מרוץ הקפת התבור - בשביל הנשמה.   

 מרוץ הקפת התבור ע"ש יצחק שדה הינו מרוץ שדה בן 11.5 ק"מ. מסורת המרוץ החלה בשנת 1952, והשבוע נערך המרוץ ה- 56. את מרוץ התבור הראשון שלי עשיתי כבר בגיל 16, ובשנים האחרונות חידשתי את השתתפותי במרוץ, ואני בן 56, כמניין שנותיו של המרוץ.

קצת על המסלול:

לאחר המפגש עם "המשוגעים לדבר", אותם אתה מכיר מזה שנים, מתכנסים סביב נקודת הזינוק, ובשמונה ושלושים בדיוק - יוצאים לדרך.

ההתחלה היא עלייה מאתגרת של כ- 2.5 ק"מ לכיוון הכפר שיבלי. פעם הייתי עושה את זה בריצה, היום אני עובר חלק מהעלייה בהליכה מהירה. הבעיה היא שבמהלך הטיפוס חולף על פניך עופר ביידה - הרץ המצלם, בעל רגלי האיילה, שמספר כי רכש מצלמה חדשה ומשוכללת במיוחד עבור המרוץ. אז אין ברירה - עוברים לריצה.

בסיום העלייה - תחנת רענון וחלוקת מים, ומייד ירידה של עוד 2.5 ק"מ. מי שלא נשפך בעלייה, מוזמן לדפוק את הברכיים בירידה לכיוון הכפר דבורייה.  בסיום הירידה, עוד קטע כביש קצר, ועוברים לריצת שטח.

סוף סוף מתחיל מרוץ כייפי של כ-3 ק"מ בשטח שבסופם עולים על כביש עפולה-כפר תבור וממנו - כניסה לקטע השטח האחרון, נקודת חלוקת מים ועלייה מתונה של כ-2.5 ק"מ, שבסופה עמדת צילום של הרצים על רקע התבור. שם כבר מריחים את הסוף - הירידה אל המשפך של קו הגמר, שאותה כולם עושים במהירות מטורפת.   

קצת על הרצים:

בקו הזינוק אתה פוגש צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, אזרחים וחיילים, בעלי גוף ובעלי כרס, ובקיצור - את כל עם ישראל. והופ - יוצאים לדרך.

ראשית - חולפים על פניך, בקלילות מלגלגת, כל הרצים ממוצא אתיופי מלווים באלופי ריצה צעירים שנולדו עם רגלי איילה.

הגל השני מורכב מהחברה של גולני, גבעתי וצנחנים. כולם לבושים בחולצות ספורט עם סמלי היחידות, מלווים במד"סים שלהם, רצים בדבוקות, ובליווי ווקאלי של שאגות קרב.

הגל השלישי הוא הגל של החברה בני ה-40 פלוס, גברים ונשים, חלקם חטובים/ות וחלקם כרסתנים. ובעקבותם - הגל הרביעי של הווטרנים. תוך כדי ריצה שוחחתי עם אחד מהם, בן 74, גמלאי של משטרת ישראל, שנשבע לי שזו השנה האחרונה שלו במרוץ. הבעיה היא שכל שנה הוא אומר את אותו דבר, וכשמגיע עת המרוץ - הוא מתייצב כמו שעון בקו הזינוק, אל מול האתגר.

אז להתראות בשנה הבאה -- גם בשביל הכושר וגם לנשמה.

הכותב הוא מנהל שיווק בחברות תוכנה גלובליות מזה 20 שנה.

http://www.linkedin.com/in/shamirmoshe