| כולנו נעלבים לפעמים. מי יותר ומי פחות. מי בצדק ומי שלא בצדק. כולנו? חמותי, שהיא אישה חכמה ועם זווית ראייה מאוד מקורית ומעניינת לחיים (לא תמיד זווית שמקובלת עלי אבל כזו ששווה להקשיב לה ולהכיר) טוענת כי אם נעלבתי ממישהו, הרי שבחרתי לעשות זאת במקום להתמודד עם המקור לרגש שגרם לי להיעלב. ועוד, בעידן המודעות העצמית הנגישה לכל, נראה כי כל אחד יכול לבחור האם להתמודד עם האירועים בגישה הרגשית הנעלבת או בגישה מעצימה של התבוננות פנימית למידה אישית והעצמה. הגישה הנ"ל נשמעת כל כך נכונה וערכית, כזו ששווה ונכון לשאוף אליה, בעיקר אם היא תעניק לי "חסינות" מתחושות נחותות ופרימיטיביות כעלבון. אלא ש... לדעתי לא תמיד הגדלוליות יכולה לנצח את הקטנוניות, הכעס או העלבון, את כללי החיברות המולדים והנרכשים ואת הפולנית המדוברת בבית כל העדות. יש אנשים רגישים יותר או פחות, כאלה שחושבים מהבטן וכאלה שחושבים מהראש, וההחלטה להיעלב או שלא אינה תלויית החלטה ולימוד בלבד אלה תלוייה גם במעגל החברתי הנתון (מה שיעליב אותי בקרב בני משפחתי, לא יעליב בקרב חבריי, כי במעגל הזה קוד השפה הוא שונה) בסף הרגישות, ובעוד המון גורמים שאינם ניתנים למדידה מדוייקת וספק אם יכולים כולם להשתנות ע"י אימון ולימוד לוגי. כך אצלי בכל אופן. ואצלך?
|