ילדי השכונה למשך כמה חודשים וזאת אם לא היו מגיעות בקיץ כמה אלפי נמלים או יותר כדי להתחכך בהם.

במכולת של צ'רלי התחלקו התפקידים : צ'רלי השתקן היה מוציא מהמקרר שמתחת לדלפק את מה שהלקוחות היו מבקשים.. מעמיס את הדלפק. גילה היתה על הקופה וגם רושמת במחברת. בנוסף היא היתה פוזלת לעבר הילדים שהיו נכנסים למכולת ומעירה להם בקולה הגבוה שלא יגעו ולא יוציאו ושבכלל אם אין להם כסף שייצאו החוצה.
צ'רלי אף פעם לא היה מעיר. יותר מזה, לילדים שהוא חיבב, כמוני, הוא היה מגניב מדי פעם איזו סוכריה אדומה על מקל או סוכרית גומי בצורת נחש. לא לפני שהיה מסתכל טוב טוב מסביב שגילה לא רואה.

יום אחד פשטה שמועה בבת גלים, שמועה ששטפה כנחשול ענק את כל השכונה.. צ'רלי זכה בלוטו. אמא שלי סיפרה לנו את זה בארוחת הערב, שרבקה השכנה שמעה ממישהי שעובדת איתה שגילה אמרה לה שצ'רלי זכה. תוך יומיים, לא היה אף אחד בבת גלים שלא ידע.. גילה שמחה לעדכן ולספר לכל מי שנכנס למכולת על המזל שסוף סוף עצר אצלם. ספקולציות נעשו אם המכולת המיתולוגית תיסגר עכשיו. לעומתה, צ'רלי לא השתנה כלל, לא ניתן היה לראות בעיניו העצובות שום רמז לשמחה כלשהי.

שבועיים לאחר מכן, בשבע בערב, בשעה שגילה כבר הלכה הביתה וצ'רלי היה עסוק בסגירת המכולת נכנסו מהמחסן הפתוח שלושה גברברים... המכות הנמרצות שהונחתו על צ'רלי הזקן לא הוציאו ממנו מילה לגבי מיקום הכסף שהרוויח. עיניו לא הראו פחד, הוא המשיך לשתוק גם כשהופל על הרצפה שכולו מדממם ורק מלמל "אין לי כלום, אין לי כלום".

ואז רוקנו הפורצים מהקופה 1,140 לירות ושלושים אגורות ונמלטו החוצה כשהם משאירים את צ'רלי על הרצפה, מוכה וחבול ופגוע ושותת דם.

השיחה שלא נותקה מהצד השני איפשרה למשטרה תוך דקה לזהות את כתובת המתקשר.

כשהגיעו השוטרים וניידת מד"א למכולת צ'רלי לא היה בין החיים יותר.

רק בשבעה סיפרה גילה לכל אחד מהמנחמים הרבים שהזכייה שעליה דיברה היתה בסך 2,500 לירות בלבד, משהו כמו שבוע וחצי עבודה.

ממודעת האבל שהיתה תלויה על החנות גילו תושבי השכונה ששמו האמיתי של צ'רלי הוא בעצם יעקב.. ושהכינוי הזה ניתן לו על ידי הבריטים בזמן השהות שלהם בבסיסי בת גלים. אני בספק אם צ'רלי בעצמו זכר.