איש אחד חי בגהנום. האמת, כשהגיע לשם הוא בכלל היה בדרך לגן עדן. היה נחוש כל כך להגיע לגן העדן הפרטי שלו, שאיך שמצא משהוא שנראה ממש ממש גן עדן - מיד השתקע. ולא תגידו סתם השתקע, אלא לכמה עשורים וקצת. תחילה היה בטוח כי הגיע ליעדו. נטע שורשים, העמיד צאצאים, יצר והקים, רכש נכסים, ואיך שהתפנה קצת - אויה, שם לב פתאום כי גן העדן, אעפס, יבש במקצת... טוב, אמר האיש, הייתי עסוק ולא טיפחתי את גני, ותיכף ומייד הפשיל שרוולים, לעבודה, ראבוטה, איש עשיה כמו שהוא רגיל... אלא שהגן לא באמת התמסר לו. נהפוך הוא. ככל שטיפח יותר - כך קם יותר הגולם על יוצרו, ודרש יותר ויותר - יותר מים, יותר דשן, יותר מגוון צמחיה, יותר תשומת לב, יותר... וככל שהאיש עשה - כך הגן הלך והחזיר לו בחוסר שביעות רצון. איך שלא ניסה האיש - זה תמיד היה הדבר הלא נכון. האיש, איש טוב ויפה וחכם, איש שבטוח היה כי כאן זה גן עדן, פסק אט אט מהעשיה, מסרב עדיין להכיר בשמו האמיתי של מבצרו. אלא שבמקום להתבונן ולהבין מה מתרחש כאן תחת אפו ממש - ויתר על החלום וירד לגור במרתף. טוב, אל תשפטו אותו מהר כל כך, גם אתם אם הייתם מגלים כי מה שלא תעשו בגנכם - לא טוב, לא בטוח שהייתם רוצים לראות את ענפיו חמוצי הפרצוף מול העיניים השקם וערב. וכך, ככל שהגן יבש - כך יבש גם האיש. מחוץ לגנו היה נערץ על הבריות, דוגמא ומשל לאחד שיודע. כל דבר בו נגע הפך לזהב, מלבד ענפי הגן, שהלכו והפנו לו עורף יותר ויותר... טוב, הוא חשב לעצמו, הרי אני לא בדיוק מלאך, אז מה אני מתלונן שאני לא בגן עדן... סביבו היו חברים, מרוצים יותר או פחות, שחיו גם הם לא בדיוק היכן שבחרו, אבל איש לא באמת דיבר על זה בקול רם. אתם יודעים, גאוות יחידה. לא משאירים פצועים בשטח. חברו הקרוב, אחד שנמלט, זה מיחידי הסגולה שחזר מהגהנום, הצליח במאמצים רבים להביא את האיש להכיר בכתובת האמיתית של מקום מגוריו. ג'הנום, יא חביבי. ג'הנום. אווווייייההה.... איך שהבין, מיד רצה שוב לגן עדן. ראה אותו, כך היה נדמה לו, כאן ממש, קרוב כל כך. חודש וקצת אחרי, עבר לגור שם. בגן העדן החדש. גן העדן החדש היה כה מודע לערכו - גן עדן, לירה לא פחות - שדרש מחיר מופקע תמורת שירותיו. האיש היה מוכן לשלם כל מחיר, הרי מי כמוהו, אחד שראה גהנום, לא ידע להעריך גן עדן. שילם ושילם, פה ושם עצר לשאול עצמו האם המחיר לא, איך נאמר, מוגזם קצת, אבל איך שהסתכל על גנו המפואר, השתיק את הקול הקטן והקנטרני והוציא כרטיס אשראי. אלא שיום אחד, יום מבורך במיוחד אם אתם באמת מתעקשים לדעתי הבלתי משוחדת, נדלקו האורות, עלה הווילון, וגן העדן המפואר הסתבר כתפאורה זולה, מצוירת ביד גסה של חלטוריסט מדופלם, אחד שמייצר כאלה לכל דיכפין. לזכותו של האיש יאמר כי הפעם נמלט מייד. ומה עכשיו, תשאלו? וואלה... עכשיו, כך לפחות חברו הקרוב יעץ לו, וגם אני כמו שאתם מכירים אותי הבאתי אותה בקטנה, באיזה מילה או שתיים, עכשיו הוא לומד מה זה גן עדן. באסה, שבדיסציפלינה הזאת אין איזה קורס מזורז. אבל מצד שני, למען גן העדן האמיתי, בכדי לדעת לזהות אותו בבואו בשעריו - גם אתם הייתם מסכימים ללמוד את כל התכנית, הא? אגב, אם יש לכם איזו עצה או שתיים אני מניחה כי הוא יקבלן בברכה... |
ray segev
בתגובה על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
hagay itay
בתגובה על
yy-aero
בתגובה על יומי הראשון כבלונדינית...בחיי... (: 24.01.08
ביאן נריה
בתגובה על פרולוג
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(:
תודה תמרה
(:
תודה,
ישועת השם כהרף עין...
ביאן יקרה,
גן העדן או הגיהנום מצויים בנו
בתוכינו
ומה שמתאר את גן העדן הוא - ה-שלמות
שלמות עם עצמך
שלמות עם מעשיך
שלמות עם מה שיש/אין לך
לא משנה כמה פעמים יכשל
לא משנה כמה פעמים יצלח
אם השלמות נמצאת בו -
הרי הוא אדם מלא ומאושר.
ריגשת אותי
תודה.
נפלא
בכשרון תיארת
מה קצר המרחק בין גן עדן לגיהינום
בטח מובן, רל,
בטח...
ואולי המילים חסרות כי אמרת בעצם הכל....
(:
"איש חי ואישה" זה יפה, מאיר...
אאאאמן!
שלא תגמר!
שתשאר!
(:
בין השעות הרדודות שגרמת לי B&N
לחשוב על חוכמתו של האדם :
כשאתה טיפש היה חכם
כשאתה חכם חשוב בטיפשות
כשאתה מאושר תזכור את העצב הבא
לחוות את היום
למחוק את האתמול
לפנטז על המחר
להרגיש את העוצמה שבך
להיות הריאלטי
להרגיש אתה
הגיהנום של היום הוא גן העדן של
מחר
....גם סקרלאט אמרה .......
חוצמזה
כאן כבר חסרות לי מילים
אני מובן ?
הפרשה הראשונה בתורה כבר מדברת על גן עדן וגהינום
נקודת מוצא של כל איש חי ואישה
*
הי כוכבית מדהימה....
האיש הזה לא הבחין שהוא בעצם גן העדן בהתגלמותו
הוא מבין עכשיו, הוא יבין עוד יותר אחר כך
ומי כמוני יודעת... הייתי בגן הזה שנים רבות
ונהנית מהחיפוש ומהדרך לגן העדן יום-יום, שעה-שעה
והאופטימיות..... שלא תיגמר לעולם
(:
תודה לאה
וואלה...
מי יודע מהו אושר?
זה המאושר, אני מניחה...
אמן!!!!!!!!!
אתה יודע אלכס, מי מאיתנו לא עצם עין בחייו, מי לא רצה להאמין פעם שמה שעינינו רואות הוא אמת לאמיתה?
ואכן, כל שאמיתנו מעמיקה ומתחזקת, כך עיינינו נעצמות פחות ופחות...
אינשאללה....
(:
אם אנחנו מדברים תעכלס אז
לפעמים נדמה לי שאני רואה כאלה שחיים בגן עדן והם מרגישים שהם בגיהנום וגם להיפך..
כמו כל דבר בחיים בסופו של דבר מה שקובע זה הפרשנות שלנו
כוכב על המשל היפה
לא מתחברת להגדרות של גן עדן וגיהנום. בשניהם אנחנו לא אמורים להיות ולחיות.
יש את החיים. עכשיו. פה.
חשבתי על הכוחות של האיש הזה להתגייס ולבנות שוב את חייו אחרי קריסות. זה נוגע בי. זה לא מובן מאליו. זה נותן השראה. ואם הוא מהאנשים האלה, שיודעים איך לקום על הרגליים, אז הוא קיבל מתנה גדולה.
אין לי עצות. אולי לוותר על חלומות גן העדן. כי אם אין גן עדן אז אין גם גיהנום. יש את החיים כאן ועכשיו. והם הרבה יותר מאתגרים מאשר רק לסבול בגיהנום או רק לשכב על איזה ענן בגן עדן ולא להיות מחובר לכלום. זה באמת אושר?
כתבת יפה חברה שלי
אין ספק שגן העדן
האמיתי נמצא
בנפשו של האדם....
בתוכנו !!!
וכמה קרוב
ככה רחוק
כמה פשוט
ככה קשה
ואותו אדם שמערים
על עצמו קשיים
ומרחיק מעצמו את גן העדן
יתמסכן,יתבכיין, יכתוב ספרים, יחבר שירים
יחלום חלומות על אושר נכסף
כשהמפתח לגן העדן האמיתי
שבליבו טמון המילה אחת קטנה וענקית
אהבה!
נורא פשוט , הרי ידע שתפאורה זולה עומדת מולו ועצם עין , וכי הגן התובעני בכל זאת גן ...
ואין הוא זקוק לעצתנו כאן אלא לאמיתו הוא...
נראה שחברך היקר שכח לחפש את גן העדן בתוך עצמו,
קודם כל.
ולכן הוא מתאכזב כל פעם מחדש.
כשיפחתו הצורך, ההזדקקות, התלות,
כשידע למלא את החלל שבתוכו בזכות עצמו - יתגלה גן העדן האמיתי
ומי כמוך ביאן תוכלי לעזור לו במסע
לגילוי גן העדן הפרטי שלו, בתוך תוכו..
*
(:
זה בדיוק העניין.
שמגיע לו.
הוא באמת אחד שמגיע לו.
אבל לך תשכנע אחד שמגיע לו - שמגיע לו...
(:
שאיך שמצא משהוא שנראה ממש ממש גן עדן - מיד השתקע...
אולי:
להחליף משקפיים
לצאת מהפנטזיות ולשוב למציאות
ללכת לאט, ולבדוק אם יש מישהו בכלל בצד השני
לחפש מקום שתהיה בו השקעה דו כיוונית ומפרה
שיבין, שגם לו מגיע.
סיפור מעניין
תודה לך
(:
תודה עמוס,
בוא לבקר...
(:
אני מניחה כי לכשימצא, יפסיק לחפש...
(:
וכן, "עודף ביקורת גם הופכת את החיים וכל גן עדן לגיהנום".
אהבתי ונהנייתי לקרוא
תודה!
יופי של סיפור.
קראתי כאן פעם פוסט יפה, שאמר בקיצור שמי שמאושר הוא זה שמכיר בערכם של הדברים שיש לו.
כי אחרת, מתי יפסיק לחפש?
עודף ביקורת גם הופכת את החיים וכל גן עדן לגיהנום.