האיש וגנו

28 תגובות   יום שבת, 12/4/08, 20:25
 

איש אחד חי בגהנום.

האמת, כשהגיע לשם הוא בכלל היה בדרך לגן עדן. היה נחוש כל כך להגיע לגן העדן הפרטי שלו, שאיך שמצא משהוא שנראה ממש ממש גן עדן - מיד השתקע. ולא תגידו סתם השתקע, אלא לכמה עשורים וקצת.

תחילה היה בטוח כי הגיע ליעדו. נטע שורשים, העמיד צאצאים, יצר והקים, רכש נכסים, ואיך שהתפנה קצת - אויה, שם לב פתאום כי גן העדן, אעפס, יבש במקצת...

טוב, אמר האיש, הייתי עסוק ולא טיפחתי את גני, ותיכף ומייד הפשיל שרוולים, לעבודה, ראבוטה, איש עשיה כמו שהוא רגיל...

אלא שהגן לא באמת התמסר לו. נהפוך הוא. ככל שטיפח יותר - כך קם יותר הגולם על יוצרו, ודרש יותר ויותר - יותר מים, יותר דשן, יותר מגוון צמחיה, יותר תשומת לב, יותר...

וככל שהאיש עשה - כך הגן הלך והחזיר לו בחוסר שביעות רצון. איך שלא ניסה האיש - זה תמיד היה הדבר הלא נכון.

האיש, איש טוב ויפה וחכם, איש שבטוח היה כי כאן זה גן עדן, פסק אט אט מהעשיה, מסרב עדיין להכיר בשמו האמיתי של מבצרו. אלא שבמקום להתבונן ולהבין מה מתרחש כאן תחת אפו ממש - ויתר על החלום וירד לגור במרתף.

טוב, אל תשפטו אותו מהר כל כך, גם אתם אם הייתם מגלים כי מה שלא תעשו בגנכם - לא טוב, לא בטוח שהייתם רוצים לראות את ענפיו חמוצי הפרצוף מול העיניים השקם וערב.

וכך, ככל שהגן יבש - כך יבש גם האיש.

מחוץ לגנו היה נערץ על הבריות, דוגמא ומשל לאחד שיודע. כל דבר בו נגע הפך לזהב, מלבד ענפי הגן, שהלכו והפנו לו עורף יותר ויותר... טוב, הוא חשב לעצמו, הרי אני לא בדיוק מלאך, אז מה אני מתלונן שאני לא בגן עדן...

סביבו היו חברים, מרוצים יותר או פחות, שחיו גם הם לא בדיוק היכן שבחרו, אבל איש לא באמת דיבר על זה בקול רם.  אתם יודעים, גאוות יחידה. לא משאירים פצועים בשטח.

חברו הקרוב, אחד שנמלט, זה מיחידי הסגולה שחזר מהגהנום,  הצליח במאמצים רבים להביא את האיש להכיר בכתובת האמיתית של מקום מגוריו.

  

ג'הנום, יא חביבי.

ג'הנום.

אווווייייההה....

איך שהבין, מיד רצה שוב לגן עדן. ראה אותו, כך היה נדמה לו, כאן ממש, קרוב כל כך. חודש וקצת אחרי, עבר לגור שם. בגן העדן החדש.

גן העדן החדש היה כה מודע לערכו - גן עדן, לירה לא פחות - שדרש מחיר מופקע תמורת שירותיו. האיש היה מוכן לשלם כל מחיר, הרי מי כמוהו,  אחד שראה גהנום, לא ידע להעריך גן עדן. שילם ושילם, פה ושם עצר לשאול עצמו האם המחיר לא, איך נאמר, מוגזם קצת, אבל איך שהסתכל על גנו המפואר, השתיק את הקול הקטן והקנטרני והוציא כרטיס אשראי.

אלא שיום אחד, יום מבורך במיוחד אם אתם באמת מתעקשים לדעתי הבלתי משוחדת, נדלקו האורות, עלה הווילון, וגן העדן המפואר הסתבר כתפאורה זולה, מצוירת ביד גסה של חלטוריסט מדופלם, אחד שמייצר כאלה  לכל דיכפין. לזכותו של האיש יאמר כי הפעם נמלט מייד.

ומה עכשיו, תשאלו?

וואלה...

עכשיו, כך לפחות חברו הקרוב יעץ לו, וגם אני כמו שאתם מכירים אותי הבאתי אותה בקטנה, באיזה מילה או שתיים, עכשיו הוא לומד מה זה גן עדן.

באסה, שבדיסציפלינה הזאת אין איזה קורס מזורז. אבל מצד שני, למען גן העדן האמיתי, בכדי לדעת לזהות אותו בבואו בשעריו  - גם אתם הייתם מסכימים ללמוד את כל התכנית, הא?

אגב, אם יש לכם איזו עצה או שתיים אני מניחה כי הוא יקבלן בברכה...

דרג את התוכן: