"אנדרטה זו אותה אנו חונכים היום ניצבת בלטרון, אולם בנייתה החלה לפני 60 שנה הרחק באירופה, אי אז בעיצומה של מלחמת העולם השניה.

למעשה אלו היו שתי אנדרטאות:

האנדרטה הראשונה 

מבוססת על רישומים מגטו וילנה ומיערות הפרטיזנים של זקנים נשים וטף המובלים בדרכם האחרונה. ומרישומים ביערות בילורוס בשעות המנוחה מהמלחמה עת ישבנו הפרטיזנים מסביב למדורה.  כל אחד מרישומים אלו השמורים ביד ושם ובמוזיאון השואה בוושינגטון הם לבנה של אנדרטה זו שנוסדה בגטו וילנה וביער.

אצטט את אבא קובנר:

"אכן חוויה עם פגישתו של יוצר שנעשית במקום בו ערכים אסתטיים זרים להם. ואכן יצירתו של בוגן המוצגת שם וכאן בעלת ערכים אסתטיים המוצגים במיטב אומנות הרישום.

זו מסכת ציורית של בוגן שאין שניה לה בעולם "

האנדרטה השניה

מקורה בזכרון שהותירו בו הזכרונות. פה בלטרון נוצרו כבניין בסגנון מופשט המסמל את אותם חוויות שחויתי בתקופהת המרד. מבחינה ארכיטקטונית אופקי ואנכי. אופקי - זו השואה. אנכי - זה סמל ללחימה הפרטיזנית המשמשת ציון דרך לחנוך הדורות הבאים ולזכרון לעם היהודי. ביטוי לחזון העצמות היבשות .

ולסיום: תודתי העמוקה לנועם לניר שנתן יד להקמת אנדרטה זו וליישום הבנים שישאר לנצח לדורות הבאים".

מתוך טכס הסרת הלוט מהאנדרטה לזכר הפרטיזנים היהודים, ממלחמת העולם השניה.

9 באפריל 2008