כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    תגובות (21)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      27/4/08 21:42:

    לא רק אותנו, אלא את כל מה שמייצג העולם המערבי, אירופה, ארה"ב, ישראל וזאת באמצעות אינטרפטציה זדונית במיוחד של האיסלם.

     

    מפחיד לחשוב על זה, במיוחד לאור הקונוטציות ההיסטוריות והרגשיות שזה מעורר אצלנו.

     

    אני ממליצה על ספריה של אוריאנה פלאצ'י על השתלטות האיסלאם באיטליה. מפחיד...

    צטט: קנולר 2008-04-15 09:37:04

     

    צטט: קרןzone 2008-04-14 23:18:45

    שנים שנאתי את הגרמנים, על שגזלו לאבא שלי את הילדות ולקחו לסבא שלי את החירות.

    ואז פגשתי את ג'וליאן, אחד האנשים האהובים עלי ביקום וכל ההכללות התאיידו כלא היו.

    עוד יום וחצי הוא שוב בא לבקר אותי בארץ.

    איזה מזל שאנחנו כבר כאן ועכשיו. איזה ברי מזל.

     

     

     

     

    אכן, יקירתי מזל גדול שאנחנו כאן. השאלה היא לכמה זמן. ראי גם את תשובתי לאפור הזקן. תפישת העולם האירופית היום מוכנה למצב שנמחק מעל פני האדמה, כמו בעבר, והפעם באמצעות איראן.

     

      15/4/08 09:37:

     

    צטט: קרןzone 2008-04-14 23:18:45

    שנים שנאתי את הגרמנים, על שגזלו לאבא שלי את הילדות ולקחו לסבא שלי את החירות.

    ואז פגשתי את ג'וליאן, אחד האנשים האהובים עלי ביקום וכל ההכללות התאיידו כלא היו.

    עוד יום וחצי הוא שוב בא לבקר אותי בארץ.

    איזה מזל שאנחנו כבר כאן ועכשיו. איזה ברי מזל.

     

     

     

     

    אכן, יקירתי מזל גדול שאנחנו כאן. השאלה היא לכמה זמן. ראי גם את תשובתי לאפור הזקן. תפישת העולם האירופית היום מוכנה למצב שנמחק מעל פני האדמה, כמו בעבר, והפעם באמצעות איראן.

      15/4/08 09:35:

     

    צטט: אפור הזקן 2008-04-15 00:51:15

    אמרת  שכך  אוהבת  אותם יותר

     

    ואולי   שונאת   יותר

     

     

    נקודה  קשה

    ובכל  זאת אולי  יש  

     גרמניה  חדשה

     

    נשיקהמגניב

    אפור היקר, בוודאי שהתכוונתי לשונאת אותם, אבל הייתה לי מהומה בנפש, בין המוסיקה השמימית, לבין מה שאמר המוח, ועל ידי הביטוי הזה העברתי את הדואליות שחוויתי.

    ובכל זאת אני מפנה לספר ברלין אלכסנדרפלאץ ולעוד ספרים ביניהם ספר של ד'רום ק ג'רום (נדמה לי ששמו טיול בבוהמל) שנכתבו לפני המלחמה, ומסבירים את האופי הגרמני טרום המלחמה, ובכך מסבירים את ההתפתחות הבלתי נתפשת של השמדת העם שלנו.

     

    אין לי ספק כי יש היום אינטלקטואלים צעירים שרואים דברים אחרת, אבל לפי הסטטיסטיקה, בגרמניה - ישראלשהחליפה את היהודים היא העם השנוא ביותר.

      15/4/08 00:51:

    אמרת  שכך  אוהבת  אותם יותר

     

    ואולי   שונאת   יותר

     

     

    נקודה  קשה

    ובכל  זאת אולי  יש  

     גרמניה  חדשה

     

    נשיקהמגניב

      14/4/08 23:18:

    שנים שנאתי את הגרמנים, על שגזלו לאבא שלי את הילדות ולקחו לסבא שלי את החירות.

