מחמם את הלב לראות לשמוע סטודנטים, עד לפני שניה לִׂשְדה של המדינה בתפקיד מלח הארץ, קולטים כמה מטיל אימה יכול כוחה של המדינה להיות. ובפרט באין מעצורים, כנהוג אצלנו. המקום המרגש ביותר כרגע, הוא מתחת לסוליית המשטרה. והריגוש הוא בחידוש, בלמידה על הבשר: לריבונות הזו אין מעצורים, כשאתה אוייב העם - ארעי ככל שיהיה - זה כואב.
אבל כמה שכואב, זה נעים להיות צודק.
ויפה, כמובן.
צודק ויפה. אבל זה כבר לסיפור אחר. |