כותרות TheMarker >
    ';

    אורן פרנק

    0

    המסעדה הגדולה בקצה היקום

    10 תגובות   יום שבת, 12/4/08, 18:50

     קרוב לחצות המראתי מהנשיא קנדי בגשם שוטף בדרכי  לנשיא דה-גול. אמריקן איירליינס היא חברה עניינית לחלוטין: מטוס חדש, שירות טוב, אוכל... פונקציונאלי. אוכלים כי צריך. בתפריט מדברים בצרפתית, שהרי אחרי הכול טסים לפריז, אבל צמד נגיסות היכרות הבהירו לי שעדיף לבחור במנה עיקרית של בונדרומין ולאכול  כבר בארץ אחרת.

    ביום שני התחיל בפריז כנס גדול של לקוח ענק. מאתיים אנשי שיווק מכל העולם, חליפות, קוקטיילים, וכל מה שכרוך באירועים כאלה. מדובר בסוג של מזוכיזם נאור: להיכלא מרצון באולם כנסים בהילטון פריז, אפילו כשבחוץ גשם. עם השעות, התחלתי לפקפק בנכונות כוונתי לפקוד את ארוחת הערב הממלכתית. מותש יעפת ורעב לחוויה מפצה פניתי בגחמה של רגע לקונסיירג' ושאלתי בהיסוס אם יש סיכוי לשולחן בארפג'. לאחד. הוא מצידו הרעיף לכיווני מבט צרפתי והתקשר בחוסר אמונה מופגן. למרבה ההפתעה היה מקום. לאחד. הפעם הראשונה והיחידה שהייתי בארפג' התרחשה לפני שנים ולא ממש נחקקה בזיכרוני. והנה, נופלת בחלקי ההזדמנות לחוויה מתקנת באחת המסעדות הטובות בעולם: שלושה כוכבים במישלין, מקום משכנו של המשוגע המחונן אלן פסארד שמפליא כבר שנים רבות מעלליו בירקות בני כל הגילאים והמינים.

    השעה שמונה. אני מתיישב בשולחן קטן המיועד לגלמודים, מזמין כמובן את תפריט הטעימות, ומתחיל לבחון את הסביבה. מסעדה קטנה, מעוצבת בפשטות ובמודרניות. הרבה יותר אנשי צוות מאורחים בשלב הזה, והם מיומנים להפליא. שאלו פעם את פיליפ רות' איך הוא יודע את כל פרטי הפרטים על ייצור כפפות כפי שכתב ב"אמריקן פסטורל", והוא ענה, "אתה פשוט עובד בזה". האנשים של ארפג' לגמרי עובדים בזה. מגישים לי "צנונית שנלקחה מהגינה בעודה בת-יומה" ואני נזכר באייל שני, שמיד נרחיב עליו את הכתיבה. אני טועם, צנונית גמדה שתסרוקתה עדיין מחוברת לראשה, ונזכר בסצנה בה מבקר המסעדות הרשע טועם את הרטטוי של העכבר ומעופף בזיכרונו לילדותו. מדובר רק בצנונית, אבל עם טעם וצורת הגשה של עבר רחוק ונוסטלגי. יחד עם בקבוק הוולנאי הגיעו הרבה מנות, כולן מצוינות וחלקן מדהימות, ובניהן הקלאסיקה של פסארד: ביצה עלומה עם שמנת, חומץ שרי וסירופ מייפל. אחר כך באו דג אבלונה ממלזיה עטוף בפלפל שחור, לובסטר ביין לבן וגם כרוב לבן ומעליו טרופ שחור, ברווז מצופה בהיביסקוס ולצידו אטריות של סלק, קינוח מדהים של גבינה בת שמונה שנים עם טרופ שחור ויין מחומצן קלות, וכמובן, צלחת תמימה של ירקות מאודים, מבושלים ואפויים עם נגיעה של קוסקוס.
    עבור הצלחת הזו רוב הנוכחים נמצאים כרגע כאן איתי במסעדה. קשה להאמין, מדובר בירקות שנראים כה מוכרים, עד כדי שצריך להתאים באופן מודע את מה שרואים למה שטועמים כדי להשתכנע.
    המחיר היה מזעזע. אני נמנה על האסכולה שסבורה שלהוציא כל סכום על אוכל מצוין זו השקעה מצוינת עם תשואה מקסימאלית, אבל החברים בארפג' ללא ספק נסחפו. כמובן שהגשתי את הקבלה לדהמרקר שהשיבו שהם קראו ואימצו בחום את
    FREE של כריס אנדרסון כמדיניות המערכת.

    אז האוכל היה מצוין ומיומן, אבל עבורי אוכל הוא רק חלק מהחוויה. היתרון היחידי של ללכת למסעדה כזו בגפך הוא היכולת להתעמק גם במזון וגם בגיהינום, בזולת. ביום שני סוער בפריז ארפג' הייתה מלאה עד אפס מקום. הגיל הממוצע הצטלם תלת-ספרתי פרט ליוצאים מן הכלל, זוג רוסי עם שני ילדים צעירים שהזמינו את תפריט הטעימות. באופן מרענן לחלוטין ילדיהם הכריזו אחרי כל מנה כמה זה היה נורא. סוג של "המלך הוא עירום" שהרי חלק מהמנות הן בהחלט טעם נרכש, וגם סוג של הופעה קומית כשהתברר שהילד אכל למעשה את עלי הדפנה שהוגשו כגרניטורה למנת הברווז. בתשע וחצי הגיעה אישיות מהטלוויזיה המקומית, אורח קבוע שכל הצוות הכיר ונישק היטב. הוא והאנטוראז' הנרחב שלו כילו ביסודיות אינסופית את מרתף היינות במהלך הערב. היו גם שלושה זוגות שהסכום המצטבר של הפרש הגילאים בין הגברים לנשים שווה או גדול ממאה, ארבעה פנסיונרים אמריקאים עשירים במיוחד, ואני. רוב המקומיים היו עסוקים בנעיצת מבטים משתאים בכיוון השולחן ממוסקבה, אבל בסך הכול, היה ערב מינורי ותרבותי.

    במבט לאחור, התחושה העיקרית שנשארה בי אחרי הארוחה הייתה של המשכיות. ארפג' היא אקורד לא שבור: חוויה כמעט קלינית שהומצאה עבור יוצריה ובעליה והיא נתון קבוע, כמו אומרת שאינה מעוניינת לאכלס את רצונותיהם ואישיותם של מבקריה - רק את פקעות הטעם שלהם. אומרים שחמישים אחוזים מחוויה קולנועית היא פס הקול. בארפג' החליטו להישאר באמנות המונטאז' של המזון ולא להוסיף הרמוניות נוספות. החלטה פיוריסטית שאומרת "זה מה שאנחנו עושים, מדובר בדת קפואה בזמן של מזון ואתה מוזמן לבחור להצטרף, או שלא.
    אבל טעים. מאוד טעים.

    שני לילות וארבעת אלפים קילומטרים מאוחר יותר מצאתי את עצמי נכנס בשערי "הסלון", המסעדה החדשה בניצוחו של אייל שני החבויה בין מוסכים מאובקים בנחלת יצחק. גם אם שם המשפחה שלי היה מינכהאוזן לא הייתי יכול להמציא שתי חוויות כה שונות. אני מניח שלעבור מארפג' לסלון זה כמו להילקח למסעדה הגדולה בקצה היקום. אייל שני הוא אמנם קצת אלאן פסארד שלנו, איש העגבניות מאלקטרז, אבל הוא גם משורר מזון שהחליט בדרך אינטואיטיבית לחלוטין שחוויה יוצאת דופן חייבת לכלול אמנם אוכל מצוין - אבל גם להתרחש בכל חושי הסועד ולא להתגורר רק בפיו. לכן, הסלון הוא תיאטרון של אוכל וכדאי לשבת בשורה הראשונה. שף שני בבלורית מזדקרת מתרוצץ ואש זרה בעיניו בין המטבח הפתוח לקהלו ומסביר ומדגים בלשונו ובידיו מה וגם איך לאכול. שחר סגל מביים באסרטיביות את הצוות מעמדת הצ'קר, ומלצרים מקסימים וכמעט מקצועיים מוזגים לך יין מדברי מבקבוקים של מים מינראליים ושמחים לעזור בכל מה שתרצה - אם במקרה הם עברו ליד השולחן.

    האוכל עצמו מקסים. הרביולי של "עגבניות פרא טהורות" היה מדהים, הרביולי של נתחי אנטריקוט עם חציל שרוף היה מצוין, למרות שבינו ובין רביולי אין מאומה. צלופן פירות ים – אשר כשמו הוא מוגש בין שני עלי צלופן היישר לשולחן היה מעולה, והשוקולד עם הזיתים היה נהדר. שני מתאר את המנה האחרונה הזו כ"טעם שלא הופיע מעולם אצל בני אדם" דוגמא נוספת ונהדרת לדרך בה שני מדריך את חושיך לקראת כל טעימה.

