בעקבות מחזור 'קולות' של רילקה:

איש, קרקפתו מצולקת, ברכבת לעת ערב

אני במושבי קורא את עיתון הערב, צערי

מרפרף בצהרי היום. איני מפריע לאיש, איני

נועץ מבטים. זעקתי רק לשון נשוכה בין השפתיים,

מציצה כמו איבר קטוע.

כל היום התעלמתי, ואמשיך להתעלם

עד יום מותי. אני נחוש בדעתי.

ריח מעילים של אנשים אחרים עולה באפי

ואיני מגיב. מה יש לומר על זה.

מולי מתיישבת אישה, ירכיה,

היא נעורה למראי.

כן, נהגו בי באלימות, כן,

שפכו עלי

סיר מים רותחים, שברו אותי,

כן, מה יש לומר על זה.