עוד ממגרש החניה, היה ניתן להבחין בתור הארוך בכניסה לבר. הלכנו במהירות. היה קור כלבים. הרוח הזאת הקרה שבאה מהים הכאיבה לי בנשימה. אורלי צחקה עלי בגלל שלא לקחתי איתי מעיל, אבל אני העדפתי לקפוא מקור למשך 100 מטר ולא להתקע עם משקל עודף בתוך הבר. אהבתי להרגיש חופשייה ומשוחררת ולא רציתי כל הזמן לדאוג לחפצים שלי. רק אני, הכרטיס אשראי והסיגריות - כלום לא הייתי צריכה יותר באותו ערב. הסתפקתי בסוודר קל ופתוח מעל הגופיה השחורה שרכשתי השבוע בקניון. מיקי אמר שהגופיה יפה. הוא אהב שאני מתלבשת ככה -  חשוף. הוא הביט בי חצי שעה קודם לכן, כשהתארגנתי לצאת תקע בי את העיניים שלו, במחשוף, בקורקבן, בתחת. תקע בי את המבט הזה שלו ולא שאל עם מי אני יוצאת ולא שאל מתי אני חוזרת.

כמו כל יום חמישי הוא רבץ על הספה הצהובה וראה משחק. רק מידי פעם היה מרים את העיניים שלו ומביט בי במבט הזה שלו. לרגע רציתי להציע לו לצאת איתנו, לבוא לבלות, לשתות, להשתולל, לרקוד, להשתכר, לעשות חיים. עמד לי על קצה הלשון. היה אפשר לבדוק אם מירה יכולה לבוא לשמור על הילדים. אורלי לא היתה מתנגדת. היא דווקא אוהבת את מיקי. תמיד היא אומרת שהוא נראה כזה חכם ומעניין ושהיא לא מבינה למה אני בורחת ממנו ויוצאת לבלות בלעדיו. ככה היא היתה אומרת - שאני בורחת. אני לא בורחת הייתי מסבירה לה. רק נהנית יותר כשאני לא צריכה לשבת לידו ולשוחח איתו ולוודא כל הזמן שנוח לו ושהוא נהנה ושהוא לא שותה יותר מידי ושהוא לא מתבאס ושלא משעמם לו. וחוץ מזה אם הוא ישב שם ליידי על הבר, אף אחד לא היה מתחיל איתי. אמרתי לו "בי" ויצאתי מהדלת, מרגישה את המבט הזה שלו בוחן אותי מעבר למסך הטלויזיה.

כשהתקרבנו לכניסה הודעתי לעידו הבר-מן שאנחנו בחוץ. עידו תמיד היה דואג לי. בזכותו הייתי נכנסת בלי תור ותמיד היה לי מקום על הבר. עידו היה ילד נורא חמוד כזה וחתיך. הוא תמיד רוצה שאחכה לו לסוף המשמרת ושאבוא לישון אצלו. היה מספר לי על הדירת גג היפה שיש לו בפרישמן לייד הים ועל הג'קוזי השווה שלו. עידו תמיד היה שוכח כמה משקאות ששתיתי ותמיד היה מקבל טיפ גדול ושמן. המקום כבר היה די מלא כשנכנסנו והתישבנו על הבר. היתה אחלה מוזיקה והמון חתיכים וכולם הביטו עלינו. הרגשתי כזאת כוסית. כולם אהבו אותי. כולם רצו לגעת בי, להריח אותי, למשש אותי, לטעום אותי. כולם רצו לזיין אותי.  החזה שלי היה מושלם זקוף, נפוח ובולט בגופיה השחורה. הפטמות שלי היו קשות ודוקרות, הבטן שלי היתה שטוחה וקשה והתחת שלי היה קטן ומכונס. היו שם מלא אנשים יפים ושמחים כאלו וכולם אהבו אותי. כשהזמנו את הדרינק הראשון הצטערתי לרגע שמיקי לא כאן איתי ולא רואה כמה כולם אוהבים אותי. היה לי חבל שהוא לא לידי על מנת להבין כמה אני שווה, כמה אני רצויה וכמה אנשים מבקשים את חברתי.