    סביב לשולחנות הקיבוציים למחצה האורחים אוכלים בידיים שלהם ושל אחרים, בעזרת מזלגות וצלחות או היישר מהשולחנות. זרועות של תמנונים רובצות על השולחן לצד שרימפסים ענקיים מעולפים, אנשובי חיים וגם כבושים, פוקאצ'ות עמוסות ברכסי הרים של חצילים ושאר ירקות, וגושים עצומים של בשר שנשלחו היישר מהסט של אפוקליפסה עכשיו. לה גרנד בופה, הזלילה הגדולה. אכול ושתה, בעיקר כי ...אכול ושתה. בפס הקול הצמוד מוזיקה ודיבור אנושי, וצחוקים רמים, וצעקות מהמטבח. הסלון מוצף בידוענים מקומיים, בינהם גם כינוס של מיטב השפים שלנו, מיונתן רושפלד ודרומה. רוב מגישות החדשות מהטלוויזיה, כמו בארפג', גם הן מלוות באנטוראז' ומוקפות בידוענים שאפשר לנחש את דרגם לפי מרחקם הפיזי מהדיוות. כולם מביטים בכולן, נוגעים, מחבקים ומנשקים. כמובן שזה גם חלק מהתרבות שלנו, אבל לא תפגשו את זה בשום מסעדה אחרת בישראל ואולי בעולם - יש משהו דו-סטרי לחלוטין ומאוד עוצמתי בלב החוויה ששני מייצר ומפיק מהאורחים שלו. כמו בארפג', גם זו סוג של דת, אבל במקום לקדש את האוכל כרעיון מובחן, אצל שני מקדשים את האוכל ואת האורח יחד כחוויה אנושית.

     

    איזו טובה יותר? אני מניח ששתיהן. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/09 15:58:

      אחלה של פוסט!!!

      נהנתי לקרוא

        18/9/09 23:17:
      שנה טובה

      - שנה של הכרות מעמיקה עם עצמי הקיים ושינוי לעצמי חדש.

      - שנה של שיפור מיומנויות תקשורת בין אישית.

      - שנה של שיפור האיכות של קשר זוגי קיים, של שיתוף פעולה והדדיות.

      - שנה של התמודדות נכונה עם משברים ודילמות.

      - ולמי שעובר את החגים לבד, שנה של מציאת אהבה.



      שנה מלאת אהבה,

      מאמן אישי לזוגיות

      acoach4u.co.il
        27/10/08 15:16:

      דליקטס אמיתי.

      הכתבה (כי קראתי) וגם האוכל (כנראה, כי לא טעמתי).

        26/10/08 12:12:


      חוויתי קריאת הפוסט הזה, כמעט בנשימה עצורה, בקצב מהיר ובתחושה שאתה עושה למילים מה שאייל שני עושה לשוקולד וזיתים (לדבריך, עוד לא זכיתי לטעום במו פי).

      מעניין אם נכתב באותה הנימה.

      בכל מקרה היא טוב מאוד. תודה!

       

        22/4/08 19:21:

       

      צטט: ליאור צורף 2008-04-21 09:37:44

      היה ממש כיף לפגוש אותך בפריז. מזל שלא הצטרפת לארוחת הערב של הקבוצה, היה זוועה.....

       

      תענוג לקרוא את מה שאתה כותב (כאן וגם ב-TheMarker Week)

       

       

      תודה - היתה אחלה הפתעה לפגוש אותך שם!

       

       

        21/4/08 22:23:

      בתור אחד שהיה באותו כנס, אני מצטרף לליאור.

      בצומת ההחלטה ללכת לארפאג' ולהיעדר מארוחת הטעימות של "מקאנסופט"  לקחת את הפנייה הנכונה.

      חבל שלא קראת לנו גם.

        21/4/08 09:37:

      היה ממש כיף לפגוש אותך בפריז. מזל שלא הצטרפת לארוחת הערב של הקבוצה, היה זוועה.....

       

      תענוג לקרוא את מה שאתה כותב (כאן וגם ב-TheMarker Week)

       

        13/4/08 22:22:

      היי דרלינג

      אני מקווה שאתה רעב

      ועייף

      תכתוב עוד כאלה

      גרי

        12/4/08 19:04:

      שבת שלום גם לך מחייך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      orenfrank
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין