כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    ארזת לבד? (ושוב מעבירה משהו)

    18 תגובות   יום שישי , 11/5/07, 20:02

    באחת התגובות של הפוסט "עוברים דירה", הציע לי יואב עינהר לקחת שירותי אריזה כשאני עוברת דירה. עד כה לא עשיתי את זה. בעיקר בגלל קמצנות, מודה, זה יקר ואפשר לחסוך את זה. בפוסט הזה אספר לכם סיפור שהיה לפני קצת פחות מארבעה חודשים, כשעברתי לבית הנוכחי. ונראה כיצד לולא ארזה עבדתכם הנאמנה את תכולת הבית לבדה (בעזרת חברות מדהימות), ייתכן ולא היתה כאן עימכם. טוב, כנראה שאני טיפ-טיפה מגזימה, אבל בכל זאת שווה לקרוא את הסיפור (נראה לי).

     

    מעשה שהיה כך היה. עברתי דירה ביום חמישי. עד שבת בערב הספקתי לפרוק חלק נכבד מהארגזים, כמובן שגם הספקתי לחבר את האינטרנט (עוד ביום חמישי, מה חשבתם?), ולסדר את המטבח על כל תכולתו. אך חלק גדול מהדברים היו בארגזים  עדיין, ארגזים פתוחים שמונחים בחדר המתאים להם, כל ארגז והחדר שבו אמורים לפרוק אותו. כמובן שהארגזים שלא ידעתי מה בדיוק לעשות עם הדברים שנמצאים בהם, או ארגזים שתכולתם מיועדת לחדר העבודה שהיה מפוצץ ארגזים, נמצאו במקומות אסטרטגיים, ממש באמצע הבית.

    זה המקום לציין שהבית הוא בית בן שתי קומות, שכן זו תהיה נקודה חשובה בהמשך הסיפור.

     

    אם כך, באותה שבת, החלטתי לעשות משהו שאינני עושה בדרך כלל - לגלח את הרגליים, ועוד עם סכין חד-פעמי. בדרך כלל אני מעדיפה את הקוסמטיקאית הקבועה שלי, אבל לא הספקתי לבקר אצלה לפני המעבר, אז נפל הפור בחלקו של הסכין. ובעוד אני מתקלחת לי להנאתי, ומגלחת את הרגליים בתנועות מהירות, הרגשתי כאב חד ברגל ליד הקרסול, כנראה שעשיתי תנועה מהירה מדי וחדה מדי ועם סכין חד פעמי מדי (אומרים שעם ג'ילט זה לא יכול לקרות). פשוט גילחתי לי את הרגל, מילולית. הורדתי לעצמי 15 ס"מ של עור מהקרסול וכלפי מעלה. ידעתי שאי אפשר להמשיך להתקלח ככה, אבל נורא התחשק לי להמשיך ולהתקלח. אז ככה אי אפשר - זה ידמם, אם נייר טואלט אי אפשר - זה יירטב ואז ידמם. אז אספתי את הידע המועט שיש לי מסרטים בטלויזיה, והחלטתי לעשות חוסם עורקים, הסתכלתי סביב, לקחתי את התחתונים שהתכוונתי ללבוש, וקשרתי אותם הדוק סביב החתך, זה יעצור את הדימום.

    הזדרזתי לצאת מהמקלחת, בכל זאת לא התחשק לי לדמם למוות. ובגלל שאני מופרעת אמיתית, זכרתי בדיוק באיזה ארגז נמצא הפולידין -בחדר שלי, ובאיזה ארגז נמצאות התחבושות -בחדר של יולי. פעם ראשונה שהודיתי לאל על המופרעות שלי ועל זה שארזתי לגמרי לבד (עם החברות), בלי חברת אריזה. תארו לעצמכם איפה הייתי בלי זה, לא הייתי יודעת איפה הדברים, בתי הקברות מלאים אנשים שלא ארזו את הבית לבד.

    אז חבשתי לי את האיזור, זה כאב ושרף, וחשבתי שאם זה ימשיך לדמם אזמין ביקור רופא.  כמובן, ששנייה אחר-כך יולי התעוררה. למה לתת לאמא לדמם בשקט?

     

    לקחתי את יולי למיטתי, חשבתי לישון איזה חצי שעה ואחר-כך לבדוק את מצב הדימום. ישנו יחד חצי שעה.

    אחרי חצי שעה, פקחתי את העיניים, נזכרתי בבהלה בחתך, ושצריך לבדוק אותו, ובאותו הרגע.... בום טראח, נכבו כל האורות בבית. בכלל נכנסתי לסרטים בגלל הפסקת החשמל המפתיעה הזו. ממש אחלה צירוף מקרים, אני עם חתך שאלוהים יודע כמה הוא מדמם, יש הפסקת חשמל וחושך מצרים, כל אמצע הבית מלא ארגזים כמו מסלול מכשולים, אין לי מושג אפילו איפה הפלאפון שלי, והתינוקת שלי לידי, כך שזו קצת בעיה לזוז בבית ולעזוב אותה לבד.

     

    אחרי טלפון כושל אחד למישהו שחשבתי שיעזור לי, החלטתי לעזור לעצמי. הקפתי את יולי בחומת כריות, שלא תברח. מצאתי את הפלאפון בעזרת חוש המישוש,  ועם אורו הקטן של הפלאפון דידיתי למטה על רגלי הפצועה והכואבת בתוך מבוך הארגזים ובגרם המדרגות. כזכור, אני מופרעת אמיתית, אז ידעתי איפה נרות השבת, וגם איפה הגפרורים, כי פרקתי כבר את כל המטבח. לקחתי נרות, לקחתי גפרורים, הדלקתי ועליתי. אבל כמי שאינה מעורה בנושא נרות שבת, לא חשבתי שהם נגמרים ככה תיק-תק. אז כמה דקות אחר-כך, שוב מצאתי את עצמי מדדה למטה על רגלי הפצועה, ובלית ברירה, במופרעותי זכרתי באיזה ארגז נמצאים הנרות השווים, הריחניים, המיוחדים. אלו שאם מדליקים אותם נשארים דלוקים לנצח. בלב כבד, לקחתי איתי נר כתום בריח תפוז, ונר אחר עם ארומה של קפה, עליתי למעלה והקרבתי אותם על מזבח הפסקת החשמל. 

     

    כמה שעות אחר-כך חזר החשמל, הדימום עצר בעקבות החבישה החובבנית שלי, למרות שכאב לי שבועות אחר-כך ועד עצם היום הזה יש לי צלקת, ויולי - את יולי כבר אי אפשר להשאיר במיטה לבד, היא מסוגלת לקפוץ ראש. ואני? אני את הלקח שלי למדתי - לארוז לבד, להשאיר נרות פזורים בבית ליתר בטחון, והכי חשוב - לקנות ג'ילט.

     

     

    קישור לפוסט הקודם בנושא:

    פנויה להובלות (או: עוברים דירה)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/07 14:21:

       

      צטט: שחר קמיניץ 2007-05-12 20:50:06

      תמיד חיפשתי צידוק מדוע כדאי להיות מסודר, והנה הסיפור הזה משמש לי נשק: לא סתם כדאי אלא מציל חיים ממש :-)

      תמיד כדאי שיהיו לנו סיבות טובות. שמחתי לעזור :-)

        12/5/07 20:50:
      תמיד חיפשתי צידוק מדוע כדאי להיות מסודר, והנה הסיפור הזה משמש לי נשק: לא סתם כדאי אלא מציל חיים ממש :-)
        12/5/07 02:38:

       

      צטט: michal_he 2007-05-11 21:55:27

      סיפור מעולה, זכית בכוכב גם ממנינשיקה

      כמוך, גם אני מופרעת אמיתית שיודעת מה נמצא בכל מקום כל הזמן.

      לא מסוגלת לחשוב על מישהו אורז עבורי.

      את מזכירה לי אותי בהמון דברים. הטקסט שכתבת אז על עצמך, לפני ששינית, תיאר אותי לא רע בכלל. חנונית קולית - זו אני וגם את.

      ותודה על הכוכב.  

        12/5/07 02:36:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-05-11 21:18:32

      בתי הקברות מלאים אנשים ... משפט שצריך להכניס לפנתאון הקפה. סיפור שנגמר טוב והיה יכול להיגמר רע. תשמרי על עצמך. אוהבים אותך. שבת שלום.

      ניצוש, תודה על הכוכב. משתדלת לשמור על עצמי, אבל לפעמים מתפלק, את יודעת איך זה.

      אוהבת אותך המון. ליזה.

        12/5/07 02:34:

       

      צטט: el_greco 2007-05-11 21:12:48

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-11 20:10:44

      איי. היית יכולה להיות קורבן הורדת השערות הראשון בהיסטוריה ... וניצלת.

      טוב שאת איתנו. אני רק חושבת על הכותרות "נהרגה בניסיון להוריד שערות". שעווה ! 

       על קדושת הגלצ"ח.

      במותם ציוו לנו את הג'ילט.

      ג'ילט לשלטון ! צוחק

        12/5/07 02:33:

       

      צטט: עידית ב 2007-05-11 20:44:40

      אוף

       

      איזה סיפור

      טוב שנגמר ככה ( כמו פוסט חינני ומזכרת לנכדי)  ולא אחרת.  

      בהחלט היה רחוק מלהיות נעים שם בחושך, עם החתך ועם יולי. ובאמת מזל גדול שזה נגמר בטוב.

