בוסר
טקסטים ממצמצים.
כאלה שרק יצאו מחושך לאור.
שנולדו מזמן או היום.
מהססים ובלתי מהוקצעים.
פוסטים פופולאריים
-
מהסיטי ל- North Bondi
7/3/08 | 438 צפיות
-
תל אביב
13/6/08 | 641 צפיות
-
תולעי המשי בגן שעשועים
8/1/09 | 706 צפיות
-
געגוע
11/3/08 | 504 צפיות
-
צ'וצ'ה בואי
18/9/08 | 1240 צפיות
-
עלבון - חובה חסרת שליטה או זכות בחירה?
13/4/08 | 824 צפיות
פוסטים אחרונים
- תולעי המשי בגן שעשועים 8/1/09
- 15 seconds 6/1/09
- רץ ברשת - נסיון לבחור את גיבורי התרבות החדשים 4/12/08
- צ'וצ'ה בואי 18/9/08
- הגיע במייל : מכתב מאת אימו של גלעד שליט 2/7/08
- עליזה אולמרט בארץ הפלאות 21/6/08
עלבון - חובה חסרת שליטה או זכות בחירה?
| כולנו נעלבים לפעמים. מי יותר ומי פחות. מי בצדק ומי שלא בצדק. כולנו? חמותי, שהיא אישה חכמה ועם זווית ראייה מאוד מקורית ומעניינת לחיים (לא תמיד זווית שמקובלת עלי אבל כזו ששווה להקשיב לה ולהכיר) טוענת כי אם נעלבתי ממישהו, הרי שבחרתי לעשות זאת במקום להתמודד עם המקור לרגש שגרם לי להיעלב. ועוד, בעידן המודעות העצמית הנגישה לכל, נראה כי כל אחד יכול לבחור האם להתמודד עם האירועים בגישה הרגשית הנעלבת או בגישה מעצימה של התבוננות פנימית למידה אישית והעצמה. הגישה הנ"ל נשמעת כל כך נכונה וערכית, כזו ששווה ונכון לשאוף אליה, בעיקר אם היא תעניק לי "חסינות" מתחושות נחותות ופרימיטיביות כעלבון. אלא ש... לדעתי לא תמיד הגדלוליות יכולה לנצח את הקטנוניות, הכעס או העלבון, את כללי החיברות המולדים והנרכשים ואת הפולנית המדוברת בבית כל העדות. יש אנשים רגישים יותר או פחות, כאלה שחושבים מהבטן וכאלה שחושבים מהראש, וההחלטה להיעלב או שלא אינה תלויית החלטה ולימוד בלבד אלה תלוייה גם במעגל החברתי הנתון (מה שיעליב אותי בקרב בני משפחתי, לא יעליב בקרב חבריי, כי במעגל הזה קוד השפה הוא שונה) בסף הרגישות, ובעוד המון גורמים שאינם ניתנים למדידה מדוייקת וספק אם יכולים כולם להשתנות ע"י אימון ולימוד לוגי. כך אצלי בכל אופן. ואצלך?
|
תגובות אחרונות
-
( ( (( )) ) )
בתגובה על תולעי המשי בגן שעשועים
-
ריקיטריקי
בתגובה על helene majera
-
ayal.adv
בתגובה על פוסט שאסור לפספס!
-
* אילת השחר *
בתגובה על 15 seconds
-
ענוגה
בתגובה על צ'וצ'ה בואי
-
ציפציף
בתגובה על הגיע במייל : מכתב מאת אימו של גלעד שליט
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנה אני לוקחת איתי צידה לדרך - תובנות שקיבלתי כאן.
הכל לטובה ולצמיחה, גם אם הרגשות רותחים...
תודה .
בטח שיצא. מאוד גבוה מבפנים
הכל בחירה !
אני (לדוגמא) בחרתי להיות גבוה - אבל לא יצא ..
אתה, יש לך עור של דב! האם אתה ייצוגי למגזר הגברי, והופך את הנושא להומוריסטי אם הוא כבד מדי? כי גם זו יכולה להיות דרך נהדרת להתמודד לפעמים.
תודה על תגובתך ותבונתך ענוגה!
נראה לי כי יש קשר עמוק בין סוג הטיפוס - רגש(נ)י או הגיוני, לבין היכולת לסנן את הפגיעות. קשה לי עדיין להאמין כי ניתן לעצור את הפגיעות, אך מגלה שעם השנים אפילו חורי שריון-המסננת שלי קטנו, והיום הרבה פחות חומר מצליח לחדור פנימה ולרגש אותי לשלילה.
פחות אבל עדיין לא מעט.
כנראה ששביל הזהב שונה בעבור כל אחד.
ואני ממשיכה לתהות, האם כמו עלבון, כך עם כעס, אהבה, עצב, שמחה ועוד..?
אני חושבת שמדובר בעצה של אנשים מחוספסים, שמתאמצים בכל מאודם לא לתת לאנשים אחרים ולחיים ואינטראקציות בינאישיות לגעת בהם.
וכשלא נותנים למשהו לגעת בך, אז גם משלמים מחיר בהתאם.
מאידך, כשנחשפים לאנשים אז קיים גם הסיכוי להיפגע, וזה בלתי נמנע.
ואם להיות קצת פחות פורמלית: זה בולשיט מה שחמותך אומרת.
אני רוצה שבעלה יבוא אליה ויגיד שהוא לא מסוגל לשכב איתה כי היא ממש לא מושכת אותו או להגיד שהוא מצטער שהוא התחתן איתה, ואו אז נראה עד כמה הקלישאה היפה הזו של "אנחנו בוחרים ממה להיעלב" תפעיל את קסמיה עליה.
נ.ב.- יש המון שנפגעים אבל פשוט לא מראים זאת כלפי חוץ אלא בולעים ומחניקים את העלבון כלפי פנים.
חחחחחחח :)
גם אני לא דיברתי באופן ספציפי אלא כללית
גם בהתייחסות בלשון זכר (-:
לא, זה לא משהו מולד
אני חושבת שזה יותר עניין של ניסיון חיים נרכש
וזוית המבט על החיים בכלל
היום יודעת להסתכל על הדברים מעט אחרת
אני מכיר מישהי שמישהי העליבה את כל החברות שלה ואותה לא.
אז היא נעלבה מזה.
תודה סיגמה!
אני שמחה לשמוע את דעתך, היא נותנת לי להרגיש יותר נורמאלית (:
ובאמת, אני כבר נעלבת ממעט אנשים, ובעיקר מאמא שלי. אחרי מפגש איתה קפצנו לחמותי ואצלה עלה נושא ההעלבות באופן כללי.
(המצחיק הוא שנוצר מצב שדווקא אצל חמותי קיבלתי כלים נוספים לבחון את הרגשות הסוערים מול אימי. בכל הבדיחות זה הפוך(:
לא מאמינה שאי פעם אקבל "חסינות", אם כן - זו לא תהיה אני , אלא קרפיון זר שאינני רוצה להיות. אך שמחה לגלות שעם הזמן יש פחות אנשים שיכולים להביא אותי לעלבון.
ואם אוכל לאסוף כמה תובנות בנושא מה טוב!
תודה שחרחורת!
אני באמת חושבת שכיום אני נעלבת הרבה פחות בקלות, יודעת לזהות קטנוניות ואם קשה לי "לוותר" על העלבון אז מניחה לו לגור אצלי לאיזה יום עד שיתפוגג.
למדתי לא להגיב מתוך עצמת רגשות, ורק מה שנשאר יום אחר כך או יותר שווה התייחסות.
וכיום באמת שנשאר הרבה פחות. ובאמת ישנם דברים שמצחיקים אותי. אך עדיין יש כאלה שלא. ולרוב, אני לא משאירה את הדברים לתסוס בבטן אלא מנסה לפתור אותם בנחת מול הצד שמולי.
אך עדיין מתקשה להבין את הקונספט של בחירה תמידית.
לא חושבת שניתן לבחור להיעלב כמו שלא ניתן לבחור לכעוס לאהוב או כל רגש אחר.
ההגיון, כבודו במקומו מונח, אינו יכול להפטוך אדם רגשני לרציונלי בכל המקרים, רק בחלקם.
אז זהו שבעידן המודעות העצמית, פתאום אנחנו בוחרים להעלב
אנחנו צריכים לבוא רק באהבה
אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו ועוד כמה כאלה
אז יקירתי, אם מעליבים אותי, אני נעלבת מה לעשות..אני בן אדם עם רגשות, ואני לא מקבלת את הגישה הזאת כפשוטה...לבחור להעלב.....זה כמו שיגידו לך , את בוחרת להעצב, או להתאבל...כשכואב אז כואבים וכשמעליב אז נעלבים..ושאף אחד לא יקח לך את זה.
מה שכן, עם השנים, והבגרות לומדים ממי נעלבים יותר ועל מי פשוט שמים פס, אחרי שבולעים את הרוק...
אני נעלבת עכשיו רק מאנשים שחשובים לי...ואלה שלא חשובים לי ..אני פשוט יכולה לחייך ולהמשיך הלאה.
להיעלב זה אפילו לא עניין של בחירה, אלא עניין של יכולת הנובעת מדרגת התפתחות.
אם כבר נעלבת, הודי בזה, תעשי בלגאן, העיקר אל תדחיקי ואל תתביישי ואל תקראי לזה קטנוניות.
מותר להיעלב ולפעמים זה בצדק. צריך ללמוד להכריע מתי העלבון במקום ומתי התפנקות ונרקיסיזם או עיוורון התפתחותי.
יום אחד תגלי שפתאום, בלי שום מאמץ, במקום להיעלב, דברים מצחיקים אותך, או סתם מתקבלים אצלך באיזו דממה של הבנה, כאילו את למעלה מהדברים.
אבל דבר ראשון, אל תבוזי לרגשותייך ה"קטנוניים".
צודקת להיעלב זה בחירה
לא מדובר על מקרה ספציפי, אלא על עצם התגובה.
ואשמח לפירוט
האם זה מולד?
נרכש?
האם את נעלבת בעבר ובחרת להפסיק?
(אגב, לא נעלבתי להתייחסות בלשון זכר(:
אישה חכמה וצודקת
להיעלב זה עניין של בחירה
ואם כבר נעלבת ,תבדוק טוב טוב למה בחרת להיעלב