כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שיתוף פעיל....................

    האפשרויות הן אינסופיות.....

    תחושת שייכות.........

    14 תגובות   יום שבת, 12/5/07, 18:22

     

    יום אחד התעוררתי בבוקר והרגשתי לא שייכת

    הרגשתי שיש מקום אחר בעולם שאני צריכה להיות בו......

     

    הרגשה לא ממש נעימה סיכמתי עם עצמי

     צריך למצוא לה פתרון

     

    לחוסר השייכות היו מתלוות טוענות

    ישראל היא חרה של מדינה...

    חרה של מנטליות....

    חרה של אפשרויות...

    ובקיצור יש פה מלא חרה אפילו בחוף הים.

     

    אחרי שאבא שלי ניפטר החלטתי שאני נוסעת

    נוסעת לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

    אר"הב

    העולם חייך אלי הגעתי ללהוייא שבסאן דייגו שבקליפורניה

    פעם ראשונה בחיי שהאמנתי שגן עדן נמצא פה ולא בשום מקום אחר

    כי אני רואה במו עיניי

    החיים נהיו יפים יותר,אבא שלי היה רחוק

    וככה חלפה שנה

     

    חזרתי לישראל לסיים לימודים בשאיפה בעתיד הקרוב שוב ליהיות באר"הב

    אבל לאלוהים

    היו תוכניות יותר טובות בשבילי

    הוא כנראה רצה שאני אשאל שאלות?????.?

     

    הגעתי לאיטליה

    סאלו שבבריישה

    גרתי על הר מול אגם גארדה

    עם אוויר צח,ציפורים מציצות ומיליון עצים מסביב

    הבנתי פתאום שיש מקום שהוא יותר מגן עדן

     

    חשבתי לעצמי ואלה עבדו עלי

    ואיך אני אקרא למקום הזה אשלייה,פנטזייה

     

    הזמן עבר

    התרגלתי

    פתאום זה נהיה מובן מעליו

     

    אופפפפפפפס שוויץ

    פשוט מטורף מה שהולך כאן

    אוויר נקי לריאות,סאטלה טבעית טבעית פתאום אני מבינה את הנזירים במרומי ההרים

    מלא ירוק בעיניים,מלא מים,מלא בטבע משתרע על פני אינסוף

    אני רוצה להיות נזירה...

     

    אווווווופס קאנקון שבמקסיקו מה אני יגיד פשוט משהו משהו שאין מילים. לתאר...

     

    פתאום מצאתי את עצמי שוב בישראל

    "מנסה" להיות כאן

    במרכז תל-אביב

    לא רחוק מהים כדי לזכור......

     

    היום אני שואלת את עצמי לאן נפשי קוראת?לאן?

     

    יש לי אי מישלי...

    לא כי קניתי אותו

    כי ייצרתי אותו

    הוא ממוקם אי שם במחשבה שלי

    כשבא לי אני קופצת לבקר

    סך הכול לא כולכך רחוק

    במרחק מחשבה בלבד

    כיף לי להיות שם

    כי אין שם כלום......

     

    יש כאלה שיגידו מדיטציה

    יש כאלה יגידו גלי אלפא גלי תטא

    היה אחד חשוב ויקר לליבי שמבין בי לא פחות ממה שאני את עצמי

    .........זה כמו לא להיות....זה כמו מוות......

     

    היום אני חולמת על יפן

    לפני שנים גיליתי שהיו לי שם כמה גילגולים מיוחסים

     

    למחר אני רוצה אפריקה

    יש לי מלא אהבה לתת לכמה ילדים

    חלק מהייעוד שלי

     

    למחרתיים הייתי רוצה לקנח בביקור אצל שבט אינדיאני אי שם

    ללמוד לחוות לראות את עולם הרוח במרחק נגיעה

    יש לי כבר חיית טוטאם שהיא טיגריס

    אז אני מצויידת....(:

     

    אני לא יודעת איפה זה סוף העולם

    כי לימדו אותי שאין סוף....

    עיגול היא הצורה שאני הכי אוהבת

     

    ואז אני שואלת ילד קטן-

    איפה היית רוצה לגור בעולם כשתגדל

    הוא מסתכל עלי במבט מוזר

    כאילו אומר

    מה נפלת על הראש כאן בישראל אין לי מדינה  אחרת

    כמה גדולים אמרו לי

    כאן נולדנו כאן נמות

    משפחה,שפה

     

    ואני נשארתי עם שאלה?????????

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/07 22:28:

      מעניין,יש לי חיבור למה שאמרת.

        16/5/07 22:37:

      ראי הוזהרת! :) אבל בואי נתייחס לזה כאל דעה יותר מאשר ידע.

       

      כמו שאני רואה את זה, כל העניין של הגולה עוד טרי מאוד בקרב כל מי שחי כאן היום.

      אלפי שנים של חיים על מזוודות, תחת איום חיוני מכל משב רוח פוליטי אקראי, די נוונו את תחושת השייכות אצל העם הזה. ועם כל הכבוד לסיבות האציליות והאציליות פחות של כל מי שגר פה בארץ, כמה עשרות שנים של עצמאות לא יכולות להעיר את תחושת השייכות הזו. מדובר בצריבה על יצר ההשרדות, זה יקח עוד קצת זמן.

      אני לא אומר שכל אחד פה חושב על זה בכל רגע נתון, אבל זה נמצא בסאבטקסט של הקיום היומיומי שלנו.

      הסיפורים הנוסטלגיים של הסבים או ההורים על המולדת הישנה, הדיבורים התכופים על שורשים, הדוד מאמריקה (_____ השלימי כאוות נפשך). כל אלה לדעתי יוצרים באויר תודעה של אין כורח, יש אופציות. חבל הטבור עדיין לא ניתק.

       

        15/5/07 20:31:
      תודה אריק!צוחק
        15/5/07 20:29:

      אתה מוזמן אם בא לך,אני בשמחה אקרא ואצבור ידע בעיניין

        13/5/07 17:54:

      זה רק ביטוי. הכוונה היא שזה בדם שלנו (סלנג :))

      לא הייתי רוצה לייבש את הפוסט הזה עם כובד ההיסטוריה וההשלכות על המנטליות שלנו כיהודים, אבל משום מה לשם זה זרק אותי. 

        13/5/07 14:14:

      זאן-

      מעניין, איך זה הגיע לגנים שלנו?קורץ

        13/5/07 00:31:
      של יהודים.
        12/5/07 22:46:

      כאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

      וכוכב.....על שאת נשארת

        12/5/07 21:45:

      טל היקרה

      מה יש שם?

        12/5/07 21:44:

      זאן פייר

      מה הכוונה בגנים שלנו?רק של ישראלים?של הטבע האנושי?

        12/5/07 21:41:

      שיר

      כמוך כמוני שננינו כאן!!מי יודע עד מתי ואם בכלל.....

      אישית אני לא רואה אופציה למקום אחר. אבל המלצה נוספת - ניו זילנד.

        12/5/07 20:29:

      חצי מהאנשים במדינה הזו מרגישים לא שייכים, והחצי השני פה כי אין להם ברירה.

      זה בגנים שלנו.

       

        12/5/07 18:29:

      בדיוק היום שאלתי קרוב משפחה לגבי האפשרות של העתקת מגורים לארה"ב. מכירה את התחושה הזאת של חוסר שייכות.

      המנטליות הישראלית קשה לי. אני פגיעה מדי. לא מצליחה למרפק כמו שצריך. צריכה מדינה שבה מותר לחייך ולהגיד תודה ו"אתה נהדר" בלי להחשב למטורפת או דפוקה.

      יש מקום כזה. קוראים לה פראג, יש שם אנשים נהדרים, נוף משגע ומנטליות אחרת לגמרי.

       

      ועדיין... אני בכל זאת כאן. כנראה שבכל זאת יש בה משהו. באדמה המשוגעת שלנו.

       

       

       

       

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ainhorn
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין