כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שיווק ופיתוח משאבים

    הוויכוח על אחריותה וחובותיה של המדינה לאזרחיה ימשיך כנראה עוד יובלות ולא ייגמר לעולם.
    אנשי המגזר השלישי, עמותות הסיוע וארגוני הרווחה, נטלו אחריות ודואגים למחסורם של חלשי החברה שהופקרו לגורלם.
    כל זה לא היה יכול להתקיים ללא אלפי אזרחים שמתנדבים, פועלים ומסייעים.
    תפקידו של מנהל השיווק ופיתוח משאבים הוא להביא כספים רבים על מנת לאפשר להקל ולו במעט על מחסורים של אנשים שידם אינה משגת.
    השם מנהל שיווק ופיתוח משאבים בעצם מחליף את התואר גייס כספים המיתולוגי. אך כמו השם גם התפקיד חייבב להשתנו גם בגלל השינויים המהירים הפוקדים את חינו מידי יום וגם בגלל שעמותות צומחות כפטריות אחרי הגשם וצריך להיות יצירתי, חדשני ושונה ולעטוף את אותו נושא שאולי לא מאד "סקסי" כל פעם בעטיפה אחרת ובעיקר להתמודד עם תואר "המשנורר הלאומי".
    לתפקיד נדרש שיתוף פעולה מצד הבורד ובתקווה שגלריית האנשים תהייה מכירי המשק והכלכלה, אך מה עושים כשיש מקומות שאין את זה?

    יוכי ברנדס – מלכים ג' – שלי

    1 תגובות   יום ראשון, 13/4/08, 21:50

    תחילת קריאת הספר לוותה בציפייה, בהתרגשות ואף בחששות. האם אצלח אותו? ובאיזה מהירות? האם אספיק? ואיזה ביקורת אתן כשזה לא מקצועי. 

    אז החלטתי להיות אני ולדבר מתוכי. את זה אני יודעת לעשות הכי טוב. אני מקווה. 

    מזגתי לעצמי כוס מרטיני צונן, עם זית ירוק, בקערה קטנה הוספתי קצת קשיו ושקדים טבעיים והתחלתי להעביר את חוויותיי והתרשמותי האישית מתוך הסימונים שבספר, קודם כל אל המחברת וממנה למחשב.

    כן, מיושנת אני. כך טוב לי וכך אני זוכרת היטב את הדברים. 

    כי כמו שיוכי כתבה, אם חוזרים על סיפור די פעמים, ועוד כותבים אותו... הוא הופך למציאות. 

    יוכי ברנדס מפיחה רוח חיים בדמויות ובמקומות מוכרים ההופכים להיות מציאותיים בדמיוננו, כאילו אנו חיים בתקופה שקדמה לנו. ללא התייפייפות, ללא התחסדות, בשפה טבעית ופשוטה. 

    אצל יוכי, הגיבורים הגדולים של התנ"ך הופכים לבשר ודם.

     447 עמודים מופלאים כשהאנושיות, הרגישות והאכפתיות זורמות לאורך כל האותיות, המילים, המשפטים, הפיסקאות, העמודים והדפים המרכיבים את הספר. 

    רומן היסטורי המתאר את האירועים שקדמו לפילוג הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות, ישראל ויהודה. 

    רומן, ספר מתח, תככים, מזימות, סקופים. ראשית דבר הכתוב בסוף. 

    החיוך העולה על הלחיים מדי כמה משפטים. 

    הספר מפגיש את הקורא הישראלי הלא דתי/מסורתי עם עולם התנ"ך הכל כך ידידותי לסביבה במתכונתו זו, והמאפשר לכל אחד (גם אנחנו אלה שלא בקיאים בתנ"ך ולא ממש זוכרים מה היה ואיפה) לזכור את הסיפור מבלי להיות מחוייבים למורה, לציון, לתעודה. 

    נקודת ההסתכלות דרך עיני הילד הגדל והופך לגבר ואנו עדים להתבגרות ולהשתנות שלו. ההבנה שהכל חוזר על עצמו, רק עם שינויים קטנים של שנתון ושל שמו עכשוויים. 

    הטרגדיה – הסבל שעובר במשפחה, ההחמצה הגדולה, ההקרבה האישית למען העם. 

    תיבול האירועים במנות גדושות של דמיון. קטעי שירה. פסוקים מהתנ"ךאיך בצורה פשוטה מעבירים את החוויה שגם אז ממש "כמו היום לא תמיד הדברים התנהלו עפ"י התוכנית, לעיתים כוחות חיצוניים מסיטים אותנו ממסלולנו ומובילים אותנו למחוזות שלא שיערנו." 

    תיאורים קולחים

    להפתעתי מצאתי את עצמי פוסע לתוך אולם מרווח, המואר בעשרות אבוקות קטנות המפיצות סביבן ניחוח קטורת מענג. חשתי כאילו השארתי בחוץ עולם עצבני ומאיים, שבכל רגע עלולים חיילים לנפץ בו שולחנות חג ערוכים, ובאתי אל ממלכת השלווה. כנראה חייכתי לעצמי, כי אמא אמרה שהיא רואה שהשמחה חזרה אלי. 

    קצת על הדמויות מנקודת מבטו של שלומעם

    תיאורי הדמויות שהופכות לאנושיות וכל אחד מאיתנו יכול לראות בן מכרים וידידם ממש מהשכונה או מהשכן שממול. "האור סירטט על פניו צללים דקים והבליט את עוצמת לחייו. רוח אביבית שיחקה בשערותיו הארוכות וניענעה אותן מצד לצד בתנועות רכות, כמו מחול מפתה.הרגשתי את לבי פועם בכוח, כאילו הוא מנסה לפרוץ החוצה מתוך מחשוף התכלת." 

    או למשל

    היא עצמה את עיניה. "לעיתים, הירהרה בקול, "לא ניתן להבחין בין שונאים לאוהבים, מעשיהם דומים, גם אם כוונתם שונה בתכלית." תיאורי הטבע והנוף הרכים והזורמים עד שממש אפשר לחוש בליטוף הרוח או בטחב שבמערה, או בריצוד האור של האבוקות. 

    קטעים שאהבתי

    "אני אוהב להרגיש צודק ועוד יותר שאבא ואמא מודים בכך. בדרך כלל אני סולח להם בנדיבות, אבל לפעמים אני נהנה למשוך עוד קצת את ההיעלבות שלי. אני יודע שזו לא תכונה טובה, אבל קשה לי לשנות אותה." מערבולות הרגשות עם ההורים, ממש כמו שיש לכל אחד מאיתנו כיום, סימני השאלה שעולים, בדיוק באותם נושאים כמו בתקופה הזו שלנו.ואני שואלת חברי לקפה, מי מאיתנו לא מרגיש כך לפעמים? 

    או למשל

    "בגוזמאות אני דווקא מתמצא היטב, הלוא בעצמי נהגתי להפליג בהן בילדותי ונהניתי לתבל כל חוויה, או אפילו סתם אירוע חסר חשיבות, בתיאורים דמיוניים." וההסבר הפשוט לזה ש"כשהייתי ילד קטן אהבתי להגזים. הרגשתי כלו בתוך חיים אפורים וניסיתי להוסיף להם מעט צבע. רציתי חיים יותר מעניינים. עכשיו אני יודע שאת החיים שלי שום גוזמה לא יכולה הייתה להמציא.

    או

    אותם אהבות ילדות, הכיף שבשוק עמ' 389 

    או למשל

    "ואני החלטתי מזמן שהכוח שלנו לשרוד נעוץ בהיצמדות אל מה שנשאר לנו, ולא אל מה שנלקח מאיתנו."השתאיתי אל מול עוצמתו של זרם החיים שמצליח לבקוע מתוך האובדן. 

    הסברים כמו שהסבתות סיפרו פעם

    הסבר לרעידת האדמה לילד – "פתאום הרגשתי שהשולחן מקפץ והאדמה רועדת תחתינו. אבא ואמא סיפרו לי שהאדמה כועסת על בני האדם שכובשים ומשעבדים אותה. בכל הימים היא נכנעת ומעניקה לנו את פירותיה, אך לעיתים אחת לדור או שניים, היא מתפרצת עלינו והורסת את בתינו. כנראה היא כועסת במיוחד, בגלל חגיגות היורה שלנו. במקום להודות לה על תנובתה הטובה, אנו מודים לשמיים. לכן היא מנסה להפיל אותנו בכוח על ברכינו, כדי שנזחל עליה שפופים וכנועים ונתחנן על חסדיה." 

    או למשל 

    "אלוהים שלח את הצרעת בתור ניסיון לחברה, לכן היא פוגעת דווקא בצדיקים, כי הם מסוגלים לקבל על עצמם את הייסורים באהבה." 

    ואם להתייחס לדברי א'

    למרות שאיני מסכימה, אבל הנה דוגמה חיה מהעבר שגם אז חשבו הנשים כך:שנערה מעלילה אונס על גבר, היא גורמת לעצמה רעה רבה יותר מאשר לו.לא יאומן. 

    או אם נתייחס קצת לפוליטיקה שלנו אז...

    "לעם יש זיכרון קצר, במיוחד ביחס למלך(לראש ממשלה)....העם הפכפך. 

    המלצות

    "כדי לנצח את האויב שלך, אתה צריך להיות כמוהו." 

    הגיל השלישי

    עבותות משפחה, כבוד לזקנים – עמ' 384 + 385 

    שמות לילדיםגם אז הייתה נפוצה הבעייה מי מחליט ולמה.  

    מספרי הסיפורים של אז הם התקשורת של ימינו"סיפורים הם כלי נשק יעיל מחרבות". בילהה חזרה על המשפט הזה בכמה הזדמנויות, "החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים. בני יהודה רוצים שנתעב את בנימין ונחשוב שגבעה היא כמו סדום, כדי שלא נתגעגע למלך הראשון שלנו." למרות שחושבים ש"המציאות תפורר את הסיפורים לאבק" וכאילו "בסוף האמת מנצחת",במלחמה כמו במלחמה, ומול הסיפורים האלה, חייבים להציב סיפורים נגדיים. היום החיים של כולנו בידי התקשורת לטוב ולרע. אז היום האמצעים יותר משודרגים ומגיעים בקלות אל כולם.  

    וקטע שמתאים למאמן אישי עכשוויהוא מקיף עצמו בחומת אבן בצורה. אי אפשר להגיע אליו ולהשקיט את נפשו המיוסרת. 

    מי מאיתנו לא חווה על בשרו את התחושה הזו?  

    במלכים ג' יש קרבות אינטלקטואליים וקרבות טריטוריאליים ובכל אחד מהם מנצחים ומפסידים, כן אני חוזרת על עצמי, אבל ממש כמו היום. 

    יוכי ברנדס מעבירה את צלילי הקולות מהדמיון אל המציאות, והכל כל כך רלבנטי לימינו. 

    אני נהניתי מאד.

    ממליצה בחום. 

     

    אולי הכנסתי יותר מדי פרטים אבל איך אומרים?

    אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/08 08:37:

      תודה למככבות האנונימיות.

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      סיג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין