הסבתות של שש בבוקר
 
מזג האויר התחמם מעט והביא עמו את הסבתות של שש בבוקר .
יש בהן משהו מפחיד, בסבתות של שש בבוקר. נחישות. המטרה מוכרת היטב. אין היסוס.
עד עכשיו היה חורף והלכתי לבהות בים כל בוקר. כשהיה גשם, הייתי לבד, ודימיינתי לי איך בקפריסין יושב אדם ומנופף שלום בתקווה שאני אראה.
עכשיו הן הגיעו.
נחושות.
כל אחת בכובע ים זוהר יותר מהשני.
חסקה בדרך ? שום בעיה !
מדוזות? לא מזיז להן בכלל !
הן תקפנה את אזור שובר הגלים 326 פעמים בשחיית חזה, ו-12 פעמים גב. אחר כך- סנדביץ'.
איתן כמובן מגיעים הסבא'לך המתעמלים. הם כבר לא מפחידים אותי, לא מאז המבט התמוהה שהיה לי למראה התמונה של בן גוריון בעמידת ראש, כשהייתי קטנה.
למרות שהם יכולים לכסח לי את הצורה עם כדור המטקה הזה שלהם.
בטח אם הם יקראו את זה הם גם ישתדלו (אני אראה לפי האגרסיביות של מחר).
כמובן אם סב מתעמל מגיע לבדו, ניתן גם לשחק מטקה עם הקיר במטרה לערער את בסיס הבנין תחתיו הוא עצמו משחק – מראה מדהים, כי יש תמיד כמה- צריך לבחור רגע מתאים,בו כולם רק מכינים את הכדור אל מול הקיר,ופשוט לרוץ ולקוות שאף כדור לא יוריד אותך בחצי.
אבל הסבתות-אין כמוהן.
הסבתות של שש בבוקר מזכירות לי את הדרך.

אבל הן גם מסתירות לי את הנוף.
גאונות שכמותן.