תעלומת חיסולו של עימאד מורנייה נפתרה אתמול בעיתונות הזרה  - לא הישראלית! אם כן, דווח אתמול שאחותו של בשאר אסאד - בושארה - ביקשה מקלט מדיני בספרד אחרי שבעלה נחשד (וכנראה נעלם) בחיסולו של עימאד מורניה. הוא היה ראש המוחבראת בסוריה. טוב, לא צריך להגזים, הסיבות לתאוות הרצח של גיסו של בשאר אסאד לא יוודעו מן הסתם לעולם. אצל שכנינו סיבות לרצח לא נכללות בקודים האתיים של המערב. לעיתים הן עשויות להראות בעינינו אפילו מצחיקות.

אבל מה שמעניין אותנו הישראלים היא התנהגותה של ישראל הרשמית בפרשה. התגלה כאן הסינדרום הידוע של הישראלי הרץ לספר לחבר'ה - אבל במהופך. כל מי שנחשב משהו בממשל הישראלי שתק. אבל שתק רק כזה כאילו. תוך כדי שתיקה הוא צחקק ונתן להבין שזה אנחנו חיסלנו את מורנייה אבל אסור להודות: נו קומנט, יענו! הרחיק לכת אולמרט, ומי אם לא הוא, ופרסם, יומיים אחרי החיסול, שהאריך את כהונתו של ראש המוסד, שעמדה להסתיים, בעוד שנה. זאת ועוד: כל מי שהיה באפשרותו להגיע למיקרופון כלשהו בתקשורת העביר בתקיפות שאינה משתמעת לשתי פנים, שפיגוע נקמה ערבי, יהיה אשר יהיה, יענה בכל האכזריות האפשרית מצידנו, ובאותה הנשימה הזהיר את כל הישראלים הנוסעים לחו"ל לא לדבר עברית ברחוב ולהסתכל פרמננטית לכל הכיוונים כשהוא נמצא ברחוב. אתה הבנת את זה ברוך?

כעת, אחרי פרסום בריחתה של אחותו של בשאר אסאד והסיבה לכך, כולם יודעים שאנחנו, השלומיאלים, לא חיסלנו את מורנייה אבל התפתינו, איך לא, להראות "כזה כאילו" שזה אנחנו.

עוד נקודה מעניינת בסיפור: השמות שבחר השועל הזקן חאפז אסאד לילדיו: בשאר, בושארה.... היה לו חוש הומור לשועל.

אבל השורה התחתונה החשובה לנו בסיפור: הישראליות הנלעגת במערומיה.