      הכי כיף שנשארים סיפורים, אני אוספת סיפורים במרץ כבר שנים, מכל חוויה לוקחת משהו. הנכדים שלי ישמעו די הרבה כנראה, ובעצם הם יוכלו כבר לקרוא את זה אם ירצו.

        12/5/07 02:30:

       

      צטט: ויקי.נ 2007-05-11 20:40:09

      ליזה יפה שלי!!

      שנונה ומצחיקה ...

      גם לי קרה מקרה דומה

      כשלמדתי בפנימיה והיו מים קפואים במקלחות

      ולא יודעת למה חשבתי לעצמי שזה זמן טוב לגלח  רגליים

      תוצאה סופית נשארתי בלי מגבות , כל המגבות שהבאתי איתי מהבית היו

      ספוגות בדם וגם לי עד היום נותרה צלקת "סקסית" ביותר

      בכל אופן :כיכבתי!מחייךנשיקה

      ויקי מתוקה, לפעמים אנחנו עושות שטויות. קורה. העיקר שלומדים מהטעויות.

      לגבי הכוכב - מצפה לו,ותודה רבה, אני מקווה להיות בדרך למעלה מתישהו בקרוב.

      וליולי - מסרתי ד"ש וגם נשיקה.

        12/5/07 02:28:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-11 20:10:44

      איי. היית יכולה להיות קורבן הורדת השערות הראשון בהיסטוריה ... וניצלת.

      טוב שאת איתנו. אני רק חושבת על הכותרות  "נהרגה בניסיון להוריד שערות". שעווה !

      כנראה לא הראשונה, בטוח היו עוד כמה בחורות שהצליחו להיחתך בכשרון רב כמעט כמוני. אבל בכל זאת מגיע לי מקום של כבוד, מוות הירואי זה היה יכול להיות.

      ואין ספק על טעויות לא חוזרים - גילוח אאוט, שעווה אין!  

        12/5/07 02:27:

       

      צטט: גרובי כרובי 2007-05-11 20:10:33

      את צריכה להעביר הרצאות בנושא. להעלאת המודעות.

      לשון

       

      ובטון פחות ציני, טוב שזה נגמר ככה שאפשר לצחוק על זה.

      באמת מזל שזה נגמר ככה. ולצחוק זה הכי טוב צוחק

      הצלחתי לככב. כנראה שהבאג בבנק תוקן. שבת שלום.
        11/5/07 21:55:

      סיפור מעולה, זכית בכוכב גם ממנינשיקה

      כמוך, גם אני מופרעת אמיתית שיודעת מה נמצא בכל מקום כל הזמן.

      לא מסוגלת לחשוב על מישהו אורז עבורי.

      בתי הקברות מלאים אנשים ... משפט שצריך להכניס לפנתאון הקפה. סיפור שנגמר טוב והיה יכול להיגמר רע. תשמרי על עצמך. אוהבים אותך. שבת שלום.
        11/5/07 21:12:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-11 20:10:44

      איי. היית יכולה להיות קורבן הורדת השערות הראשון בהיסטוריה ... וניצלת.

      טוב שאת איתנו. אני רק חושבת על הכותרות "נהרגה בניסיון להוריד שערות". שעווה ! 

       על קדושת הגלצ"ח.

      במותם ציוו לנו את הג'ילט.

       

        11/5/07 20:44:

      אוף

       

      איזה סיפור

      טוב שנגמר ככה ( כמו פוסט חינני ומזכרת לנכדי)  ולא אחרת.  

       

       

        11/5/07 20:41:

      אומרים לי כאן שאני לא יכולה לדרג אותך פעמיים ביום
      אני מבטיחה לחזור מחר ולתת לך את הכוכב שמגיע לך

      נ.ב ד"ש ליולי היפה

        11/5/07 20:40:

      ליזה יפה שלי!!

      שנונה ומצחיקה ...

      גם לי קרה מקרה דומה

      כשלמדתי בפנימיה והיו מים קפואים במקלחות

      ולא יודעת למה חשבתי לעצמי שזה זמן טוב לגלח  רגליים

      תוצאה סופית נשארתי בלי מגבות , כל המגבות שהבאתי איתי מהבית היו

      ספוגות בדם וגם לי עד היום נותרה צלקת "סקסית" ביותר

      בכל אופן :כיכבתי!מחייךנשיקה

      איי. היית יכולה להיות קורבן הורדת השערות הראשון בהיסטוריה ... וניצלת.

      טוב שאת איתנו. אני רק חושבת על הכותרות  "נהרגה בניסיון להוריד שערות". שעווה !

        11/5/07 20:10:

      את צריכה להעביר הרצאות בנושא. להעלאת המודעות.

      לשון

       

      ובטון פחות ציני, טוב שזה נגמר ככה שאפשר לצחוק על זה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין