כותרות TheMarker >
    ';

    המודעות אינה חזות הכל ...

    מודעות ועשייה

    9 תגובות   יום שישי , 11/5/07, 22:44

    האם המודעות , אשר כה רבים חותרים להעמיק ולשפר , היא אכן מטרה ראויה ?
    נתקלתי לא אחת באנשים מדהימים - אינטליגנטיים , יצירתיים , פתוחים ... ובמבט מהצד תהיתי מדוע הם לא מקבלים החלטה ולא מבצעים מהלך אשר כל כך מתבקש . 
    המהלך המתבקש יכול להתייחס לבעיה הקשורה לתחום העסקי אבל בהחלט יכולה להתייחס גם לחיים האישיים .

    במבט מהצד זה נראה מדהים .  אנשים אינטליגנטיים , הקוראים היטב את המצב , מציירים לעצמם תמונת מציאות אמתית ( לא מעוותת ), מבינים למה , מדוע ואיך ...  לא רק כי תמונת המציאות היא נכונה - הם גם יודעים בדיוק מה צריך לעשות על מנת לשנות , לתקן ...  אבל לא עושים כלום !


    יש אנשים אשר בלי כל קשר לרמת האיטליגנציה , התובנה והרגישות נשארים תקועים .  מבוססים בבוץ . אוכלים חצץ ... ולא עושים כלום .
    לצפות מהם לעשות את מה שנדרש זה בדיוק כמו ללצפות כי עץ בננות יצמיח תפוזים .

    כל אחד מאתנו חווה מצב כזה ( בין אם בחיים העסקיים ובין אם בחיים האישיים ) .


    רוב הפסיכולוגים מציבים את המודעות כמעט כחזות הכל . מסתבר כי על מנת לעבור לעשייה צריך מניע אמתי .  המודעות אינה מספיקה ...

    מי מאתנו אשר חווה מצב כזה יודע כי המודעות והבנת תמונת המציאות יוצרת לעיתים מועקה קשה .  כשמקבלים את ההחלטה , כשמתחילים לעשות יש פתאום הרגשה של הקלה , של התעלות , של כוח ... ושל השלמה .

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/7/09 21:50:

      צטט: ariadne 2009-07-12 21:30:01

      מסכימה מאוד.

      אם המודעות היא ההגיון שבנו, הרי שהמניע הוא הלב והרגש.  צריך שילוב של שניהם כדי לפעול נכון.

      לפעמים שינוי בהרגשה הפנימית שלנו, במצב הרוח, אותה יכול ליצור אפילו מישהו מבחוץ, יכולה להשפיע על הרצון לפעול ולשנות את המצב.

      תודה יוסי על התובנות שלך.

      *

       אין ספק כי צריך שילוב שלהם ע"מ לפעול נכון .

        בעיני אין כמעט הבדל אם השינוי נובע מבפנים ( שינוי עצמי ) או בסיוע של גורם חיצוני .  עצם השינוי הוא הישג משום שרוב האנשים נוטים לקבעון .  לשימור המצב הקיים ( כמעט בכל מחיר ).

      תודה לך יקירתי !

       

       

        12/7/09 21:30:

      מסכימה מאוד.

      אם המודעות היא ההגיון שבנו, הרי שהמניע הוא הלב והרגש.

      צריך שילוב של שניהם כדי לפעול נכון.

      לפעמים שינוי בהרגשה הפנימית שלנו, במצב הרוח, אותה יכול ליצור אפילו מישהו מבחוץ,

      יכולה להשפיע על הרצון לפעול ולשנות את המצב.

      תודה יוסי על התובנות שלך.

      *

       

        1/1/09 19:11:

      צטט: simka1000 2009-01-01 17:13:26

      במיקרים רבים אנשים לא מעוניינים להיתאמץ,נרתעים מהשקעה.נוח להם להאחז בנימוק הבילתי מעורער "לא יכול"שהרי אם "לא יכול"אי אפשר בכלל להיתווכח...לפעמים בכל זאת עושים מאמץ,מותחים שריר..ומחזקים את היכולת...וכך יסוד ה"לא יכול"הולך ופוחת.אני חושבת שהנכונות להתאמץ ולהגדיל את היכולת היא בפני עצמה סוג של כוח פנימי שלא כל האנשים ניחנו בו...ובניסוח יותר פרדוקסלי...הרצון העז המביא אנשים למתוח את יכולתיהם עד הקצה דורש סוג של יכולת פנימית,זאת אומרת ההרצון כשלעצמו הוא סוג של יכולת.
      לדעתי....

