(המשך מחר ועד אז מוזמנים הקוראים לנחש היכן פעם ליבי*)
__________________________________________
אותו יום, ארבע שעות אחרי, אני חושבת על כל המילים שרציתי להניח כאן קודם. על פגישה עם חברות ושיחות שמרפרפות ברבדים עמוקים עמוקים ורדודים רדודים; ילדוּת ואיפור ותיקון ותל אביב, על הודעה שמגיעה שניה לפני שמתפזרים הביתה ומזמינה אותי לחזור. על התמסרות למוזיקה ונענועי אגן, על התחושה הנהדרת הזו שיש בו בריקוד החופשי מול מלאן אנשים ועל אלפי מולקולות של חיבה חסרת ביקורת שמשייטות בחלל. על ביטחון עצמי נשי מהסוג המשובח, כזה שלא מתאבד בין סדינים כדי להיות. על רכות גברית שהביטה בי בעיניים של ילד שהיה גם הוא ברווזון מכוער פעם ועכשיו פורש כנפיים אדמוניות. על גרון צרוד ועיניים שורפות ולב פועם ומאושר.
__________________________________________
בלילה הלכו לאיבוד כמה מילים. נותרו הנכונות. שבת שלום.
* "ננוצ'קה", הבר הגרוזיני הכי שמח בתל אביב. |