היום יום הולדתי, בטח השתנה לו המספר בדף הבית שלי. מחרתיים יום ההולדת של בעלי, אבל הוא ממש לא פה בקפה, בכלל לא מדבר אליו.

החלטנו על סרט ברחובות (המקום התרבותי הכי קרוב), אבל בגלל החג המתקרב שינו את כל הסרטים לסרטים מוזרים ובעיקר של ילדים.

כיום עם כביש שש אפשר להגיע לכל מקום בנסיעה סבירה של שעה בערך (רק לצורך הפרופרציות).

אף פעם לא הייתי בסיטי סינמה, אז לשם נסענו.

הגענו שעתיים לפני, והחניה כבר עמוסה.

נכנסים  בשדרת החיילים שבא לי להצדיע להם וההלם תרבות מתחיל.

קניון הומה שכל החנויות בו פתוחות, מלא פסלים בגודל טבעי ואפילו ג'ירפה.

מסתובבים קצת (הרבה), קונים אוכלים וקדימה לסרט.

נכנסים לאולמות ושואלים את הסדרנית "איפה זה רודף העפיפונים?", היא מסבירה במאור פנים (או שלא) נכנסים ויושבים.

בינתיים מגיעות חבורה של בנות שדורשות בתוקף שנקום כי זה המקום שלהן.

אנחנו לא קמים ובאיזה שלב שואלים "לאיזה סרט אתן?"

מתברר שהפרובניאלים (זה אנחנו) נכנסנו לבית קולנוע אחר ויצאנו משם לפני שנשמע את גיחוך הבנות (בגיל של בננו בערך).

איזה כיף - סרט ללא הפסקה בלי תגבורת של פופקורן - טוב שם מוכרים את זה בדליים בגודל של שטיפת רצפה, כוס קולה של שני ליטר.

יצאנו מהסרט די מרוצים - אני שקראתי את הספר ולא התאכזבתי, בעלי שנהנה נטו.

ושדרת הקניון מפוצצת בבני נוער, מבוגרים שרק החלו את הערב בשעות שאצלי על השעון פשוט לא קיימות.

חזרה לפרובינציה המתוקה שלי לסיבוב בין אומניות המקום.

חודש אביב נפלא ומזל טוב גם לכל אחי ואחיותי הטלאיים/יות ולא להתעצבן יותר מדי.