| איפה אעמוד לזיכרם? חשבתי ארוכות ולא מצאתי את התשובה הנכונה ביותר. כבר יצא לי לעמוד ברחוב, באוטובוס, בביה"ס, בטקס צבאי, בסלון ביתי ואולי בעוד מקומות שאליהם הזדמנתי.אף פעם לא חשבתי עד כמה זה חשוב לי איפה אני עומדת ומריצה תחושות ומחשבות אודות אותם שורשים שזרמו בי, אלו שמהווים חלק מחיי וחיים בתוכי. זיכרונם צרוב בי מבלי שאדע מי היו. הסיפורים הקולקטיבים אודות היהודים, אלו שנספו בשואה, אלו שידעו את רוע האנושות על בשרם, אלו הם זיכרונותיי. מעולם לא חשבתי שהזיכרון היהודי שלי הוא קולקטיבי, קיוותי שיום אחד בתחושותינו נהיה מאוחדים, אחים, העם היהודי.החלטתי שאני את אותה צפירה אעמוד לצד אלו הקרובים אליי ביותר, אבא שלי ואחיי. עמדנו בסלון, מצליבים בשמיעה את הצפירה הזועקת מהטלוויזיה והצפירה הבקושי מתנגנת בחוץ, זאת שעייפה כבר משנים של זיכרון כאוב. מי היה מאמין שהתקשורת הקרירה ביותר, זאת הגלובלית תחבר אותי לשורשים הכי קרובים, אלו שזורמים בדמי. יהדותי חשובה לי ואני רגישה אליה מיום ליום יותר. אבא, באותו שבוע של זיכרון ספג את החוויה הקשה מכל, יום הולדתו הצטלב או התמגן עם יום השואה. חשבתי עד כמה אירוני הדבר, אך חשבתי עד כמה באותו היום הם כולם היו איתו והוא איתם. אני לא צריכה יום קבוע בלוח השנתי שלי להיות איתם, עם זיכרם ועם היהדות שלי. יהדותי מלווה אותי בצריבת הכאב שבתוכי שמתעוררת יומיום אל תוך עולם שעדיין לא אוהב את היהודים שבו. אני מתעוררת אל מדינה הקוראת לעצמה יהודית, אך האם היא באמת כזו? האם כל יהודייה, יושבייה מבינים מהי יהדותם? מה יעודם?באותו שבוע של זיכרון, בסופו, הצטרפתי לערב חוויתי, שורשי, עם אבא שלי, לאחר צפייה בהצגה מאוד שונה אודות השואה נערך פאנל בו אבא שלי דיבר. התרגשתי מדבריו והעתקתי אותם אל תוך ספרי, אל תוך דרך חיי ואמונתי. אבא אמר שיהודי הוא זה שביקר פעם במחנה השמדה בו נספו אחיו , בקיא הוא בהיסטוריה של דתו, וזה שפעם בשנה מבקר בעיר הקדושה לעמו, ירושלים. התגאתי באבא שלי. כה צודק הוא. היהודי הוא זה המכיר בעברו וזה החי את יהדותו בהווה וחושב על עתידו. במשפחתי יש תחושה של ריחוק דתי מאוד חזק בעיקר בקרב אחיי. אני אף פעם לא הייתי קרובה לדת בצורה הדתית המקובלת, אך בתוך תוכי אני מכירה ביהדותי וחשוב לי לדעת אודותיה ולחוש אותה. הצפירה פילחה את גופי, שתתה את דמי ועוררה כל חלק בי. התחלתי את יומי בעוררות אחרת. התעוררתי אל תוך היסטוריה הרסנית, בוגדנית ומלאת כאב, נאלצת לחבר אותה להווה שלי ובונה אותה עם העתיד שלי, המתגבש באיטיות. |
sniron
בתגובה על FACE-BOOK Me To New York
מיכל ויצמן
בתגובה על אביב
דרור האס
בתגובה על אושר אדמדם
getzion
בתגובה על
עופרה'לה
בתגובה על דלתות מסתובבות
איירבוס-max
בתגובה על עיר השמש ועולם החושך - על אלימות והעתיד
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהחלט...
לעמוד ברגע הזה לצד האהובים.