    ואז פגשתי את ג'וליאן, אחד האנשים האהובים עלי ביקום וכל ההכללות התאיידו כלא היו.

    עוד יום וחצי הוא שוב בא לבקר אותי בארץ.

    איזה מזל שאנחנו כבר כאן ועכשיו. איזה ברי מזל.

     

     

     

     

      14/4/08 15:02:

     

    צטט: גלי גולד 2008-04-14 13:19:24

    :)

    או :(

    גלי, ואו איזו תגובה יפה. מאיפה הבאת את זה?

      14/4/08 13:19:

    :)

    או :(

      14/4/08 13:16:

    קנולר בשם שלך יש נר ויש לוק ויש קלון  ויש קל  ויש לק  הלק יענו המזל נמצא איפה שתשומת הלב שלנו נמצאת באהבה .

    הנר שהוא נמצא בחושך מטיל צל יענו לוק יש לו מראה

    כשהוא נמצא באור מלא אין לו צל אין לו מראה . הפה והלב הם אחד ואנו צריכים לשאוף לזה

     

    הבחירה שלנו היא רק לאהוב

     ואהבתי את הסיום של הסיפור

     מראה עלייך שאת מישמת את התכלית שלך

     

    האהבה גוברת על השנאה

     אהבה היא השלמה עם הצל שלנו והבנה שמה שאנו רואים וחווים זה את הפחד שלנו אם הצלחת להתעלות לראות ולאהוב את שאת שונאת

     אשרייך זכית.

     

      13/4/08 14:49:

     

    צטט: בת יוסף 2008-04-13 14:29:26

    מבינה היטב מדוע אהבת אותם שיכורים ומזיעים. כך קל הרבה יותר.

    חבל שאין תמונה של המקום. תיארת כל כך יפה שרציתי לצפות במו עיניי.

    טיילתי ברומא לפני שנים רבות, הרבה איני זוכרת.

    חשבתי על כך שהקשרים בין הגרמנים לאיטלקים מורכבים. כבני ברית לשעבר.

    בת יוסף - ברור.

     

    אשר למבט המיוחד, אם זכרוני אינו מטעני המזרקה מככבת בסרט "לה דולצ'ה ויוה" עם מרצ'לו מאסטוריאני ואניטה אקברג.

     

    תמיד אפשר לחזור לרומא, אבל אני מוכרחה להגיד שהקסם של מבט ראשון לא חזר אלי. היום הכל יותר עמוס באנשים, בבאזרים ברוכלים ולכן אני ממליצה להתמקד בכל מקום בעיירות הקטנות ובכפר, שם עוד אפשר להפגש עם אנשי המקום ולדבר איתם.

     

    אשר לקשר האיטלקי והמלחמנה. יש ספר ישן על העיירה אסיזי שבמרכזה יש מנזר רב מידות ומתוכו פעלה רשת הצלה של יהודים. כל העיירה הייתה פעילה ברשת זו. במשך 30 שנה חלמתי לבקר שם ולהביע את תודתי בשם כולנו.  לפני שלוש שנים החלום התגשם. הבאתי לשם ספר תהילים קטן בעברית ורציתי לתת אותו, אבל לא היה למי. איש מכל אנשי הצוות:נזירים וכמרים לא דיבר שום שפה חוץ מאיטלקית.

      13/4/08 14:29:

    מבינה היטב מדוע אהבת אותם שיכורים ומזיעים. כך קל הרבה יותר.

    חבל שאין תמונה של המקום. תיארת כל כך יפה שרציתי לצפות במו עיניי.

    טיילתי ברומא לפני שנים רבות, הרבה איני זוכרת.

    חשבתי על כך שהקשרים בין הגרמנים לאיטלקים מורכבים. כבני ברית לשעבר.

      13/4/08 12:46:

     

    צטט: .gandalf. 2008-04-13 12:18:55

    אני מקיים את ירושת אבי.

    גרמניה ואוסטריה הן שתי המדינות היחידות באירופה שכף רגלי לא דרכה בהן מעולם.

     

    סוג של מטען גנטי שהופך ביקור במקום לבלתי נסבל.

     

    באופן מבהיל, מבחיל ומעוות גרמניה היא מידידותיה הטובות ביותר של ישראל ב 2008.

     

    but yet.

     

    עכשיו בואי נחזור לרומא. מה אמרת היה שם בית הקפה שממנו יש תצפית טובה כל כך?

    גרמניה - גם אני לא. משום מה ויתרנו בזמנו לאוסטרים, עד שהבנו שהם אנטישמיים גם היום. אבל אם זה המבחן אז אין לאן לנסוע בכל העולם ובמיוחד באירופה. אז אני כבר לא יודעת.

    אשר לשם של בית הקפה, תעזוב, בכל ככר מרכזית באירופה,  יש אחד או שניים כאלה, שלשבת בהם עולה כמו לאכול צהריים במקום אחר - אבל לדעתי זה תמיד שווה.

     

    בתחילת מאי אני הולכת לבדוק אם טוסקנה עדיין במקום. שם כבר יש לי בית קפה בעיירה שהיא מאד דומה לסיאנה, אבל התיירים עוד לא גילו אותה. מתחת לקולונדות ששימשו את התיאטרון הראשון באירופה.

     

     

     

      13/4/08 12:40:

     

    צטט: יהודית ש 2008-04-13 06:59:35

    כמה אוהבת את איטליה

    אך מצד שני שמתחילים

    לספר לי על גרמנים,

    על השפה על ההתנהגות

    אני חושבת לי נו עוד כאלה

    אשר חושבים כמוני.

    גדול הספרים, בעיני, שנכתב על גרמניה, נקרא: ברלין אלכסנדרפלאץ (מאת דבלין), נכתב הרבה לפני המלחמה וחובה לקרוא כדי להבין מהיכן הכל צמח.

      13/4/08 12:18:

    אני מקיים את ירושת אבי.

    גרמניה ואוסטריה הן שתי המדינות היחידות באירופה שכף רגלי לא דרכה בהן מעולם.

     

    סוג של מטען גנטי שהופך ביקור במקום לבלתי נסבל.

     

    באופן מבהיל, מבחיל ומעוות גרמניה היא מידידותיה הטובות ביותר של ישראל ב 2008.

     

    but yet.

     

     

     

    עכשיו בואי נחזור לרומא. מה אמרת היה שם בית הקפה שממנו יש תצפית טובה כל כך?

      13/4/08 08:27:

     

    צטט: קנולר 2008-04-12 17:17:07

     

    צטט: סיגמה 2008-04-12 15:55:30

    זרקת אותי בהתחלה לטיול באיטליה...

     

    ואחר כך זרקת אותי ישר למלון הקטן בזקינטוס, שם התארחנו 3 ימים, כשבמלון מתארחים קבוצה של אוסטרים...אחד מהם קלאוס, היה משתכר כל ערב ועושה מהומות...ערב אחד הוא צרח בגרמנית...איש בין זיבציש (אני בן שבעים) ואני דמיינתי אותו במדים החומים של הנוער ההיטלראי...

     

    כוכב בשביל הזכרונות ...תמיד טוב להזכר בהכל בדברים היפים..וגם אסור לשכוח את הדברים האלה של השואה

    סיגמה, נראה כי הקוד הגנטי שלנו די דומה - לא בפעם הראשונה.

    לא יעזור ...העם הזה דוחה אותי עם התרבות שלהם, והנקיון והיופי.....יותר מידי אסוציאציות.

      13/4/08 06:59:

    כמה אוהבת את איטליה

    אך מצד שני שמתחילים

    לספר לי על גרמנים,

    על השפה על ההתנהגות

    אני חושבת לי נו עוד כאלה

    אשר חושבים כמוני.

