חג הפסח בעיני הוא החשוב מבין חגי ישראל. היציאה מעבדות לחירות מסמלת את הפרידה מדפוסי חיים קודמים, אשר לא משרתים יותר והחלפתם בהתנהגויות שהם יותר אני של היום - חדשה וחופשיה.

ההליכה במדבר יש בה שלבים רבים, מעטים יצאו אליה מבחירה, הרוב נזרקו אליה מאין ברירה או שכבר היה להם ממש רע.

בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה ולא סתם. התהליך של מעבר מחשיבה ופעולה של עבד לצורת חיים אחרת של אדם חופשי לוקח זמן. 40 שנה הוא זמן מנטלי שמסמל בשלות והבשלה.

עבדות – החיים בתור עבד, כאשר אתה מובל, קורבן של הנסיבות, "למה הכל קורה דוקא לי". זה יכול להיות בעבודה, זה יכול להיות במשפחה, עם הבעל עם הילדים כשאנחנו פתאום מוצאים את עצמנו "עבדים לפרעה במצרים.."

יש משהו מאד נוח בלהיות עבד של החיים, קורבן. דואגים לך ולשדים שלך לאוכל, חושבים בשבילך, אין לך התלבטויות כי ממילא אתה לא מאמין שמגיע לך משהו אחר.

אין אמון. אין בחירה, אין שאלות מהותיות וגם דואגים שלא יהיה לך זמן פנוי, שתהיה כל הזמן בעבודה קשה על מנת שלא יעלה בך אפילו הספק, שאלו הם חייך וכך הם נועדו להראות.

המעבר מעבדות לניהול עצמי, לא פשוט בכלל, תשימו לב כמה קשה לנו להיות בתוך השקט, בתוך הכלום.

זהוי דפוס הקורבן – אתה כבר יודע שאתה נמצא שם, אתה כבר יודע שאתה מובל, שלא טוב לך – אבל עדיין אינך מסוגל למצוא את האמון ואת הכוחות לראות עוד אפשרויות. עדיין אתה בתפקיד הקורבן לובש את בגדי אסיר העולם, רק שמתחיל להיות לך לא נוח במקום הזה.

יש חיים מעבר לחומה – כבר רואים תמונה, מתחיל להיווצר אמון, רק שהדמות בתמונה עדיין מטושטשת. כבר מתחילים להבין שהתמונה נשארת במקום, זו אני שצריכה לזוז צעד אחד ימינה או שמאלה, לחפש פירצה, דרך אחרת, שינוי שיעביר הלאה..

על החיים ועל המוות – בדיאלוג בין לחיות או למות, בין להכנע לדפוס התוקע לבין להתאמן על הדפוס החדש,  הרגע בו נופלת ההחלטה לקפוץ קדימה ומה שיהיה – יהיה טוב... נשימה עמוקה והופ... כדי שזה יקרה צריך לעבור זמן אימון, מלחמה עם הפחדים, הקולות המושכים אותך אחורה...  זמן קשה, אינסופי. הליכה במנהרה בחושך עד הרגע בו אפשר לעשות את ההחלטה שלא לוותר. להמשיך קדימה –

בירור של מה זאת חרות – איכשהו ברור לנו מה זאת עבדות, נולדנו אליה (ככה זה..), חיינו בתוכה, קבלנו אותה כמובנת מאליה (אני כזה..) – אבל מה זאת חירות? מה זה בעצם החופש הזה להיות מי שאני? מי זאת אני?

מתחילה עבודה קשה של ברורים,

של זהוי דפוסי עבדות תוקעים,

של החלפתם בדפוסים חדשים,

יש תקופות של סגידה לעגל הזהב,

של התחשבנות עם אלוהים,

של כעס "למה בכלל אנחנו צריכים את זה"

"איך הגענו למקום הזה?"

נבנית החלטה לוותר על תפקיד הקורבן (עשו לי, לקחו לי, למה לא אוהבים אותי? למה לא מתקשרים אלי?)

ועוד החלטה להשיל את בגדי אסיר העולם (כזה אני, תמיד אהיה כה, אין ברירה, אני כבר אשאר ככה עד המוות)

ולאט לאט נולדת תפיסת החופש -

החופש עבורי הוא להיות מי שאני בלי לפחד מכלום

עם לקיחת אחריות,

לחיות את חיי באותנטיות ואמת,

כשאני זאת שמובילה אותם,

כשהרצון שלי מניע אל עבר הגשמת החלומות.

כשבידי

הרשות לחלום ולבצע,

הרשות לאהוב אותי כמו שאני,

הרשות לחיות את חיי על פי הערכים

שלי, שהם אור בדרכי,

הרשות לסלוח ולחמול.

הרשות להשתנות ולהיות מובילה

לשינוי.

הזכות להיות המנהיגה של חיי.

הזכות להוביל.

וגם אם, כמו משה, אזכה רק לראות את הארץ המובטחת ולא אזכה להיות בה, זה בסדר לי, לפחות אני נהניית מהדרך ומי שיהנה מפירות עבודתי, יהיה הדור הבא...

ומהו החופש עבורך?

ביד חזקה ובזרוע נטוייה הוציא הקדוש ברוך הוא את בני ישראל ממצרים, רק מי ששרד את המדבר, בסבלנות ובסובלנות, יגיע אל ארץ זבת חלב ודבש, על מנת להמשיך בה את חייו כאדם חופשי –

זאת היא זכות הבחירה,

לכשמצאת אותה – היא לתמיד שלך !

ברכת חג חירות שמח

ותודה לכל מי שמלווה אותי בדרך,

גילה