אז ככה זה. אנחנו הרוכבים הותיקים שמחוברים לאופני ההרים שלנו כמו גז מזגנים לאפו של מתבגר מרדן, מחפשים תמיד את המסלולים האתגריים והמעניינים ביותר, כאלה עם הסינגלים והבולדרים האימתניים כדי שנוכל לספר עליהם אח"כ לכל החבר`ה ולהציג את השריטות והצלקות שחטפנו. אבל מה לעשות כשהאישה הקטנה עולה על הטייטס ומתעקשת לצאת ולפדל איתנו ביחד בשטח ? מה עושים כשיוצאים ביחד לסוף שבוע והאישה הקטנה מתעקשת להביא איתה את האופניים המחלידים שלה ולאיים עלינו ברכיבה משותפת באחו? בינינו ואל תגלו להן מה שכתבתי, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: הראשונה להפחיד אותה במסלול קשה אימתני ומייגע שיוריד אותה מהרעיון האווילי שהיא הגתה בראשה הקודח והשני הוא לוותר ולהגיד לעצמך בראש: יאללה בוא נעשה שלום בית ונצא פעם אחת לרכיבה קלילה ומנהלתית עם האישה, הרי גם ככה מגיע לה את כסותה ואת עונתה אז מה יקרה אם ניתן לה גם את דיוושה? האמת היא שלא יקרה שום דבר רע. ההיפך הוא הנכון, האישה תיהנה ואפילו תזיע ובסוף השבוע הבא היא כבר בטח תניח לך לנפשך כדי שתוכל להצטרף לחברה למסלול האתגרי הבא..ככה חשבתי לי לתומי כשיצאתי בסוף השבוע האחרון לסוף שבוע מרגיע באתר הצימרים המרהיב של קיבוץ להבות הבשן בואכה צומת הגומא הממוקם בטווח אינטרוואל בן דקה לפני קריית שמונה, שני קילומטרים ימינה לפני קיבוץ גונן. מקום משגע עם צימרים של חמישה כוכבים אליהם פיתו אותי להגיע בסיפור על אתר נופש ייחודי שכולו על אופניים. אופניים אכן היו שם ועמדו לרשות המבקרים (חלילה שלא תבנו על האופניים שלהם –ראו תמונה) אבל גם הרבה מים זורמים , אוירה וחשוב לא פחות....אוכל משובח והרבה. לא אלאה אתכם בסיפורים על המסג`ים המפנקים שהרעפתי על עצמי ועל זוגתי ועל מי המעיין הצלולים שמפכים להם בין הבקתות ואסתפק בדיווח קצר על שני סלולי רכיבה קלים ומפנקים אליהם יצאנו היישר ממתחם הצימרים שבקיבוץ במשך היממה שבה שהינו במקום. כל מסלול יגזול מכם שעתיים משארית חייכם אבל תאמינו לי שגם אם לא מדובר בסינגלים ובדאון היל מטורף הצלחתי ליהנות. המסלול הראשון היה לאגמון החולה שבשעות אחר הצהריים של אמצע השבוע היה רגוע ונטוש עד שכמה מבעלי החים ובעיקר הנוטרות העצומות הרשו לעצמם לטייל על המסלול ללא כל חשש מהמבקרים המוזרים עם הטייץ שפידלו מולם. אז כיצד מגיעים? יוצאים משער הקיבוץ ברכיבה על כביש האספלט שמוביל לכיוון צומת הגומא ולאחר כשלושה קילומטרים מגיעים לגשר בטון שחוצה את הירדן. חוצים את הגשר ופונים שמאלה לגדה המערבית של הירדן לדרך עפר סלולה . מפדלים לאורכה של דרך העפר כשלושה קילומטרים עד שמבחינים לשמאלכם בגשר הולכי רגל ארוך שחוצה את הירדן ממערב למזרח ובנקודה זו ממש פונים ימינה לכביש אספלט סלול שמוביל אתכם היישר לתוך שמורת האגמון. כל מה שנותר לכם זה לסוב את האגמון ברכיבה קלה, לעצור היכן שמתחשק לכם כדי לצפות בציפורים המקננות ובנטוריות ולאחר שמשלימים את הסיבוב כולו ומגיעים לנקודת ההתחלה פשוט חוזרים על עקבותיכם וכך תוך 40 דקות אתם כבר בג`קוזי. כל הסיבוב אורך כשעתיים בלבד ויש גם שכרון חושים שכן האווירה הפסטורלית שמשרה עלינו הצפון כשהשבילים אינם מוצפים במטיילי סוף השבוע היא פשוט ממכרת ומדביקה. נשארתם עוד יום בקיבוץ או שאתם מחפשים אקשיין לילי חם? אין בעיה אפשר גם את זה לעשות ביחד עם האישה ולחוות חוויה מיוחדת. רוכבים על האופניים לעבר שערו של הקיבוץ ופונים לכיוון היישוב שאר יישוב (זה שבו אירע האסון הנורא בו התנגשו שני מסוקים של צה"ל זה בזה ועשרות חיילים נספו) חולפים על פני היישוב וגולשים לקיבוץ שמיר. עוברים את שער הקיבוץ ברכיבה (בתקווה שהשומר לא יעצור אתכם) ומייד אחרי השער פונים ימינה לדרך רומית משובצת אבנים שמובילה אתכם לאחר כשעה של רכיבה זוגית נינוחה להפתעה שרק מעטים שמעו עליה (והקיבוצים בסביבה מנסים לשמור עליה בסוד) גייזר של מים חמים 40 -70 סלציוס עשירים בגופרית (מסריח כמו מביצים סרוחות) שבוקע מן הקרקע ויוצר בריכה קטנה במקום. הטבילה בבריכה החמה בלילה קריר היא חוויה מרנינה גם לבודדים וגם לזוגות ודרך מצוינת להרפיית "השרירים המעונים" של הרוכבים (יעני מעונים). כל הסיפור עם הרכיבה ועם הטבילה לא יגזלו מכם יותר משעתיים ורבע. אבל כל דקה משתלמת. הבעיה היחידה שצצה פתאום הייתה האישה. מסתבר שהיא הייתה מרוצה מדי וכאשר חזרנו לחדר (כן זה עם המקרר המלא והג`קוזי) היא לפתע שואלת, אז לאן רוכבים בסוף השבוע הבא? הלך עלינו! שלכם בפידול אבי גנאור |