הבון טון בתקשורת הישראלית, מ-"ארץ נהדרת" ודרומה הוא ללעוג לשרה רוחמה אברהם-בלילא. הערב היא הופיעה בתכנית ריאיונות של ערוץ 2 הופעה מכובדת שגרמה, לי לפחות, מחשבה שניה על רעף הלגלוג עליה בתקשורת בכלל וב-"ארץ נהדרת" בפרט.

ריאיינו אותה דנה וייס ועמית סגל מערוץ 2 - מלאים כרימון היבריס וששים אלי אטלולא וגיחוך. בשקט ובשלווה, בשום שכל והיגיון היא שמה אותם במקום לו הם ראויים: מלועגים הם הפכו כהרף עין לנלעגים.

הסתבר לי שרוחמה אברהם-בלילא היא ישראלית שאתה פוגש תדיר, לא מרחביה, לא מאצולת הקיבוץ, לא גנרל ולא מניפולטור מפלגתי בעל מרפקים. היא אישה רגילה שבנתה את עצמה והגיעה אל שולחן הממשלה בזכות עבודה פוליטית אפורה ובצניעות די נדירה אצל הפוליטיקאים שלנו.

המראיינים שלה ניסו להוציא ממנה רכילות עסיסית על שרה וביבי והיא עמדה בכבוד בפיתוי ותוך כדי חיוך מסויים שלחה אותם אל המקום הראוי להם.

ומילה על הסאטירה בישראל: חלקים לא קטנים ממה שנחשב כאן לסאטירה הם לעג המבוסס על רכילות, לא תמיד מבוססת. אבל כשאותו לעג מבוצע על-ידי קומיקאית מעולה כאורנה בנאי - הוא מעורר צחוק כאשר באמת אין על מה לצחוק: "העולם מצחיק - אז צוחקים". השוו נא את רוחמה אברהם-בלילא ליואל חסון או דליה איציק ותראו שמרוחמה אין מה לצחוק: היא אמנם חילקה בעבר נקניקיות בקרקס הפריימריז של הליכוד אך הצליחה להשתפר ולשדרג את עצמה ועברה באיכויותיה פוליטיקאים רבים.