| האם מסוגל תהיה, להפר את שתיקתך למעני ? האם נאות תהיה, להשיב על שאלות בטני ?
האם תוכל להסביר בהיגיון, את הדמעות שנקוו בעיניי ? באם אחבוש כיפה לראשי, האם תשמע לתחינות תפילותיי ?
האם הספיקו הם לחלל את עשרת דיברותיך ? האם חטאו בגופם הרך, האם הפרו את מצוותיך ? האם יש צדק אל רחום וחנון, ואם כן, היכן מעלותיך ? האם בדנה ביקרת, האם ראית את מיטב ילדיך ?
ילדי האלוהים, שוכבים שם בדממה, הקרנות וכימיקלים, את גופם מתקיפים בצעקה, בתאי סרטן מקוללים, נלחמים הם ללא רחם, מלאכים בחלוק מנתחים, מוח עצם משתילים בשחם.
ראיתי ניצוץ בוהק, המגיע מתוך עיניים, הבטתי בחיוך מהפנט, ביישני, סמוק לחיים.
ביקשתי כל כך לחבק, להתמסר למגע של ידיים, ניסיתי עד כלות לחזק, שיביט ממרומים של שמיים.
בין ייאוש לתקווה, בין בכי לצחוק, בין אכזבה לכמיהה, בין קרחות לצמות ארוכות,
פונה אני אליך, הלא בי בחרת כשליח, פרוש את סוכת רחמייך, ואביב בנפשם שיזכו להריח.
--------------------------------------------------------------------------------------
יש אלפי ילדים שחולים במחלה האיומה הזו, מקצתם נחשפים ע"י התקשורת. עמותת "עזר מציון" הינה עמותה וולונטרית שמתנדביה מחזירים את החיוך לאותם גוזלים. אנושיות, היא משנתם.
הפוסט נכתב בהשראתה של "ms.jones" על "חג האהבה שלה", כמו גם על מנת לעודד תרומות מח עצם.
תודה מרב ג.
לתרומות ומידע נוסף : http://www.ami.org.il/
|
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סנדרה אהובה,
אם יש מישהי שמכירה אותי יותר טוב מכל דמות כאן בקפה, הרי שזו את.
בניגוד לקרובת משפחתך שהכירה את הדמות הרגישה שבי, את מכירה את הדמות הרוחנית שלי.
את הפוסט כתבה הדמות הרגישה, דמות שנוטה לחבק ולהירתם למען החברה. הפוסט מדבר בצורה פשוטה וממחיש את הכאב של אותם גוזלים. המטרה היתה אחת :
לעורר את המודעות לתרומת מח עצם.
ההיי בטוחה שאם את הפוסט היתה כותבת דמותי הרוחנית, לא הייתי משיג את אותה התוצאה.
אבל תודה שהגבת. לכל נשמה יש כאן תפקיד ... ואני ? אני ממלא את תנאי החוזה שעשה עמי בורא עולם לפני שהגעתי הנה. והדרך אכן היתה ארוכה ורצופת מהמורות.
נוכחותך בין מילותיי תמיד מעצימה אותי.
תודה יקירה שלי.
תודה לך נשמה טובה, על שביקרת כמו גם על מי שהנך.
תבורכי לא פחות.
אייל יקר
אלוהים נמצא שם כל הזמן. לא רק לפעמים.
ויש דברים שלא תמיד מבינים אבל...
לכל נשמה כאן יש תפקיד. מין חוזה כזה שאנו עושים לפני הגיענו הנה.
הבט בעצמך, איזו דרך ארוכה עשית.
איך אתה מביא אור ותקווה לכל כך הרבה אנשים סביב.
נכון, לא היה לך קל ועדיין, אך לקחת על עצמך משימה. האין זו גדולה?
כואב לראות ילדים רכים חולים במחלות שהסוף ידוע מראש.
יש דרך ליפול קורבן לצקצק בלשון ולהאשים את בורא עולם.
ויש דרך לעזור ולהקל עליהם כמה שרק אפשר ולנסות להבין
מהו אותו שיעור גדול שבסבלם הם באו ללמד אותנו.
אולי שיעור של אהבה וחמלה? או גישור על פערים במשפחה?
יש אין ספור שיעורים.
לכל אותם ילדים יש הבנה מאוד עמוקה בעיניים של מה שקורה ולמה.
הם הכי מחוברים לאלוהים כי לא מזמן היו שם לצידו.
הם אמיצים בצורה בלתי רגילה.
והם באו ללמד אותנו שיעור ענק שלא השכלנו לראות.
תודה שאתה מעלה את המודעות למענם.
היי אייל
מחלה נוראית תוקפת ללא רחמים, ללא גיל, ללא אבחנה.
כל הכבוד לך על הכתיבה שממחישה לנו בצורה חזקה מה הם עוברים.
תודה על השיתוף והמידע...
תבורך..
תודה יקירה שלי.
קטונתי לעומת האחת שמצליחה להעביר מסרים לא פחות חשובים.
שבת שלום אהובה.
מרגש מאוד וחשוב.
בחן רב אתה מצליח להעביר את המסר
כנראה שגם לאלוהים אין הסבר בנוגע לדמעותיי.
אבל לי יש הסבר בנוגע לדמעות שנקוו בעינייך. יש לי אפילו טישו.
נוכחותך כאן מעצימה אותי. תודה.
האם תוכל להסביר בהיגיון,
את הדמעות שנקוו בעיניי ?
*
יקרה,
כאשר נחשפתי למחלה הזו לראשונה, לא הבנתי איך מסוגל אדם בשנות החמישים לחייו, לעבור את הסבל הנוראי הזה. מדובר היה בדוד שלי, שהמחלה הכריעה אותו לאחר שנה של ייסורים. בן משפחתי היה חסון, גבוה, לידר אמיתי. והוא הוכרע לבסוף.
רק כאשר מגיעים לבי"ח דנה, פתאום מבינים גודל הכאב. שם נמצאות הדמויות האמיתיות. פיות, מלאכים, חולמים, ושאר שחקנים מוכשרים שמלמדים אותנו, המבוגרים, עוצמה מהי. אפילו אלוהים נמצא שם מדי פעם, אבל רק מדי פעם.
שרק יהיו בריאים. שבת שלום אוריתי.
תודה מייקי נפלאה.
את מרגשת לא פחות.
שבת של אביב.
המון תודה נירית. בעיקר על שאת נוכחת בין מילותיי.
הדרך היא שולית כאשר המטרה עומדת מול העיניים. אבל בהחלט חשוב להקשיב לאותה דרך, להחכים, ללמוד, להתעשר, לדמוע ולחייך.
מקום ? לי ?
על מה את מדברת ממוש ?
תודה יפה שלי. שבת של אהבה.
היידי שלי,
אולי תתפלאי אבל גם אני מוצא את עצמי מופתע ממילותיי שלי. זהו "השיר" השביעי שכתבתי בחיי (הראשון נוצר לפני חודש סה"כ). התיעול הזה הוא לא ברור מאליו, ומי שנחשף לסיפור חיי יודע איזו דרך ארוכה עברתי על מנת להצליח במשימה הלא פשוטה הזו.
שמח שריגשתי.
תודה עמוקה.
המון תודה בייבי,
הסבל שממחישים לנו ערוצי התקשורת, אינו מתקרב בכלל לסבלם האמיתי.
זו באמת תרומה צנועה לאנשים גדולים. גדולים מהחיים.
תודה יקירה שלי.
כמה שהכינוי שבחרת לעצמך רחוק מדמותך האמיתית. אבל זה מה שיפה כאן, ללבוש איזו שהיא גלימה ולהתנתק ולו רק לרגעים ספורים מהמציאות העצובה בה אנו חיים.
שמח שאת באה לבקר אותי.
אין דבר נורא יותר מאשר לצפות בילד סובל וכואב .
ילד החולה במחלה קשה .
מחלה שנלווה אליה צל מאיים של מוות .
לצערי ,
בהעדר תקנים ומשאבים כספיים הולמים
עזר מציון מקלה על המצוקות .
מסייעת , שומרת על כבודם בעצמאות ושיפור איכות חיים .
תודה לך אייל .
שבת שלום .
אכן כואב לבנה יקרה.
"יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע....."
מדברים איתי על "תיקון" .... מה תיקון מה ? .... מה יכול "לתקן" ילד בן ארבע ולמה לעאזאזל ?!
רק שיזכו לימים מאושרים ומחוייכים. זה כל כך מגיע להם.
מרגש, חשוב, נפלא כרגיל
ריגשת לב גדול.
איזו דרך טהורה להגיע למטרה כה נעלה.
כמה מקום עוד יש בלב שלך ? כמה ??
שבת של אור :-)
אייל יקר,
אני מוצאת את עצמי בהשתאות מול המילים שלך
יש בהם רגש וחמלה וכל פעם מסר אחר חשוב
זאת תכונה נדירה בעייני להיות יכול לראות מסביבך את כל הכאב
ולתעל אותו למקום כה רגיש ועמוק.
שבת של שקט ושלווה :)
היי אייל
פוסט חשוב, תרומה חשובה, הילדים הללו באמת עוברים סבל נוראי....
כתבת נפלא כהרגלך :)*
שבת שלום
תבורך!
ויודגש תרומת מח עצם הינה הליך קל ופשוט
שאיננו כרוך בכאב!
וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא!
אייל,
הילדים האלה שהם גם ילדים של אלהים עוברים סבל נוראי.
כואב.
שבת שלום.