מזה שנים, ברור לכל ישראלי, כי כאן אפשר לקבל משהו בחינם, כי התכנון הראשוני של כל אלמנט, גוף או מסר יצירתי יכול להיעשות ללא תמורה - בחינם. יזמים מכל הסוגים זורקים למעצב קצה חוט, וזה חייב לתפוס אותו , למשוך, לדחוף ללא שכר מינימאלי. "אם תרצה את הפרויקט, תשקיע, תעבוד עבורי, תבוא עם רעיונות ואז נראה איך נוכל להמשיך", כך אומרים יזמים למעצבים צעירים, לאדריכלים מנוסים, לאלו שרוצים לתכנן ולעצב. בכדי להשביע את הנפש צריך לעבוד בחינם ואז לראות מה ילד יום. 

"צייר לי חינם" , זוהי הכותרת של מאמר ב -"G מגאזין" של גלובס שפורסם ב-10.04.2008. למרות תוכן המאמר שרוצה לתת כבוד, להגן על המעצבים שעובדים לעיתים קרובות בחינם, הגב. צאלה קוטלר, כותבת המאמר, בחרה כותרת שעושה בדיוק ההיפך. השימוש במילה "צייר", עושה רדוקציה נוספת למקצועות היצירתיים. ילדים מציירים, גרפיקאים מעצבים, אדריכלים מתכננים, מחברים אלמנטים, יוצרים חללים. לא פעם אמרו לי יזמים, קבלנים, מנהלי עבודה: "צייר לי משהו, זה רק ציור" ואז חיוך גדול הופיע על פניהם. האדריכלים עצמם המציאו את החוכמה ש"הנייר יכול לסבול את הכול", גם הם סובלים הכול: עבודה חינמית, תכנון קונספטואלי ללא תמורה, אפילו ללא מילה טובה אחת. 

בכל תחום, אנו רואים ניצול של מעצבים, בעיקר צעירים ובלתי מנוסים. יזמים מקומיים חושבים שהם יכולים לקבל Something for Nothing . מושכים את המעצבים בחוטים - כמו מריונטות. אין בארץ גוף, עמותה או ארגון שיתמוך, יגן על אלו שמסכימים להכין את הסקיצות הראשוניות, שהן לעיתים החלק הרעיוני העיקרי, ללא שכר טרחה. 

במקצועות כמו: אדריכלות, איור, פרסום, עיצוב המוצר ועיצוב תעשייתי, עובדים בתחילה בחינם, זוהי השיטה גם בארץ. המעצבים מנסים להרשים את הקליינט, שולחים לו הצעות, משוחחים אתו אין-סוף שיחות ללא קצה, מיצרים פרזנטאציות מתוחכמות בכדי לקבל פרויקט, בכדי שמישהו ייקח לעצמו אדריכל, מעצב, משהו בסיסי מאוד. 

באדריכלות כל אדם שקנה כיור, החליף אסלה אן בחר "קרמיקה", חושב שהוא אדריכל-על. בגין מחשבה שטחית זאת, אותו אדם למעשה מבטל את אלו העוסקים באדריכלות. לטעמו, תהליך קניית ברז יכול לתת לו דיפלומה. זה התרגיל של מקצרי הדרך ומעגלי הפינות. האסור לנו לוותר, אסור לתת לזה להמשיך. 

יתרה מכך, בשוק הזה מסתובבים רבים שטוענים שהם "אדריכלים", קורס ציור בעירום או קורס בשרטוט טכני לא הופך את האדם לאדריכל או מעצב פנים, אין חיה כזאת שנקראת "אדריכל פנים". ל"אדריכל "רשוי" יש רישיון וכל אדם שרוצה להעסיק אדריכל, חייב לראות את הרישיון, אין בושה בזה. אני רואה אינפלציה של בעלי מקצוע מתחזים, אני רואה אינפלאציה של בתי ספר שמוריהם לא עבדו יום אחד במשרד, אני רואה ארגונים שמיצרים בעלי מקצוע בלתי מיומנים, ואין בודק, אין בוחן ומרסן. 

רק גוף החלטי שיתמוך במעצבים, באדריכלים, גוף החלטי ובעל השפעה שיגבש החלטות במישור הארצי, יוכל להגן על המעצבים "החוקיים". ביחד עם המעצב, הגוף הזה יוכל לגרום שכל בעל מקצוע יקבל שכר לעמלו, שכר טרחה, אפילו אם העבודה שנעשתה הייתה "סקיצה" בלבד. עד שזה לא יקרה, הכאוס המקצועי ימשיך ויתרבה. נמשיך לראות יזמים מכל הסוגים, מפעילים ללא תשלום, הרבה אדריכלים עבור פרויקט בודד.

קישור:
 http://www.globes.co.il/Serve/Globes/NodeView.asp?fid=2702

בעמוד 46.