      12/4/08 17:18:

     

    צטט: levana feldman 2008-04-12 16:43:00

    קנולר

    געגועים לרומא ותיעוב לגרמניה.

    הפרדוקס הגדול הרי הוא שהגרמנים עם תרבותי...אוהב מוסיקה, פילוסופיה...

    ובכלל...

    לזכור ולא לשכוח.

     

    לבנה, בדיוק אלה המחשבות והרגשות שמחלחלים בי בזכרון הזה.

      12/4/08 17:17:

     

    צטט: סיגמה 2008-04-12 15:55:30

    זרקת אותי בהתחלה לטיול באיטליה...

     

    ואחר כך זרקת אותי ישר למלון הקטן בזקינטוס, שם התארחנו 3 ימים, כשבמלון מתארחים קבוצה של אוסטרים...אחד מהם קלאוס, היה משתכר כל ערב ועושה מהומות...ערב אחד הוא צרח בגרמנית...איש בין זיבציש (אני בן שבעים) ואני דמיינתי אותו במדים החומים של הנוער ההיטלראי...

     

    כוכב בשביל הזכרונות ...תמיד טוב להזכר בהכל בדברים היפים..וגם אסור לשכוח את הדברים האלה של השואה

    סיגמה, נראה כי הקוד הגנטי שלנו די דומה - לא בפעם הראשונה.

      12/4/08 16:43:

    קנולר

    געגועים לרומא ותיעוב לגרמניה.

    הפרדוקס הגדול הרי הוא שהגרמנים עם תרבותי...אוהב מוסיקה, פילוסופיה...

    ובכלל...

    לזכור ולא לשכוח.

     

      12/4/08 15:55:

    זרקת אותי בהתחלה לטיול באיטליה...

     

    ואחר כך זרקת אותי ישר למלון הקטן בזקינטוס, שם התארחנו 3 ימים, כשבמלון מתארחים קבוצה של אוסטרים...אחד מהם קלאוס, היה משתכר כל ערב ועושה מהומות...ערב אחד הוא צרח בגרמנית...איש בין זיבציש (אני בן שבעים) ואני דמיינתי אותו במדים החומים של הנוער ההיטלראי...

     

    כוכב בשביל הזכרונות ...תמיד טוב להזכר בהכל בדברים היפים..וגם אסור לשכוח את הדברים האלה של השואה

      12/4/08 12:36:

    תודה קאיה

      12/4/08 12:22:

    בי הם מעוררים צמרמורת בכל מצב

    ולא יעזור שום דבר.

    חוץ מזה עוררת בי געגועים לרומא

    עם הסיפור שלך.

    מסע לאירופה: פיאצה נבונה

    22 תגובות   יום שבת, 12/4/08, 11:47
    היה זה בפיאצה נבונה ברומא, באיזה קייץ בשנות השבעים. היינו שני זוגות של תיירים, חסרי דאגות, נינוחים ומלאי חוויות משותפות. אנחנו מתל-אביב והם מטקסס. נפגשנו לראשונה בפירנצה, שוב בסיאנה ולאחר מכן ברומא. טעמנו היה זהה, הלכנו לאותם המקומות, באותו המסלול ונפגשנו שוב ושוב מבלי לקבוע יעד ומועד. התפעלנו והגבנו באותה צורה וכך כל פגישה מחודשת הייתה כרוכה בצהלות שמחה.  

    ישבנו ולגמנו קפה בפיאצה והתבוננו במזרקותיו של ברניני (אדריכל– מקצוע משותף לשלושה מביננו) ובתאורה הנפלאה שהפכה את המראה  למעין תפאורה של אופרה. התפעלנו במיוחד מאחד מפסלי המזרקה, דמות של גבר,  הישובה בתנוחה משונה ומסתירה את פניה מהכנסייה הניצבת ממול.

    הכנסייה נבנתה על ידי בן תקופתו של הפסל ומן הסתם מתחרהו – האדריכל בורמיני. וכך ללא מילים נחשפנו לרכילות תקופתית בת 200 שנה. מתברר,השניים התחרו על בניית הכנסייה. משזכה בתחרות ברומיני, החליט רעהו, כי דמויות המזרקה יוצבו כך שהם לא ייפנו לכנסייה שממול, והדמות היחידה שפונה לשם, של גבר עצום ממדים, עם הבעה של שאט נפש, מסתירה בידה את המראה מעיניה. 

    בעודנו משוחחים שיחה של סתם, שירה אדירה נישאה באויר. מקורה בקבוצת תיירים שהתארגנה במרכז הכיכר ואחד מחברם כבר עמד וניצח, כאילו הם חלק קבוע של התפאורה.   

    אין הדבר יוצא דופן בכיכרותיה של העיר, שבה גם שוטר המכוון תנועה מסוגל לפצוח באריה. באותו מסע כבר ראינו תרמילאים צעירים עם גיטרה בככר סן מרקו בונציה, בככר פיקדילי בלונדון ועל המדרגות הספרדיות  הפורחות ברומא. בדרך כלל הם ניגנו וזמזמו בשקט להנאתם. אחר כך פרשו שקי שינה וישנו באשר הם, ולמחרת המשיכו לעיר הבאה.  אך קבוצה זו שונה הייתה. גברים, ששערם קצוץ ועשוי בקפדנות, לבושים ג'קטים במראה מכובד ורציני. תהיתי אולי הם חברי צבא הישועה שכמוהם ראיתי מזמרים ברחובות לונדון. לא. קבוצה זו הייתה שונה. מבנה גופם ועמידתם לא שידרו את נומך הרוח של אנשי צבא הישועה. היה בהם משהו מתהדר והפגנתי שעורר את סקרנותי. 

    שירכתי את דרכי אליהם בעצלות ואיטיות האופיינית לתיירים בלבד, במין ספק סקרנות רדומה ומבט של שום-דבר-כבר-לא-יכול-להפתיע-אותי-יותר, אחרי חודשיים טיול ברחבי אירופה. משהייתי בקרבתם ראיתי שאלה הם גברים בגיל העמידה והם שרים בגרמנית. תחילה חייכתי. במהלך הטיול פגשתי צעירים גרמנים, דברנו ודי השתחררתי מדעות קדומות. ידיעותיהם על ישראל וערנותם לנעשה כאן הוכיחו לי כי יש גרמניה אחרת והיא שונה. 

    וכך התייחסתי להופעה המאולתרת בכיכר. "הגרמנים העליזים האלה" מילמלתי ביני לבין עצמי בחיוך.

    לפתע נחתה עלי ההכרה. הבטתי בהם שוב. עיניהם היו נשואות השמיימה. הם היו באקסטזה. פניהם הקשוחות שהודגשו על ידי תספורותיהם הקצרות בנוסח חיילים פרוסיים, הביעו מתח רגשי ונפשי.  "כמה הם אוהבים שירה ומוסיקה" – חשבתי לי, במרירות. כן, נזכרתי. נזכרתי בסיפור כיצד אבי בעלי, שהיה כנר, היה מנגן לפני הגרמנים אוהבי המוסיקה, במחנה, תוך שהוא מלווה בניגנתו את ההולכים למשרפות.  הסתכלתי על הגבר הגרמני שעמד סמוך אלי ובפרצופו הגס  מבט עדין ונרעדתי. הם שרו "תחי המוסיקה" ואני סבתי לאחור ללגום את שארית הקפה שהתקרר ועתה היה מר בטעמו. 

    מאוחר יותר הקבוצה הגרמנית הצטרפה לבית הקפה שלנו ללגימת בירה. הפעם הם פרצו בשירת בית מרזח, הרוך שהיה בפניהם התחלף להבעה בהמית של שיכורים. פניהם אדמו ועורפיהם העבים נטפו זעה. כך אהבתי אותם יותר...

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר