| בעסיס פרחי אהבתך השקיני צוף של תאווה. במתק יופייך בי הפיחי יהלומי סומק פנייך נשיקת געגוע שפתייך המנגנות בתוכי תאוות קץ הבדידות.. בתוכי נגני בסרנדות נושנות, הלמי בגופי עוז שפעת חיוכייך במעריב יומי לאהבך. וראי נא את גופי הרוטט נושק אלייך זימרה של אהבה. |