אבל אורלי היתה איתי והיא הכי אהבה אותי מכולם והכי אהבה לבלות איתי. ישבנו על הכיסאות הגבוהים וחייכנו אל העולם. אני שתיתי מרטיני ביאנקו ואורלי שתתה קוקטיל כזה עם מלא לימונים חתוכים בתוכו. עישנו. שוחחנו. צחקנו. קשקשנו ובעיקר התענגנו על המבטים המחממים שנשלחו אלנו מכל עבר. אורלי היתה בהתרגשויות. צמודה לטלפון ומחליפה SMS ים של ריגושים וזימה וחשק עם איזה גברבר שהכירה לפני שבוע באינטרנט. היא סיפרה לי איך הכירו. ומה אמרו אחד לשני. ואיזה תמונה יפה הוא שלח לה. וכמה שהוא יודע לומר לה מילים חכמות. הצעתי לה להזמין אותו לכאן. לבר. למה שלא יבוא בעצם עכשיו אמרתי לה? אתם הרי את רוצה לפגוש אותו? מה יותר טוב מכאן ועכשיו? למה את מהססת? למה את לא מנצלת את החיים שלך עד תום? אבל אורלי רק צחקה, שלחה חיוכים לכל עבר ולגמה מהדרינק שלה. יהיה לי זמן גם עבורו היא אמרה, אבל לא היום. היום אני איתך.

עוד לא סיימתי את הדרינק שלי וכבר שלחו לי משקה ראשון. הוא דווקא היה חמוד כזה אבל לא לטעמי. מרובע מידי. עמד שם מהצד השני של הבר, עם מבט מתחנחן ובירה ביד. לחשתי לו תודה עם השפתיים, חייכתי והרמתי את הכוס בתנועה של "לחיים". מעניין אם הוא גם נשוי שאלתי את אורלי. אם גם הוא יצא לעיר בגפו והשאיר את אישתו בבית עם הילדים. מעניין אם הוא מחפש זיון או רק יצא קצת להתאוורר ולספוג מעט מהאוירה שמסביב. אורלי אמרה שהוא בטוח מחפש זיון. אחרת לא היה שולח משקה.

המקום שלידינו התפנה ונתפס במהרה ע"י שני בחורים. וואי הם היו חמודים. ישר התחילו לקשקש איתנו ולפטפט. הם היו עליזים כאלו ומלאי שמחת חיים. קינאתי בהם קצת. שני רווקים שלא דופקים חשבון לעולם. חופשיים ומאושרים. נתתי לאורלי דחיפה קטנה עם הרגל, כאילו אמרתי לה יאללה לכי על זה. מזמן לא היה לך זיון. השחרחר התחיל לדבר איתי וכל הזמן הצחיק. הוא אמר לי שאני הכי כוסית בכל הבר ושאל אם מותר לו להתאהב בי. אמרתי לו שאני נשואה ושיש לי בבית שני ילדים ובעל שמחכים לי והוא לא האמין לי. הכי אהבתי את הבעת ההפתעה על הפנים שלו כשהוא שמע שאני כבר בת 36. הוא לא האמין. אבל באמת לא. הוא טען שאני נראית עשר שנים פחות. הסתובב סביבי ובחן את הגוף שלי ועשה כל הזמן כאלו הבעות מצחיקות של השתאות והתקפת לב. אני כמובן נתתי לו להביט כמו שצריך, הבלטתי את הציצי, התכופפתי קצת כאילו בלי כוונה על מנת שיוכל להציץ לתוך המחשוף, ולבסוף נעמדתי ונענעתי את התחת. אורלי לחשה לי שאני מגזימה ושאני ממש מזמינה אותו אבל לי כבר לא היה אכפת. היה לי כזה כיף להדליק אותו ולקבל ממנו את מבטי החשקים האלו.

לבסוף הראיתי לו תעודת זהות בשביל להוכיח לו שאני לא מבלפת אותו. הוא כבר ישב לידי במקום של אורלי. היה קרוב קרוב ויכולתי להריח אותו. הרגל שלו הייתה צמודה לשלי והעבירה בי גלים של צמרמורת. הוא היה צעיר ממני בכמה שנים ורווק. וכל הזמן שאל אותי איך יכול להיות שאני כאן לבד? ואיפה הבעל שלי עכשיו? ואיך הוא נותן לי להסתובב ככה לבד בלילה? ואיך הוא לא חושש שיתחילו איתי? לא יכולתי להסביר לו וממש לא רציתי לדבר על זה. לא רציתי לחשוב עליו עכשיו. רציתי להמשיך להרגיש חופשייה ולא כבולה. היה לי כיף ככה לשבת על הבר עם הילד הזה, ולהרגיש אותו קרוב. היה לי כיף להרגיש ככה נחשקת ומהממת. היה לי כיף להרגיש חופשייה ולא כבולה. היה לי כיף לדמיין כאילו אני לבד בכל העולם הגדול הזה וכאילו אני יכולה להרשות לעצמי לעשות כל מה שבראש שלי. בלי בעל. בלי ילדים. בלי משפחה. בלי התחייבות. בלי כבלים. הרגשתי את היד של רונן מטיילת לי על הרגל מהברך ולמעלה. אחר כך הוא התחיל לנשק לי את הצד הצואר, ללחוש לי מילים חמות באוזן ולעשות לי לחיצות נעימות כאלו בירך.

הדוחק והעומס בבר הלכו והתגברו ואיתם העוצמות והמוזיקה. אני ואורלי היינו כבר שתויות לחלוטין. שיכורות ומאושרות. עזבנו את הכיסאות והתחלנו לרקוד. זזנו אחת מול השניה, מביטות בעיניים וצוחקות. רונן והחבר שלו נשארו על הבר ורק הביטו בנו, מחליפים מידי פעם לחישות אחד עם השני. גם הבחור מהצד השני של הבר עוד היה שם ועדיין הביט וגם הבחור המשועמם שישב עם בת זוגו, הפסיק לבהות מסביב והביט לי על התחת כל הזמן. הייתי כל כך מאושרת. המוזיקה היתה אדירה. הבאסים חדרו לי לתוך הגוף והקפיצו אותי, האלכוהול עשה אותי שמחה. היה נדמה לי שכל הגברים בבר רק יושבים ועומדים עם כוסות המשקה שלהם ומביטים בי וחושקים בי.

אורלי נעלמה עם אחד הגברים שכרכרו סביבה ואמרה לי שלא אחכה לה. אז לקחתי את רונן לאכול. ישבנו בבן יהודה, טרפנו סושי וכל הזמן צחקנו. אחר כך הוא ליווה אותי לאוטו ולא הפסיק לגעת בי ולהתחנן שאבוא אליו הביתה. התנשקנו שעה לייד המכונית. הידיים שלו ליטפו לי את כל הגוף ונכנסו לי מתחת לגופיה. הוא אמר שהוא גר שני רחובות משם וכמעט שהסכמתי אבל בסוף נתתי לו את מספר הטלפון שלי, נכנסתי למכונית ועזבתי אותו עומד שם במגרש החניה המתרוקן, אותו ואת הזקפה שלו.

הבית היה שקט ודומם. פתחתי חלון וישבתי על השיש במטבח. עישנתי סיגריה אחרונה, נרגעתי והקשבתי לנשימות הילדים. את הנשימות שלו לא שמעתי. נכנסתי להתקלח. עמדתי שעה מתחת למים הרותחים. נגעתי בעצמי והתפרקתי. כשנכנסתי למיטה הרגשתי נינוחה ומנומנמת. מיקי לא ישן. הוא רק שכב שם על הצד והביט בי במבט הזה שלו.

לפני כשנה עשיתי שני נסיונות לכתוב מאורעות חשובים בחיי דרך עיניהם של שחקנים ראשיים אחרים. סוג של תרגיל בכתיבה. סיפור זה הינו הניסיון הפחות מוצלח.

את החביב עלי יותר ניתן למצא כאן: http://cafe.themarker.com/view.php?t=147278