הבלוג של mikelda
עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.
פוסטים פופולאריים
-
אי שוויון בחינוך בישראל
4/10/09 | 10580 צפיות
-
בשם האב
24/10/07 | 3013 צפיות
-
מה עשו הפוליטיקאים בשנת 2007
30/12/07 | 3558 צפיות
-
דמוקרטיה ימנית ודמוקרטיה שמאלנית
25/11/09 | 3798 צפיות
-
המסע לפולין | בעד או נגד
25/6/09 | 14009 צפיות
-
עצוב, עצוב מאוד
10/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- ספטמבר 2013 | התקפה או לא על סוריה 31/8/13
- ספר חדש | 93 כלים לאושר 20/3/13
- האם גם נפתלי בנט הוא נפתליהו ? 19/1/13
- למה לא לשמוח בשמחתם, שמחת הפלסתינים ? 1/12/12
- המבצע בעזה כהזדמנות 20/11/12
- הם יורים אנחנו שובתים וכך חוזר חלילה 11/11/12
עד לאן מערכת החינוך הציבורית יכולה להתדרדר?
הטובים ברחו או אילפו את מערכת החינוך הציבורית, מעורבות ההורים של התלמידים הטובים גוברת וחיובית, משום שהם הראשונים להבין. כדי לממש את המטרות יש צורך לעבוד, לעבוד קשה, לפקח על העבודה, לדאוג שהמערכת תתפקד. הלחץ והמעורבות עושים את שלהם. עובדה בכל בית ספר קיימות כיתות המאכלסות 25% מהתלמידים הטובים, והם מקבלים חינוך ברמה גבוהה אפילו גבוהה מאוד. לתלמידים החלשים אין הרבה ברירות, לכן הם נשארים בתוך מערכת החינוך הציבורית. ההורים בדרך כלל לא מעורבים הם יודעים להכיר תודה למערכת שמשתדלת מאוד להחזיק את ילדיהם ככל שאפשר.
רוב התלמידים, המהווים כ 60% נמצאים במערכת קורסת, מדולדלת מכוחות ההוראה הטובים, שממשיכים לנשור. כל יום ישנן סיבות נוספות לנשירת המורים: שחיקה, עומס, מטלות, שכר נמוך (5400 ₪ בממוצע ), דרישות המערכת, דרישות ההורים, האשמות לרוב. כל פגע חברתי מוטל לפתחה של מערכת החינוך הציבורית הקורסת. לא רשמתי מילה על האלימות החוגגת של תלמידים או של הורים. כסף, כסף כסף. למערכת החינוך, כנראה לא חסר כסף, אלא שסדר העדיפות הוא מעוות ומעוות. בתוך מערכת החינוך קיימת שכבה עבה ושמנה מאוד של בעלי עניין המשתכרים ממנה: מפקחים, מנהלים, מדריכים, תוכניות לימוד ומי לא. לשטח מעט מאוד מגיע. לפי חישוב שערך האזרח דרור, אם 74% מתקציב החינוך מיועדים לשכר, אז שכר המורה היה אמור לעמוד על כ 12,500 ₪ בממוצע, אבל בפועל השכר הממוצע של מורים בישראל עומד על 5,400 ₪ , היכן כל השאר. השאר לא מגיע לשטח. יהודה זיסאפל, מבעלי קבוצת רד וראש איגוד תעשיות ההיי-טק אמר, כי "במערכת החינוך חשבו שאם מורידים איכות מגדילים כמות, אבל זה בדיוק הפוך. טעות נוספת היתה בעניין התקציב. התקציב בין הגבוהים בעולם ובכל זאת ההישגים שלנו פחות גדולים. זו הבעיה האמיתית של מערכת החינוך. הכסף לא מגיע לשטח, נשאר למעלה, בהנהלה. משרד החינוך הוא פירמידה הפוכה של הרבה מאוד מנהלים ומפקחים ולתלמידים לא מגיע. להביא עוד כסף למערכת חינוך חולה, זה יילך לאיבוד. צריך רפורמה, לא עוד כסף. וצריך להשקיע יותר בפריפריה בחינוך. היום עושים ההיפך ומגדילים את הפער בין הפריפריה לחינוך".
איכות החינוך הרצון של הממונים על מערכת החינוך להראות תוצאות חיוביות, הורידו את הרמה ודרדרו את הישגיה של המדינה לשפל חסר תקדים. בכל המבחנים וההשוואות הבינלאומיים ישראל מדורגת בתחתית.
התוצאות אינן משקפות את המציאות הנכונה, משום שכך אי אפשר להסביר חלק ניכר מההישגים של תלמידים ובוגרים בפרסים ובהוקרה בינלאומית. ההסבר נעוץ בכך שהתוצאות הסטטיסטיות מתייחסות לסל שלם שבו ישנם תלמידים מסביבות שונות ומגוונות, חזקות מאוד מצד אחד וחלשות ומוחלשות מצד שני. יהודים, ערבים, בדווים או ממלכתי, ממלכתי דתי, עצמאי, ערבי, בדווי או מרכז ופריפריה.
כדי להגיע לתוצאות טובות הורידו את הסטנדרטים: תעודת בגרות לכל תלמיד, או בגרות בריקוד טנגו, או פיסול אוטונטנטי. מניעת נשירה - לצורך כך "מחזיקים" תלמידים בעלי סיכויים נמוכים למסלול שבסופו של דבר יקבלו תעודת בגרות, או שלא, בדרך כלל לא. המעטים שכן מצליחים לקבל "תעודת בגרות", התעודה חסרת ערך לחלוטין.
הרוב שהוא כ 60% מהתלמידים נמצאים בכיתות צפופות ועמוסות לעייפה. התסכול מעלה את סף הלחץ, והאלימות פורצת לעיתים קרובות. כדי להפיג את הלחץ יצרו הפסקות קצרצרות של 5 - 10 דקות בין השיעורים. בית הספר היום דומה יותר מתמיד למפעל. סופסוף החזון של מנהיגי המהפכה הפורדיסטית הצליחה. בית הספר הוא מפעל להספקת עובדים לתעשייה וחיילים לצבא. המוצרים: העובדים והחיילים ברובם באיכות נמוכה. כאשר מערכת החינוך הציבורית קורסת ואינה מספקת את המוצר באיכות הרצויה, מגיעים אנשי עסקים או יזמים פרטיים ומקימים בתי ספר פרטיים כדי שאלו יספקו עובדים באיכות הרצויה, למשל האיש היקר סטף ורטהיימר הקים בית ספר, כדי לספק לעצמו עובדים מיומנים באיכות שהוא דורש. סטף ורטהיימר, אסף קבוצה נבחרת של תלמידים, שנפלטו ממערכת החינוך ומעניק להם חינוך מקצועי, שיש לקנא בו: קבוצות קטנות, חונכים ומדריכים והתוצאה מובטחת ולא תאחר לבוא. כאשר מערכת החינוך קורסת, זהו כשל שוק, צריכים לבצע שינויים, רפורמות כדי למנוע את המצב. במצב הנוכחי, אין כוחות לחברה הישראלית, להנהגה או לקבוצות חברתיות כדי לבצע את השינוי הנדרש. במציאות הזו, כנראה צריך לאפשר למערכת הפרטית ליצור פתרונות ביניים עד שימצאו הכוחות הנדרשים למשימה הלאומית החשובה הזו. אולי צריך להמשיך עד לקריסה מוחלטת, כדי שנבין את מה שכתוב באותיות קידוש לבנה על כל חומה וכל טראסה. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי מיכאל
צר לי, לא שכנעת אותי
לטעמי אתה נאיבי כאשר אתה אומר "ניתן יהיה להפנות יותר תקציבים היכן שצריך - בפרפריה".
אתה באמת חושב שזה מה שיקרה?
אתה באמת חושב שלא יווצרו פערים עצומים?
כאשר אתה אומר "גאיידמק, סטף, לאוטמן ודומיהם יכולים לפעול רק כאשר יש כשל שוק"
האם שאלת את עצמך מי יצר את כשל השוק הזה?
מי קונה מהמדינה בזיל הזול? מי יושב על אדמות מדינה? מי לא משלם מיסים? מעלים מיסים וכיו"ב.
כל המיליונרים הללו (סליחה רובם, לא כולם) צמחו על חשבון הגב שלנו, והכשל שאתה מדבר עליו, חלקו שייך להם.
חשבת מה יקרה אם אותו מיליונר שתורם (מילה יפה תרומה - היות והיא קנייה של החופש שלנו) יחליט שבבית ספרו לא ילמדו תוכנית לימודית זו או אחרת? אולי הוא יחליט שלא צריך תנ"ך? כי הוא עצמו בכלל לא מאמין בו!
לגבי "צר לי להודיע, אבל ערכים מזמן לא נמצאים במערכת החינוך הציבורית"
ואצל גאידמק הם נמצאים?? או האחים עופר? או שרי אריסון ובעלה?
אם הם לא במערכת החינוך עלינו לגרום להם לחזור ולא לתת לאנשים שעשו את הונם בדרך ממש לא ערכית וחינוכית ללמדנו מה זה ערכים!!
מה אומר - אם איש שעוסק בחינוך חושב שקאפיטליזם ושחיתות זו הדרך - אז צר לי.
סליחה אריק,
אני יכולה לומר לך שבמסגרת עבודתי כמורה המפמ"רית היא היחידה שעזרה לי, כשהייתי צריכה אותה, נתנה מענה מיידי. מעבר לכך ?.........
היי שלומית,
היי אור,
שושי, במסגרת תפקידי כמנהל פדגוגי, יוצא לי לשוחח טלפונית ו/או לתקשר עם מפמ"רים באמצעות אימייל וכו'
צר לי מאוד מאוד לומר, שאינני מרוצה מהמפמ"ר שלך.
ההצעות שלי לרה אורגניזציה של מערכת החינוך :
1. קביעת "רישיון הוראה" וביטול הקביעות. חייבת להיות אפשרות לפיטוריי מורים שאינם עומדים בתקן של הרישיון הנ"ל.
2. בדיקות שנתיות בתום כל שנת עבודה (כמו טסט לאוטו) הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישיותית (במקביל לבחינה מקצועית(!) על מנת לחדש את רישיון ההוראה. יש לבצע גם הערכה פסיכולוגית לרמת שחיקה ולעוד אי אלו פרמטרים אישיותיים קריטיים)3. קביעת שכרו של מורה מתחיל למינימום של 150% מהשכר הממוצע במשק (כן, קראתם היטב, אני רצינית), כשהאפשרות שלו להתקדם מגיעה עד לשכר של פי 5 מהשכר הממוצע במשק (כן, לא הגזמתי. לא רק שהשכר הזה מגיע להם על העבודה הקשה הזאת, - יש לזה יתרונות חשובים נוספים שיגררו תגובת שרשרת חיונית אותה אפרט בסוף)
4. ביטול מנגנוני ההשלמויות מטעם משרד החינוך ובמימונו. המורה אחראי על השתלמויותיו בקורסים שיוצעו על ידי אוניברסיטאות. אם הוא לא עובר השתלמויות מקצועיות ברמה ראוייה – הוא לא יוכל לעבור את הבחינה המקצועית הנדרשת על מנת לחדש את רישיון ההוראה שלו. אם הוא לא ייקח קורסים בהתפתחות אישית הוא לא יעבור טוב את מבחני המסוגלות האישית.5. קביעת שעות עבודה מסודרות כולל בניית משרדים אישיים למורים בבית הספר – שם הוא מבצע את כל העבודות שמסביב להוראה.6. הגבלת מספר התלמידים בכיתה למקסימום 20 ובניית כיתות נוספות.7. מאמצת בחום את ההצעה שהועלתה לעיל על ידי אריק - שההורים ישאו באחריות משפטית לילדם, וייקנסו במידה והילד שלהם יצר נזק.ובאשר לשכר המורים -
הערך המוסף של שכר ראוי וגבוה(!!) ייווצר במשך הזמן:
החברה תשנה את יחסה למורים, התלמידים יעריכו את אותם אנשים שיצליחו להתקבל להיות מורים, ההורים יתייחסו בכבוד אל אותם אנשים שהצליחו לעשות את זה ולזכות במקצוע מכניס, המקצוע יהפוך למכובד וחלק ניכר מבעיות המשמעת ייפתר מאליו רק בשל השינוי בכבודם של המורים.תגובת השרשרת תגיע גם אל המכללות להכשרת מורים: מכיוון שיהיה זה מקצוע מבוקש, יעלו את רף דרישות הקדם מהמועמדים, תיהיה בחינה של התאמה אישיותית גם כן, פרנסי הכשרת המורים לא יהססו להנשיר סטודנטים גרועים (מה שלא קורה עכשיו!!!, עכשיו לא מרשים להנשיר אותם!) והסלקציה הראשונית למורים איכותיים תצא לדרך.
תוך כמה שנים ייווצר מצב שבו יש למערכת רק מורים איכותיים, מורה איכותי יודע גם לדרוש יותר, הוא כאריזמטי יותר, הוא מקצועי יותר והוא יוביל גם תלמידים גרועים להישגים יותר טובים.
רק הפעולה של שינוי שכר לימוד ופיטורי מורים שלא עומדים בתקינה כבר לבדה תחולל שינוי כביר.
השאלה איך עושים את זה ומאיפה הכסף??...
רבות דנו בנושא הזה
אבל הפתרון לחינוך בהפרטה, טעות ביסודו.
אי אפשר לתקן את החינוך ע" נתינתו לידיים פרטיות
זה בדיוק כמו שגאיידמק הוציא את תושבי הצפון לנופש במקום המדינה
זה בדיוק כמו שתושבי מדינת ישראל תורמים לגוף זה או אחר במקום המדינה.
החינוך הוא בידי הממשלה ועליה לדאוג כי הוא יהיה ברמה.
כאשר אנו מדברים על הפרטה באופן זה או אחר - הרי שמי שאינו בעל הון, או מי שאינו יושב במקום בו כדאי להשקיע - לא יזכה להנות מפרי ההשקעה.
חינוך וערכים לא קונים בכסף ולכן אין עלינו למכור אותם לכל המרבה במחיר.
אני מפנה אותך לפוסט של אופנן שעוסק במכירת הקוריקולום באוניברסיטאות של ארה"ב תמורת תרומה.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=398663
איתמר,
ההבדל בין סטף ורטהיימר לאחרים שהוא גם עושה - הקים בית ספר מקצועי, אשר אמנם משרת אותו, אבל משרת גם את החברה.
החברה זקוקה היום מאוד לבתי ספר מקצועיים, משרד החינוך סגר אותם, סטף ורטהיימר נכנס לואקום שנוצר ועשה מעשה.
לצערי, אין מישהו היום שיעשה את המעשה שאתה מדבר עליו, אני לא כל כך רואה את אותה אישיות בשיעור קומתו של סטף ורטהיימר,
אשר יודעת גם להוציא אל הפועל. אני דווקא כן מאמינה בכנות מעשיו. (אגב, אחד הקישורים לא עובד -"אומץ")
קיראו כאן, כאן וגם כאן (גלגלו מטה, אל המילה "ישקר") כמה דברים שלא ידעתם על סטף ורטהיימר. המפעלים שלו זיהמו, והוא עשה הכל כדי לחמוק מתשלומי מס.
נכון, האיש הוא הגון, יחסית לדנקנר או לעופר (נו, גם כן חוכמה גדולה). בניגוד להם, הוא כן יזם, פיתח ובנה, ולא רק קנה נכסים מופרטים מהמדינה. ובניגוד להם, הוא, ככל הידוע, משלם לעובדיו שכר הוגן, ויש לו גם כוונות טובות וציוניות באמת.
אבל עדיין, זו טעות חמורה לחשוב שסטף - או כל בעל הון אחר - יצילו את מערכת החינוך.
הפרטת מערכת החינוך היא לא הפתרון. להיפך: היא הבעייה.
כל מה שצריך לדרוש מסטף, מעופר, מדנקנר, מאריסון וכו' הוא פשוט: שישלמו לעובדים שלהם שכר הוגן, שהמפעלים שלהם לא יזהמו, ושלא יתחמקו מתשלומי מס למדינה בדרכים יצירתיות, על גבול החוקיות, תוך הפעלת קשרי הון ושלטון, לחצים ואיומים. ברגע שהם יעשו זאת, נסתדר מצויין בעצמנו. וכל עוד הם לא יעשו זאת - לא יעזרו לנו כל ה"תרומות" שלהם. לא צריך טובות.
לaריק
ניכר כי כעסך על המערכת גדול, כך גם כעסי,
דבר אחד בוודאי אני לא מסכימה וזה תפקידו של המפמ"ר.
אני כן חשה את תפקידה של מפמ"רית הביולוגיה, היא עושה עבודה מצויינת
היא מכירה את המורים, מנהלת איתם קבוצת דיון, אנחנו מקבלים הנחיות
עבודה בקיצור, מכל מערכת החינוך כולה, זה התפקיד היחיד שאני חשה שהוא
משמעותי לי כמורה. גם ההשתלמויות שלנו מצויינות, של ומאורגנות על ידי המרכז הארצי למורי הביולוגיה (שעכשיו רוצים לקצץ בתקציבו)
מעבר לכך יש לנו הרבה הסכמות,
בעלי התפקידים המיותרים,
נושא מניעת הנשירה ("מניעת נשירה - האמת מאחורי הכותרת")
הצורך בפיטורי מורים גרועים,
ועוד,
שושי
לרביב,
אני מסכימה עם כל מילה!!
מחזקת רק את הדברים.
שושי
(וואו, אני מפציץ הלילה...)
גם אם היו 100 סטף-ורטהיימר, המצב לא היה משתנה במילימטר, מהסיבה בפשוטה שבביה"ס של סטף לומדים לא יותר מכמה עשרות תלמידים. תכפיל את זה במאה, ועדיין תקבל סדר גודל של שלושה בתי-ספר עירוניים ממוצעים. טיפה בים. הכיוון הנכון שסטף מראה הוא שיקום של החינוך המקצועי. במקום שקרים של "אי-הנשרה" והורדת הסטנדרט של תעודת הבגרות אל מתחת לקו השחור צריך להקים מסגרות שיאפשרו רכישת מקצוע לתלמידים שאינם יכולים להשיג תעודת בגרות (ולא, אני לא מדבר על "הסללה"). למרות סטף ועוד כמה צדיקים, אי-אפשר לסמוך על השוק הפרטי שיקים את המסגרות האלה. זה יוכל להתבצע רק במסגרת של מדיניות ממשלתית ועם הכוונה מלמעלה.
אגב, הרשתות שהזכרת: אורט, ויצ"ו וכל השאר, עושות את זה במספר בתי ספר. יש להם מסלולים לפקידות, לטיפול בילדים, לספרות ולמספר מקצועות טכניים. אלה אינן רשתות פרטיות אלא מלכ"רים. העובדה העצובה היא שבתי הספר לאוכלוסיות האלה הולכים ונסגרים (אני מכיר את המקרה של בי"ס מזור ובי"ס "שו"ב" בחיפה, בטוח יש עוד). כלומר, אפילו כשארגון הבעלות לא פועל למטרות רווח, קשה כלכלית להחזיק את בתי הספר האלה. בתנאים כאלה, כמו שאמרת, יכול להיות שבעל מפעל פרטי יקח כמה נערים כדי להכשיר אותם להיות עובדים שלו בעתיד, אבל קשה לצפות לפתרון ברמה המערכתית. אנחנו בעצם חוזרים לשיטת השוליות.
ועוד הערה:
סטף הוא איש יקר, אבל אם היית שומע מה הוא חושב על המורים, על התגמול שמגיע להם וכמה התבטאויות שלו בזמן השביתה, לא היית רוצה שאדם כזה יתווה את השינוי במערכת החינוך. דעות כאלה צריכות להשמע כדי לייעץ, כדי לדרבן את המערכת לשינוי וכדי להצביע על הכשלים במערכת - אבל את השינוי בחינוך, יצטרכו בסופו של דבר לעשות מחנכים, לא תעשיינים.
ושוב, עד הקטע עם רודולף ג'וליאני, הזדהיתי מאד עם מה שהאם ובתה מעלות.
אני מתנגד חריף לשיטות של ג'וליאני ולמה שהוא מייצג, וכמו שאני לא מאמין שהשיטה שלו תעבוד ברמת המדינה, אני גם לא מאמין שזה יעזור למערכת החינוך. הטרנד של "ג'וליאני מושיענו" ו"להחמיר את הענישה" הובל בישראל ע"י מספר מובילי דעת קהל מהסוג החיים-הכטי, ולדעתי הוא מסוכן ביותר לחברה הישראלית. אבל, זה לא סותר, כמובן, את העובדה שצריך ויש הרבה מה לעשות בנושא של משמעת - וכאן מחברות הספר צודקות.
מה שחבל הוא הוא שהן יוצאותנגד מנטרות שגורות כמו "צריך עוד כסף" או "כיתות קטנות", אבל מנופפות במשפטים חלולים לא פחות כמו "צריך רודולף ג'וליאני".
*
כמובן.
למיכאל,
השעה כבר מאוחרת, עוד אחזור לקרוא,
בינתיים מפנה אותך למאמר היום ב"גלובס"
אם יש משהו שמערכת החינוך בארץ צריכה, זה את רודולף ג'וליאני
חג שמח!
שושי
רביב היי,
כמו שאתה רואה הבעיות נשארו כפי שהיו, ואנני מתרשם שאנחנו מתקדמים לעבר שינוי משמעותי במערכת החינוך הציבורית.
האמת, מיכאל, קצת קשה לי להאמין שאתה הוא זה שכותב את הדברים.
הבעיות שאתה מעלה הן נכונות ולא חדשות. בזמן השביתה דשנו בזה לא מעט.
הפתרונות שאתה מציע - הפרטה וחיסול מה שנשאר מהחינוך הציבורי, הם מתכון ברור להמשך ולהעצמה של הבעיות האלה.
אתה מציע "לאפשר למערכת הפרטית לתת פתרונות ביניים" - אבל "פתרונות ביניים" שכאלה ניתנים גם היום, בצורת בתי-ספר פרטיים (בניגוד למה שאתה כותב, חלקם של התלמידים החלשים הלומדים בבתי-ספר כאלה הוא גדול מאד משום שרבים מהם הם בתי-ספר של הזדמנות שניה), עמותות הורים, חברות מסחריות שמתערבות בתכנית הלימודים. חלק מההתערבות הזאת היא חיובית וחלקה שלילית, אבל זה לבטח לא מה שיציל את מערכת החינוך.
מעבר לכך, השוק הפרטי, ברובו המכריע, לא מעוניין לתת "פתרונות ביניים" להצלת מערכת החינוך הציבורית. הוא לוטש עיניו להשתלטות מוחלטת על המשאב הציבורי שנקרא חינוך (ב"אנקורי", למשל, היו מספיק כנים כדי להגיד את זה בגלוי).
לממשלים בעלי גישה כלכלית ליברלית יש דרך לגייס תמיכה במדיניות של הפרטות: הם מחלישים את המגזר הציבורי, מצביעים שוב ושוב על חולשותיו ומגרעותיו ואז משכנעים את הציבור כי הפרטה תביא פתרון קסם לכל הבעיות. צר לי שנפלת בפח הזה. אני עדיין מאמין ששיקום מערכת החינוך יכול להיעשות אך ורק במסגרת ציבורית ומתוך מעורבות משותפת של קהילה וממשלה. המגזר הפרטי מוזמן לעודד מהיציע (בדמות סיוע בציוד, הדרכה, "אימוץ" של בתי ספר).