דייט מספר 41

המקום:  בר מסעדה בנמל תל אביב בשם לואיזה.

הזמן: 8 בערב 

מזג האוויר: חורף עז, גשם, קררררררררר

כאב בכיס: תלוי כמה טוחנים... אבל סך הכל צביטה קלה בכיס, אנחנו סיימנו שם את הערב ב 70 שקלים.

הכרות ראשונית: אתר ההכרויות קופידון.

 דייט מספר 41 התרחש ביום חורף קר במיוחד, איכשהו מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוס לכיוון נמל תל אביב בדרכי לשיעור פילאטיס. הבחור התקשר בעודי באוטובוס והציע שנפגש בערב אחרי השיעור שלי, ולמרות שהייתי לבושה בבגדי הפיכסה שלי (בגדים שאני לובשת לאירועים שבהם לא אכפת לי להראות כאילו אני גרה ברחוב... במקרה שלי מדובר בסוודר וורוד אותו קיבלתי במתנה לכבוד הבת מצווה, מכנסיים של אמא שלי, מעיל של אחותי הקטנה וכפפות שנתנה לי "דודה" מאומצת של המשפחה) שאביזר היופי היחידי שעמד לרשותי זה בליסטקס, החלטתי להיות ספונטנית.

מכיוון שהייתי בדרך לשיעור הפילאטיס  הראשון שלי והאמנתי שפילאטיס זו התעמלות שבעיקר יושבים בה על מזרון עוצמים עיניים ומתפללים לשרירים שיהפכו חטובים ואחר כך יוצאים משם רעננים ומלאי אנרגיה.

 הייתי נאיבית.

אמרתי כן.

נכנסתי לשיעור – המדריכה, בחורה קטנה וחטובה הושיבה אותנו על המזרונים ובחיוך מתוק אמרה "אתן תקראו לי ניצן אני אקרע לכן את הצורה".

מי היה מאמין...

פילאטיס זה שם כה תמים...

אחרי קפיצה קלה על רגל אחד, שניצן קראה לה חזרה לילדות  ואני קראתי לה התחזות לחסידה (למרות שאם כבר להתחזות לחסידה אני מעדיפה את השיטה עם הפאה, החצאית הארוכה וסקס דרך הסדין... אבל זה רק כי אני פדלאה), הגיעו שלל תנוחות משונות וכואבות שמתחו לי את האמאמא של השרירים בכל הגוף (מסתבר שיש לי עוד שרירים בבטן חוץ משריר הקיבה... זאת הייתה תגלית מפחידה....) כשניצן מדגישה כל הזמן לדחוף את הפופיק לכיוון הגב... אני חושבת שמנתח פלסטי היה מצליח לעשות את זה מהר יותר ובפחות כאבים...

התקווה האחרונה להנאה התנפצה שניצן ביקשה מאיתנו להיכנס לתנוחת הכלב המתכופף.... זכרתי שבפעם האחרונה שמישהו ביקש ממני להיכנס לתנוחה שכללה את המילה כלב דווקא נהנתי מאד...

החוויה הזאת ממש לא חזרה על עצמה...

ובדיוק שביקשתי את נפשי למות, ניצן אמרה את מילות הקסם "תודה לכן בנות... השיעור נגמר..."

ניגבתי את הדמעות, מזיעה, מסריחה וכואבת, הבנתי שנותרו לי עוד 20 דקות עד תחילת הדייט שלי. למרות שאמא שלי תמנייה למהדרין גדלתי בבית פולני והבנתי שככה לא אוכל להראות בציבור. למזלי במרחק של 5 דקות זחילה מהפילאטיס הייתה חנות בגדים פתוחה....

נכנסתי לשם עם ערמת בגדים קטנה, כולי ממהרת בעודי מודדת את החולצה השניה מנסה להבין איפה בדיוק המקדימה ואיפה בדיוק המאחורה,

12 דקות לפני תחילת הדייט המיועד הוא מתקשר.

הבחור אותו אכנה כאן המתלונן הסדרתי,

"איפה את?!?!?!!!?" הוא שואל בעצבנות,

"אני נמצאת בחנות בגדים, לידה יש בית קפה אשמח אם תחכה לי בפנים עוד  5 דקות אני שם.... "עניתי בעודי מחזיקה בכוח בנימוסים הטובים שהקנו לי הורי ועוצרת בעד רוכלת השוק הפנימית שבתוכי מלצעוק עליו - "יאללה יאללה אני חייבת לך משהו..."

מהר נכנסתי לחולצה השלישית שראיתי (ורודה עם מחשוף קטלני) ובאמצע ההתלבשות שהייתה מאד מסובכת מכיוון שהייתה מעט מאד חולצה והרבה מאד אני, לפתע הוילון שהסתיר אותי מהעולם נפתח וראשו של הדייט העתידי שלי נדחף פנימה, 

"את לי?!!?!!?" הוא שאל באגרסיביות.

נשמתי עמוקות...

משננת את המנטרות "כעס לא בריא לעור הפנים" "ואני לא מורה, ותפקידי בחיים הוא לא לחנך"

חילצתי מתוכי חיוך מצביעה על הדלת של החנות.

"אני צריכה פרטיות" לחשתי בחושניות בזמן שאת ראשי מעטר שרוול שמאל. "בבקשה המתן לי  מחוץ לחנות אני כבר מסיימת."

 "טוב!" הוא נהם לעברי.

המוכרת הסתכלה עלי ברחמים.

אני הסתכלתי עלי ברחמים,

הבלקון שלי שהציץ מבעד לחולצתי החדשה והיפה הביט עלי ברחמים.

המוכרת לחשה לי שהיא מחזקת את ידי ונתנה לי הנחת רחמים ("רק שתדעו רחמים על דייט גרוע שווים 10 אחוז הנחה.")

לוחשת את מילות השיר "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" ומחוזקת באופריה שנבעה מקניית חולצה חדשה יצאתי החוצה מקווה לטוב.

ו... לא ראיתי את הדייט שלי בשום מקום...

המוכרת שעקבה אחרי לחשה... נו תנצלי את ההזדמנות ותברחי לו...

אבל זה משהו שאני בחיים לא אעשה.

לא משנה עד כמה דייט הוא גס, חצוף ולא נעים,

אם הוא טרח לבוא הנה ולהכיר אותי, אני אעביר איתו את ה 45 דקות,

"זה המינימום שאני חייבת לו אחרי שהוא בא מרעננה במיוחד כדי לפגוש אותי, חשבתי לעצמי".

 וחוץ מזה בזכותו יש לי עכשיו חולצה וורודה חדשה...

אופטימית כתמיד עם חיוך מרוח על פני הסתכלתי מעבר לפינה ושם הוא עמד עם הבעה חמוצה על פניו....

העפתי בו מבט חטוף – והתרשמתי ממראה עיניי, הוא היה מאד גברי, מטר שמונים ושמונה לפחות, שיער חום מלא ושופע, רזה וחסון, שפתיים מלאות כמו שאני אוהבת,  וכל זה בא ארוז בחליפה יוקרתית שהחמיאה לו מאד,

כשהוא הסתובב לכיוני פולט –

"סוף סוף!! כמה זמן לקח לך!! ולא קר לך עם החולצה הזאת שאת לובשת?! ונוח לך עם עקבים? קראתי שזה מעקם את עמוד השידרה... "

שמתי לב שהעיניים שלו כחולות אפורות, אבל האישיות המלבבת שלו השכיחה ממני מהר מאד את שפע המתנות אותם העניק לו הטבע.

"טוב לאיפה את רוצה ללכת... אני לא מכיר את האזור..."

"האמת שגם אני לא", עניתי לו, בוא נטייל ונכנס לבית קפה הראשון שנראה... כי באמת די קר לי...אמרתי וכיסיתי את הבלקון במעיל (יש נופים אותם לא מגיע לו לראות חשבתי לעצמי....)

נכנסנו לבר מסעדה קסום ביופיו בשם לואיזה.

עברנו מסדרון ארוך מרוצף בעץ גס, עם שפע דלתות מימננו ומשמאלנו 

הרגשתי כאילו נפלתי לספר עליזה בארץ הפלאות....

המקום היה משגע כשבסוף המסדרון הייתה מעין רחבה/בר שהשקיפה על הים, רוח הסערה שבחוץ גרמה לנתזים יפיפיים של קצף גלים להתרומם מעלה מעלה במן ריקוד פראי של הטבע.התיישבנו בפינה.

"טוב בסדר" מלמל הדייט שלי... "נשב פה בפינה... גם ככה נראה לי שריק להם ואין פה בכלל אנשים... בטח מקום חדש...."

 אני התיישבתי מול הנוף לים לשמחתי.

אני אשתה רק תה, אמרתי למלצר (החמוד מאד יש לציין).

"אני אקח בירה, אבל לא מהחבית כי קראתי בויקופדיה שיכולים להכנס משם שבבי עץ...."

וכך התחיל רשמית הדייט ששבר את ספר השיאים של גינס כמקטר הכי מגוון בעולם.

רבע שעה הראשונה של הדייט הייתה מלאה בקללות, ליכלוכים, גידופים והשמצות על חברתו לשעבר איתה הוא ניהל מערכת יחסים "ארוכה" של חודשיים שלמים (לבחורה מגיעה מדליה.... חודשים?? חודשיים??) ריתקו אותי שפע מילות התואר שהיו לו – פסיכית, משוגעת, דפוקה, שרוטה על כל הראש, קוקואית לחלוטין, מכה, לא נורמלית...

שניסיתי לרמוז בעדינות שאולי, מכייון שהיא הייתה בת זוגו כדי לתת לה כבוד מינמלי ולנסות לזכור גם משהו חיובי,

הוא פסק בהחלטיות "יש דבר כזה מציאות אבסולטית, והמציאות האבסולוטית היא שהיא משוגעת..."

באותו רגע ויתרתי והקשבתי משועשעת לשאר תלונותיו –

הסרט של אל גור על התחממות גלובלית הרתיח אותו: "איך הוא מעז החצוף הזה לדבר על נושאים כאלו שאין לו פרופסורה במדעי הטבע ובפיסיקה... תלמד משהו ואז תדבר.... וחוץ מזה אני לקחתי בבית כוס מים ושמתי בה קרח וכשהקרח נמס פני המיים לא גבהו – מכאן כל מה שאל גור אומר זה שטויות דפוקות ומפגרות...." 

אחר כך הוא ירד על חברות ההשמה שלא מצאו לו עדין עבודה.... "אם הם לא למדו 10 שנים ולא מבינים בהנדסה איך הם יכולים בכלל להעז לחשוב שהם מסוגלים להתאים בין אנשים לעבודה....." 

בשלב כל שהוא הפסקתי להקשיב, ומכיוון שהבטן שלי בעיתות מצוקה, לחץ ודיכאון משדרת רעב וגם כדי שיהיה לי משהו להתעסק בו בזמן שהוא מפרק לגורמים את העולם ומסביר מה לא בסדר בו ואיך הוא היה עושה את הדברים אחרת החלטתי להזמין גם משהו לאכול.

הזמנו ג'בטה שהגיעה חמה וטעימה יחד עם עוד סלט שהיה לא פחות טוב.האוכל הטעים, בית הקפה היפה, הגלים שהתנפצו שוב ושוב מאחריו בזמן שהוא דיבר גרמו לי לחייך.... האמת בשלב ההוא נהנתי מכל רגע.... ואני מודה מקרב לב לאימי האהובה שבזכותה למדתי איך להראות כאילו אני מקשיבה לכל מילה שבעצם בראש אני מזמזמת משירי להקת מנגו המנוחה. כדי שהערב יהיה מושלם הזמנו לקינוח באבה גנאש שוקולד – מנה חלומית, שהגיעה בתוספת של חיוך מהמלצר החמוד שבעזרת חיוך בחזרה הצלחתי לסחוט ממנו את המתכון הסודי של המסעדה למאכל הנפלא הזה – כולם להוציא עפרונות,

מסתבר שהם מעכו קורונפלקס עם קצת אגוזים ומעל שפכו שוקולד (כנראה פרה) אותו המיסו (סביר להניח שבמיקרו) הגישו בקערה יפה ומעל שמו לקישוט מניפת תות... המנה הזאת עולה קרוב ל 30 שקלים.... בכל מקרה מאדדדדדדד טעים.

וככה עברו להם 69 דקות מחיי. (אבל מי סופר...)

הערב הגיע לקיצו והזמנו חשבון.

ואז הבחור עשה את הדבר הנחמד הראשון שלו לאותו הערב - הציע לשלם את החשבון והוסיף שהוא מצפה ממני לשלם את הטיפ....

שילמתי את הטיפ הנדיב שלי בשמחה (בכל זאת המלצר היה מנקודות האור בערב ההוא)....

בדרך לאוטו שלו (כי הוא גם התנדב להקפיץ אותי הביתה... הערכתי מאד את הטרמפ ואת זה שבזכותו נחסך ממני ללכת ברגל, בקור ובגשם הביתה) פתאום עברה עלי צמרמורת של קור...

ובאמצע נאום על המערכת השלטונית הרקובה, המטומטמת והדפוקה שיש לנו בארץ הוא החליט לנסות לחמם אותי והדרך הטובה בעינייו הייתה להביא לי צביטה חזקה במותן....

הדפתי אותו בעדינות...

הדרך הביתה הייתה מלאה בשתיקה מביכה וכשהגענו הודתי לו מקרב לב על הערב הנעים וכשהוא ניסה לנשק אותי זינקתי ורצתי הביתה, דופקת ישר על דלתו של השכן שלי בדרישה לחיבוק מנחם ומילה חיובית.

מסקנות מהדייט :

עשו:

1. 1. מומלץ לשבת עם הנוף לים – במיוחד שקר... מאד רומנטי, וגם תירוץ מצוין אם בן הזוג מוצא חן בעינכם לשבת לידו וככה במהלך הדייט שאולי תתפלק לכם החזקת ידיים....
2. 2. תחשבו חיובי, תסתכלו על הדברים בהומור, גם אם "נופל" עליכם דייט פחות ממושלם, תנו לו את הכבוד שהוא הגיע עד אליכם ופשוט תאספו עוד חוויה מוזרה עליה תוכלו לספר לחבר'ה, שחקו אותה אנתרופולוגים, אתם לא מורים של אף אחד ואתם לא תשנו את הבן אדם שמולכם לא בכלל ובטח שלא במהלך הדייט, תחסכו מכם וממנו את ההרצאות לגבי איך כדי לו לחיות או להתנהג.
3. 3. הקפיצו את הדייט שלכם הביתה.

אל תעשו

1. 1. אל תהיו נגטבים, אנשים נמשכים לטיפוסים חיוביים, אף אחד לא אוהב לשמוע גשם של קיטורים בדייט ראשון... תשמרו את הקיטורים שלכם על אקולוגיה לדייטים מתקדמים יותר.
2. 2. ליכלוכים על האקסים או האקסיות לא משנה כמה הם גרועים (ותאמינו לי היו לי כמה אקסים שיכולים להכנס למוזיאון בתור בני זוג לא מוצלחים, כן תומר אני מדברת עליך...) יוצרים אצל הצד השני תחושה של בחילה קלה מלווה ברצון עז לברוח.
3. 3. אל תכנס לחדר ההלבשה של בחורה שאתה לא מכיר כדי לנזוף בה שהיא מאחרת לדייט איתך!