לפני כמה זמן, הבן הקטן של בעלי רצה להצמיח חומוס.

אז נתנו לו כמה גרגירי חומוס ושלחנו אותו לשתול אותם בעציץ בגינה.

הסברנו לו כמובן שהוא חייב להשקות אותם, כדי שייצמחו, לוודא שיש להם מספיק אור ומספיק צל.

הילד מאד התלהב. כל יום מהרגע שזרע אותו, הוא בא לעציץ ובדק מה עם החומוס שלו, האם כבר צמח?

וכל יום הוא היה חוזר מהעציץ מצוברח ועצוב - החומוס עוד לא צמח.

לא משנה כמה הסברנו לו שלדברים לוקח זמן להבשיל, שנדרשת סבלנות, שבסוף זה יקרה רק צריך לחכות ולהאמין - זה לא שינה את מבט עיניו המאוכזב....

יום אחד הוא חזר נסער ומתרגש, הוא קרא לנו לבוא איתו מהר לעציץ כי החומוס סוף סוף...צמח!

מבט אחד הספיק לשנינו כדי להבין שמדובר בעשב שוטה. במבטי עיניים ובכמה לחישות קצרות החלטנו לספר לו את האמת. הוצאנו את העשב השוטה, הסברנו לו איך מגיעים עשבים שוטים לעציצים וכשהוא בכה "למה אתם תולשים את החומוס שלי?" הסברנו לו שהחומוס, שנשתל רק כמה ימים קודם, מה לעשות, עוד לא צמח. ואנחנו רק עושים לו מקום ומפנים את העשבים שבדרך....

כמובן שהימים חלפו, האכזבה והתסכול הפכו לשיכחה. זה כבר לא כל כך מלהיב לרוץ לעציץ ולגלות ששום דבר לא קרה, עדיין, או יש רק כמה ניצנים קטנים ירוקים ולא חומוס שלם..

חלפו חודשיים, קראנו לו להציץ בעציץ שלו, הוא לא כל כך הבין מה פתאום. הוא די שכח מה יש שם בעציץ. קשה לתאר את האור שמילא את עיניו כשראה את התפרחת הירוקה והמפוארת של גרגירי החומוס הקטנים שזרע שם לפני כמה חודשים...

למה הדבר דומה?

אנחנו זורעים זרעים בעסקים שלנו. מבקשים מציאות שבה נרוויח כך וכך כסף כל חודש, או שיהיו לנו כך וכך לקוחות ואז אנחנו זורעים זרעים שאמורים לייצר לנו הכנסות או לקוחות (ובדר"כ גם וגם) או כל דבר אחר שאנחנו מבקשים לעצמנו.

ואז אנחנו בודקים כל יום האם כבר הגשמנו את המציאות ההיא שביקשנו. כל פעם כשאנחנו מגלים שלא, אנחנו מתאכזבים. וזה לא משנה כמה אנחנו כבר יודעים או שומעים שצריך סבלנות וזמן הבשלה ואת העונה המתאימה והאור המתאים והצל הנכון וההשקיה המדוייקת...

אנחנו רוצים שזה כבר יקרה וכשזה לא קורה - אנחנו מתאכזבים, חושבים שמה שעשינו לא מספיק טוב או לא נכון ואפילו לפעמים מרימים ידיים....

זרעים טבעם לצמוח. הצמחים, העצים והפרחים שצומחים - הם תמיד גדולים יותר מהזרע או השתיל שממנו התחילו והרבה פעמים קשה לקשר בין העץ המפואר והענק שצמח לנו בגינה לבין השתיל הקטן שהוא היה רק לפני שנה....

כך גם בעסקים (ובחיים, כמובן) משהו מגיע אלינו, ולא תמיד אנחנו יודעים לקשר אותו לזרע הקטן שזרענו, אי שם לפני כמה חודשים או שנים.

אז זרעים תמיד צומחים, ובקשות שנזרעות תמיד מתגשמות, עם האור מתאים והצל הנכון וההשקייה המדוייקת ובעיקר עם הסבלנות הנדרשת וההבנה שלדברים יש את הקצב והתזמון שלהם.

אם אנחנו רוצים X הכנסות כל חודש ו Y לקוחות כל חודש, להגיד את זה - להצהיר את זה - זה סוג של זרע. עכשיו צריך להמשיך לעשות את מה שאנחנו כבר עושים עם המון סבלנות ואמונה וידיעה שכשיהיה הרגע הנכון והתנאים המתאימים - זה יגיע...

ורק כדי להדגים: לקוחה שלי רצתה להתחיל לעבוד כמורה לתנועה בספטמבר. היא הגדירה שהיא רוצה לעבוד X שעות בשבוע ושיהיו ל Y חוגים ו Z לקוחות. כמו הבן של בעלי, גם היא כל יום ושבוע בדקה מה קורה עם הבקשה שלה והייתה מאוכזבת כשזה לא קורה.

ביקשתי ממנה להניח לבקשה, לסמוך על כך שכשיבשילו התנאים הנכונים זה יקרה. אז נכון, בספטמבר עדיין לא היו לה מס' החוגים והלקוחות שביקשה והיא עבדה פחות ממה שרצתה. אבל אנחנו היינו עסוקות בלהכשיר את התנאים: עבדנו על היחסים שלה עם הצלחה ועם כסף ועל האיזון בין הבית והעבודה ועל הזוגיות שלה. וכשהתנאים הבשילו, והיא הייתה פנויה, מוכנה ומאמינה שאפשר שזה יקרה - זה קרה. בנובמבר היו לה בדיוק את כל מה שביקשה לעצמה. היום כבר יש לה יותר....