      הדבר היחיד שמפר את שיווי המשקל ביין "לא רוצה"ל"לא יכול"הוא האיום על ההשרדות שלהם...וגם האיום יש מוגבלות.אבל שוב...זה לא קיים במידה שווה אצל כל האנשים.

      מי ש.........משקיע.......מפתח את כוחותיו,בונה בתוכו תחושת עוצמה,..והם הם...צריכים להודות לגורלם שברך אותם בכישרון ההשקעה..שקובע יותר מאינטלגנציה או כשרונות אחרים.

       כל מילה בסלע !  תודה סימה .

       

       

        1/1/09 17:13:

      במיקרים רבים אנשים לא מעוניינים להיתאמץ,נרתעים מהשקעה.נוח להם להאחז בנימוק הבילתי מעורער "לא יכול"שהרי אם "לא יכול"אי אפשר בכלל להיתווכח...לפעמים בכל זאת עושים מאמץ,מותחים שריר..ומחזקים את היכולת...וכך יסוד ה"לא יכול"הולך ופוחת.אני חושבת שהנכונות להתאמץ ולהגדיל את היכולת היא בפני עצמה סוג של כוח פנימי שלא כל האנשים ניחנו בו...ובניסוח יותר פרדוקסלי...הרצון העז המביא אנשים למתוח את יכולתיהם עד הקצה דורש סוג של יכולת פנימית,זאת אומרת ההרצון כשלעצמו הוא סוג של יכולת.
      לדעתי....

      הדבר היחיד שמפר את שיווי המשקל ביין "לא רוצה"ל"לא יכול"הוא האיום על ההשרדות שלהם...וגם האיום יש מוגבלות.אבל שוב...זה לא קיים במידה שווה אצל כל האנשים.

      מי ש.........משקיע.......מפתח את כוחותיו,בונה בתוכו תחושת עוצמה,..והם הם...צריכים להודות לגורלם שברך אותם בכישרון ההשקעה..שקובע יותר מאינטלגנציה או כשרונות אחרים.

        15/5/07 14:23:

       

      צטט: יוסי בר-אל 2007-05-12 07:38:29

      תודה ערן !!

      מהניסיון שלי אני יכול לומר כי אצל חלק מהאנשים המודעות מתפתחת . מתקיימים תהליכי חשיבה , בניית עמדה , הכנות ...  ההתנהגות הזו נראית בעייתית כשנדרשת קבלת החלטה ועשייה מיידית .  יש מקרים בהם סוג מסויים של אנשים "עומדים קפואים" , אינם מגיבים ( או אינם מגיביפ כראוי ) .

       

      רוב האנשים , כשהם נקלעים למצב המחייב תגובה , מגיבים . טוב או רע - זו כבר שאלה אישית , שיפוטית . התגובה יוצרת תהליך ( או למעשה את החיים ) .

       

      אני כתבתי על אותם אנשים אשר למרות ההבנה ויכולת קבלת החלטה נשארים תקועים , קפואים ... ממש לא מסוגלים להגיב .  לא נתקלת באנשים כאלו ?  נדמה כי לא רק אתה אלא כל העולם מסוגל לראות את הבעיה ולומר מה צריך לעשות . והאיש תקוע ! זה לא שהוא לא מבין . הוא פשוט תקוע .

       

      יש מיעוט הנשאבים לתוך המערבולות . מפסיקים לתפקד . מפסיקים לחיות .  השאר , בסופו של דבר , מגיבים איכשהו . שני הסוגים נשארים מצולקים , פגועים , נושאים סוג של טראומה להמשך הדרך .

      ברור שמדובר בנושא סבוך שדורש מחשבה רצינית,

      מעבר לכך בד"כ מדובר בפרמטר אחד משמעותי שתוקע את המערכת,

      כלומר, דבר אחד בסיסי שעליו האיש האמורפי שלנו לא מוכן לוותר.

      אם לשם התרגיל או החיים עצמם ישנה נכונות לאתר את הפרמטר

      ולנטרל אותו בכל מחיר, אפשר להתחיל בתהליך מעניין.

      עומק הצלקת, כמובן, שווה לאורך תק' ההזנחה.

        12/5/07 14:25:

      המודעות בהחלט אינה חזות הכל. יש לנו גם רבדים של רגש, של עשיה, של חוויה, שכולם נוגעים ומשפיעים על הנפש. 

       

      השיטות המערביות מתעקשות להניח שככל שנדע יותר, מצבנו יהיה טוב יותר, למרות שיש לא מעט דוגמאות סותרות... חולים סופניים, בגידות למיניהן ועוד.

       

      אם חוסר הידיעה הוא המטריד, הידיעה יכולה להיות פתרון. אבל אם עמידה במקום מטרידה- הפתרון יכול להיות רק סוג של הליכה. 

       

      מקווה שאצמיח שוב תפוזים, או בננות, ביום מן. 

        12/5/07 07:38:

      תודה ערן !!

      מהניסיון שלי אני יכול לומר כי אצל חלק מהאנשים המודעות מתפתחת . מתקיימים תהליכי חשיבה , בניית עמדה , הכנות ...  ההתנהגות הזו נראית בעייתית כשנדרשת קבלת החלטה ועשייה מיידית .  יש מקרים בהם סוג מסויים של אנשים "עומדים קפואים" , אינם מגיבים ( או אינם מגיביפ כראוי ) .

       

      רוב האנשים , כשהם נקלעים למצב המחייב תגובה , מגיבים . טוב או רע - זו כבר שאלה אישית , שיפוטית . התגובה יוצרת תהליך ( או למעשה את החיים ) .

       

      אני כתבתי על אותם אנשים אשר למרות ההבנה ויכולת קבלת החלטה נשארים תקועים , קפואים ... ממש לא מסוגלים להגיב .  לא נתקלת באנשים כאלו ?  נדמה כי לא רק אתה אלא כל העולם מסוגל לראות את הבעיה ולומר מה צריך לעשות . והאיש תקוע ! זה לא שהוא לא מבין . הוא פשוט תקוע .

       

      יש מיעוט הנשאבים לתוך המערבולות . מפסיקים לתפקד . מפסיקים לחיות .  השאר , בסופו של דבר , מגיבים איכשהו . שני הסוגים נשארים מצולקים , פגועים , נושאים סוג של טראומה להמשך הדרך .

        12/5/07 01:23:

      זה אומנם דבר שאפשר לדבר עליו שעות, כי לדבר נותן אשלייה של עשייה, אבל לא מקדם שום דבר. זה מה שיוצר את הלופ הזה.

      לא נראה לי שיש מוצא תאורטי למצב כזה. רק עשייה מעשית, מעורבות, סקרנות. כל דבר ששומר על תנועה מתמדת. וזה נדמה לי עניין של אופי.

       

       

        11/5/07 23:40:

      אולי נכון לעשות כאן הבחנה בין תובנה להבנה:

       

      התובנה - יושבת בראש בנוחות, כמו במגדל שן, מוגנת

      ואילו ההבנה - חדה כתער חודרת את המהות שלנו ומוכנה לזנק החוצה כשצריך

       

      ברי המזל הם אלה שאצלם התובנה וההבנה פועלים כאחד,

      אחרים, כדאי שייצאו לפעמים החוצה וייתעמתו מול ה"שדים" שלהם.

       

      לא אתפלא אם יגיעו לכאן אלה הקרויים מאמנים אישיים וידברו על טכניקות

      של משחק במגרש ולא ישיבה ביציע. יש כאן בסיס מצויין לשיחה בנושא.

       

      תענוג להיות הכוכב הראשון שלך.

      ארכיון

      פרופיל

      יוסי בר-אל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין