כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בחצר האחורית

    שלוש שנים

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    מחול אחרון ופרידה

    34 תגובות   יום שלישי, 15/4/08, 14:52

    בדיוק בפסח לפני שנתיים ביקרתי באיסטנבול. העיר הזאת כל כך יפה, צבעונית, מריחה... מבין הפעמים שיצאתי את גבולות הארץ, היה הטיול הזה ללא ספק מיוחד ויוצא דופן. בן זוגי דאז ואני הגענו אל העיר והשתכנו בבית מלון פשוט ונעים. בימים הראשונים נצמדנו ל-lonely Planet וביקרנו בכל האתרים המומלצים. לאחר מכן התחיל הטיול באמת. משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב כתתנו רגליים בפרברים של איסטנבול ונכנסנו לתוככי השכונות, הולכים מוקסמים.

    אני זוכרת למשל שהגענו לתוך פרבר שרוב תושביו היו ממוצא אירני. אלו אנשים לבביים ומכניסי אורחים!.. ברחובות הצרים שחקו ילדים, מתיישבים על קרטון והופכים את הסמטה התלולה ל"מגלשה", נשים ונערות יוצאות מן הבתים בהמוניהן בעקבות עגלה משוטטת עמוסה בפירות ובירקות יפים.

    כל כך הצטערנו אז שנשארו לנו רק פילים בשחור-לבן. הכל היה כל כך צבעוני ומלא חיים. והאוכל.. טוב, לא אכביר במילים. אפילו א' שהיה צמחוני- שבר כמה כללים. כשראה אותי מתענגת על נזיד הבשר והחצילים של המסעדות ממול למסגד סולמניה, החליט להניח לרגע את הרגליו הצמחוניים בצד.

     יום אחד נכנסנו לשוק וחיפשנו את "סמטת הסופרים". לא' היה חלום. הוא רצה להגיע למסגד של המסדר הסופי שהיה סגור בפני תיירים. את כתובתו של המסגד ידעו רק המוכרים בסמטה הזאת שהסתכלו ב-א' בעיניים חשדניות אבל הוא לא ויתר. בנחישות של גורדייף לפחות, הוא הצליח לדבר על ליבם. כך מצאנו את עצמנו יום אחרי, צועדים בערב דרך סמטאות חשוכות מפלסים את דרכנו למסגד. כשהגענו לשם נראה היה שאנחנו עתידים להשאר בחוץ משום מהטקסים הסופיים הם מאד פרטיים. אני לא יודעת איך ולמה, אחרי שסיפרנו מעט על עצמנו וביקשנו להצטרף בעיניים כלות, הצלחנו לבסוף להכנס פנימה.    

    המתפללים שהגיעו למסגד ממקומות שונים מתורכיה ואף מחוצה לה, קיבלו את פנינו בחום אף על פי שהיינו התיירים היחידים והם ידעו שאנחנו ישראליים.

    לפני התפילה הייתה סעודה קטנה ואחריה נפרדנו. הוא לעזרת הגברים ואני לעזרת הנשים. ישבתי בין נשים מוסלמיות במהלך התפילה כשלפתע פנתה אלי אישה צעירה ופתחה בשיחה. בסקרנות אין קץ שאלה אותי מהיכן הגעתי וספרה בפתיחות על עצמה ועל משפחתה. התאהבתי באישיות הנעימה והנבונה שלה. שוחחנו בלחש בינינו כשפתאם מצדדי החלו נשים להשתטח לקריאות "אללה הוא אכבר". אני התכווצתי, עברה בגופי תחושה לא נעימה ולקחו לי כמה שניות להשתחרר מן המבוכה היהודית שלי. בהמשך הסתדרו הגברים במעגל והחלו להתנועע. בתוך המעגל היה דרוויש מחולל שנע בסחרור בתוך שמלת פעמון. רגליו כאילו עומדות על במה מסתובבת, ראשו מוטה הצידה. התנועה המעגלית של המתפללים ושל הדרוויש, החלה להכניס את הנוכחים למצב אכסטטי.

    ולא רק התנועה, אלא גם הקולות. המתפללים החלו להפיק נשימות בעלות גובה צליל, שעולות ועולות. הנשימות האלה היו כל כך מדויקות. אחידותן ועוצמתן הדהדה בחלל מהלכת עלי קסם. דרך התנועה והנשימה נכנסו כולם לסערת רגשות רוחנית חזקה. הנשים שהיו לידי החלו בוכות ונערה אחת נכנסה למצב של טירוף, כאחוזת דיבוק צעקה והשתוללה בעוד הנשים המבוגרות מחזיקות את רגליה וידיה.

    אני הרגשתי איך אני עוברת בעצמי ממצב של צופה למעורבת. אי אפשר היה להרגיש בצד. צפו בי זכרונות על חלומות תעופה שהיו לי. המחול הדרווישי הזכיר לי תחושות של מעוף שחוויתי בחלימה.

    יצאנו מן המסגד מרוגשים מאד, הרגשנו באמת ברי מזל. זכינו להיות בטקס סופי אמיתי.

    לקראת סוף הטיול צפינו אגב בהופעה פתוחה לקהל הרחב של טקס סופי מסורתי במוזאון של המסדר, שברחוב האיסתיקלל. כמובן שזו הייתה חוויה שונה מאד באוטנטיות שלה ממה שחזינו במסגד ההוא. להקה של דרווישים מחוללים חוללה בפנינו. כולם היו מאד מיומנים ברזי המחול אבל לא נראה שרובם נכנסים למצב מדיטטיבי עמוק. בכל מקרה מרגש היה לראות שם קבוצה של נשים שנגנו בכלי פריטה שונים בתחילת המופע.  

     

    רבות נכתב על המיסטיקנים הסופיים ויש בוודאי אין ספור מאמרים המספרים על הזרם האיסלאמי המיוחד הזה טוב ממני, אולם דרך המפגש האישי הבנתי פתאם את משמעות אהבת הכל שעומדת בבסיס התפיסה הסופית. הסופים שפגשתי, כל כך אוהבי אדם הם, חמים ומאירי פנים. הם מביאים עמם דתיות אחרת. אוהבת, לא פנאטית. מרגע שנכנסנו למסגד החיוך לא מש מפניהם. זכינו לקבלת פנים כל כך לבבית, אנושית.  (מי היה מאמין שארגיש בנוח לספר שאני יהודיה במסגד?) נראה אגב שהם גם אנשים מאד נבונים, רבים מאלו ששוחחנו עמם היו משכילים.

    ובאשר אלינו? האהבה, ההרמוניה והאחדות הסופית לא הצליחה להשאיר אותנו יחד. לאחר הטיול הפערים והספקות בנוגע לזוגיות שלנו כרסמו עוד יותר. התחלנו מתרחקים עד שלבסוף נפרדו דרכנו.   

     

    (מתוך הדיוואן, אוסף שירי שמש טבריזי, מאת רומי. תרגום: אלכס פייגן)                       

                                                   הסוד                        

                            "יש בנו סוד. דבר מה בפנים נע וסובב.                   

                        והעולם כולו רק בזכותו של הסחרור הזה סובב.

    תועה הרגל, והראש סחרחר ומסתובב, למי אכפת, אל תעצור דרוויש, הסתובב".   

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: d/b/z 2008-10-01 20:21:01


      אולי היינו שם יחד ולא ידענו---

      עם הדרווישים  המחוללים.....

       

      גם אתה חזית בפלא הזה?

        1/10/08 20:21:


      אולי היינו שם יחד ולא ידענו---

      עם הדרווישים  המחוללים.....

      תודה על ההמלצה, אנסה להניח ידי על הספר..

      צטט: טמבורין 2008-04-20 02:03:37

       

       

      כתבת את החוויה האישית כסיפור מסע מרתק להוויה הרוחנית של הסופים. איזה קסם!

       

      לאחרונה קראתי ספר בשם "ליל הקאליגרפים", על אישה שעוסקת במלאכת הקאליגרפיה שחיה באיסטנבול. יש לי הרגשה שתאהבי.

       

       

        20/4/08 02:03:

       

       

      כתבת את החוויה האישית כסיפור מסע מרתק להוויה הרוחנית של הסופים. איזה קסם!

       

      לאחרונה קראתי ספר בשם "ליל הקאליגרפים", על אישה שעוסקת במלאכת הקאליגרפיה שחיה באיסטנבול. יש לי הרגשה שתאהבי.

       

      תודה!

      חג נפלא גם לך :)

      צטט: טלתל 2008-04-19 19:08:40

      מעניין מאוד

      כוכב וחג שמח

       

        19/4/08 19:08:

      מעניין מאוד

      כוכב וחג שמח

      תודה רבה עד מאד :)

      צטט: אינדיאנה 2008-04-17 21:14:41

      לא ניתן לככב פעמיים באותו יום .

      נהניתי מאוד לקרא. :)

       

        17/4/08 21:14:

      לא ניתן לככב פעמיים באותו יום .

      נהניתי מאוד לקרא. :)

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-16 21:46:48

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 15:45:52

       

      צטט: y2work 2008-04-15 15:28:05

      יפה ומעניין.

       

      אני זכיתי לבקר בגן הבאהי שלא פתוח לקהל בעכו. כיף לראות מקומות נדירים. מה שהיה עוד מעניין זה שאבי שהוא מורה דרך ואני הצלחנו לשכנעם לבקר ואבי שקע עם הבחור שהכניס אותנו בשיחה על המקורות של התרבות הבאהית והיה מאוד מעניין. 

      הדת הבהאית גם היא חריג שנרדף על ידי האיסלאם, אבל ללא ספק היא מביאה איתה נאורות וקידמה. מרתק. תודה.

       

       

      אני מנסה לפעמים לעצור ולהפסיק את הפטפטת בראש שלי, אם כי זו משימה מאד קשה. (ראשי מפטפט הרבה). אתה נשמע אדם מרתק, למה אתה לא כותב על הדברים האלה בבלוג שלך? מבטיחה לקרוא באדיקות אם תתחיל...

      צטט: דנייי 2008-04-16 06:02:22

      מדיטציה זו חווייה

      נוכחות וניעור המחשבות

      להיות.

      אין צורך בניסיון, פשוט להרשות.

      הסיחרור קורה מעצמו, מהתחברות שלך לעצמך. כשאת מאפשרת למי שאת לעבור תהליך ולא משנה מה הוא.

      "הסיבובים הסופיים" מתחילים באיטיות ולאט לאט הקצב מתגבר. כמו הרבה תהליכים אחרים בחיינו. אם לא נעצור ואם לא נפחד הסחרור יגבר. אם נעצור, אם נתן למחשבות לחדור, הנפילה (תרתי משמע) תגיע מיד, התמוטטות.

      מה שראית, חווית באיסטנבול, הייתה הרשאה להיות.

      גם שלך, שלו . .

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 23:09:18

      אף פעם לא ניסיתי. אבל נראה לי שזה דורש תרגול לא קטן להכנס למדיטציה דרך סחרור.

      אני באופן אישי לא כל כך מתורגלת במדיטציה בכלל.. לפעמים אני חולמת בהקיץ (זה נחשב?)

      צטט: דנייי 2008-04-15 22:32:15

      מדיטציה סופית, משעול אחר.

      לנוע בסיחרור בסיבובים לקול המוזיקה העולה ועולה זה מדהים!

      מוזמנת לנסות מדיטציה שכזו, אומנם ישראלים ולא סופיים במחשבה (למעשה חוסר מחשבה מוחלט). אבל העיקרון זהה.

      בניקוי המחשבות אפשר להסתחרר, להרשות לעצמנו את ההליכה המתונה במשעול

      ולהנות . .

       

       

       

        16/4/08 06:02:

      מדיטציה זו חווייה

      נוכחות וניעור המחשבות

      להיות.

      אין צורך בניסיון, פשוט להרשות.

      הסיחרור קורה מעצמו, מהתחברות שלך לעצמך. כשאת מאפשרת למי שאת לעבור תהליך ולא משנה מה הוא.

      "הסיבובים הסופיים" מתחילים באיטיות ולאט לאט הקצב מתגבר. כמו הרבה תהליכים אחרים בחיינו. אם לא נעצור ואם לא נפחד הסחרור יגבר. אם נעצור, אם נתן למחשבות לחדור, הנפילה (תרתי משמע) תגיע מיד, התמוטטות.

      מה שראית, חווית באיסטנבול, הייתה הרשאה להיות.

      גם שלך, שלו . .

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 23:09:18

      אף פעם לא ניסיתי. אבל נראה לי שזה דורש תרגול לא קטן להכנס למדיטציה דרך סחרור.

      אני באופן אישי לא כל כך מתורגלת במדיטציה בכלל.. לפעמים אני חולמת בהקיץ (זה נחשב?)

      צטט: דנייי 2008-04-15 22:32:15

      מדיטציה סופית, משעול אחר.

      לנוע בסיחרור בסיבובים לקול המוזיקה העולה ועולה זה מדהים!

      מוזמנת לנסות מדיטציה שכזו, אומנם ישראלים ולא סופיים במחשבה (למעשה חוסר מחשבה מוחלט). אבל העיקרון זהה.

      בניקוי המחשבות אפשר להסתחרר, להרשות לעצמנו את ההליכה המתונה במשעול

      ולהנות . .

       

       

       

      צטט: סלים השלישי 2008-04-16 00:24:09

      אסטנבול היא הבית השני שלי, עיר קסומה.

      איזה קטע, השניה הגבתי לפוסט שלך גם (טוב, לא הייתה לי ברירה, אחרי שנזפת בי על כך שנתתי כוכב וברחתי...)

        16/4/08 00:24:
      אסטנבול היא הבית השני שלי, עיר קסומה.

       

      צטט: that's me 2008-04-15 23:44:44

      אפרופו משעולים

       

      רבי חיים ויטאל מי שהיה תלמידו של האר"י במאה השש עשרה בצפת, ואדם מיוחד בזכות עצמו. הסתופף בצילם של כמה סופים מקומיים. כך שאולי גם בקבלה המודרנית כפי שעוצבה על ידי האר"י ונכתבה (בין היתר) על ידי רבי חיים ויטאל, ישנה זיקה למסורות סופיות עתיקות.

       

      לא הייתי מתנגד לעשות סיבובים סופיים במקום כמה טקסים שלנו :)

      טקסים, כתבתי על זה משהו באחד הבלוגים הקודמים. יש טקסים שאני כל כך לא מתחברת אליהם..אגב מצאתי אתר מקסים בשם "סינפסיה"- בית לאמנויות דרך הגוף, תוך כדי שאני קוראת לי קצת על הסופים. ממליצה בחום :) לילה טוב

      http://edu.magicpage.co.il/gilco/guests/ronen/home1.htm

        15/4/08 23:44:

      אפרופו משעולים

       

      רבי חיים ויטאל מי שהיה תלמידו של האר"י במאה השש עשרה בצפת, ואדם מיוחד בזכות עצמו. הסתופף בצילם של כמה סופים מקומיים. כך שאולי גם בקבלה המודרנית כפי שעוצבה על ידי האר"י ונכתבה (בין היתר) על ידי רבי חיים ויטאל, ישנה זיקה למסורות סופיות עתיקות.

       

      לא הייתי מתנגד לעשות סיבובים סופיים במקום כמה טקסים שלנו :)

      אף פעם לא ניסיתי. אבל נראה לי שזה דורש תרגול לא קטן להכנס למדיטציה דרך סחרור.

      אני באופן אישי לא כל כך מתורגלת במדיטציה בכלל.. לפעמים אני חולמת בהקיץ (זה נחשב?)

      צטט: דנייי 2008-04-15 22:32:15

      מדיטציה סופית, משעול אחר.

      לנוע בסיחרור בסיבובים לקול המוזיקה העולה ועולה זה מדהים!

      מוזמנת לנסות מדיטציה שכזו, אומנם ישראלים ולא סופיים במחשבה (למעשה חוסר מחשבה מוחלט). אבל העיקרון זהה.

      בניקוי המחשבות אפשר להסתחרר, להרשות לעצמנו את ההליכה המתונה במשעול

      ולהנות . .

       

       

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-04-15 22:26:18

      במשעול בלב-בשדות זרים מצאת אהבה ואחת איבדת. מאד אהבתי לקרוא, השארת בי רושם חזק וצמאון לשלווה.

      האהבה שלי לא אבדה. רק שינתה צורה. לפעמים חוויות שוברות שגרה כמו טיול, רק מחדדות תובנות ופתאם אי אפשר לברוח מהן. בכל מקרה, כפי שאתה רואה נשארתי עם זכרונות יפים.

      תודה על שקראת :)

       

      צטט: שמוליק_ 2008-04-15 22:18:41

      כן..היה לי טוב שם, עלינו בגלל ציונות, חידק שהיה אצל אבי ששירת פה בארץ עם הקמת המדינה.

      ביקרתי מספר פעמים, יש לי עדיין דודים שחיים שם (חיים טוב ולא חושבים בכלל לעלות), וכמובן שהשתנה השכונה שלי נעלמה..קמו במקומה בנינים חדשים, וגם רואים יותר מוסלמים דתיים ונשים עם רעלות שמסתובבות  .  אבל כנראה זה כך בכל העולם..ההשפעה הדתית חודרת לה לאט לאט בכל מקום.

      אני גם דובר מעט טורקית, וזה יתרון על פני התיירים האחרים..ככה שאני תמיד מרגיש כמו בן בית שחוזר לביקור מולדת.

      היהודים תמיד הרגישו טוב שם וקיבלו הרבה הערכה מהמקומיים.

      זו אומה גאה פטריוטית עם אנשים שיודעים לארח אשר יודעים את כוחה של התיירות ככח כלכלי ועם רצון להשתלב בעולם המערבי.

      בהחלט חש בנח עם מוצאי :-)

       

      גם אני התרשמתי מהכנסת האורחים שם והחיבה לישראלים. אנשים מאד מסבירי פנים. פעם שאלנו משהו ברחוב כיצד מגיעים לאיזו מסעדה והוא פשוט התלווה אלינו להליכה של חצי שעה כדי שלא נתבלבל בדרך...

      מה שכן, בסוף אותה שנה לביקורי פרצה מלחמת לבנון השניה והיה די עצוב לראות שהשנאה כלפי ישראל פתאם הרימה ראש.

      באיסטנבול עצמה היו הפגנות אנטי ישראליות. הצטערתי לראות :( 

        15/4/08 22:32:

      מדיטציה סופית, משעול אחר.

      לנוע בסיחרור בסיבובים לקול המוזיקה העולה ועולה זה מדהים!

      מוזמנת לנסות מדיטציה שכזו, אומנם ישראלים ולא סופיים במחשבה (למעשה חוסר מחשבה מוחלט). אבל העיקרון זהה.

      בניקוי המחשבות אפשר להסתחרר, להרשות לעצמנו את ההליכה המתונה במשעול

      ולהנות . .

      במשעול בלב-בשדות זרים מצאת אהבה ואחת איבדת. מאד אהבתי לקרוא, השארת בי רושם חזק וצמאון לשלווה.
        15/4/08 22:18:

      כן..היה לי טוב שם, עלינו בגלל ציונות, חידק שהיה אצל אבי ששירת פה בארץ עם הקמת המדינה.

      ביקרתי מספר פעמים, יש לי עדיין דודים שחיים שם (חיים טוב ולא חושבים בכלל לעלות), וכמובן שהשתנה השכונה שלי נעלמה..קמו במקומה בנינים חדשים, וגם רואים יותר מוסלמים דתיים ונשים עם רעלות שמסתובבות  .  אבל כנראה זה כך בכל העולם..ההשפעה הדתית חודרת לה לאט לאט בכל מקום.

      אני גם דובר מעט טורקית, וזה יתרון על פני התיירים האחרים..ככה שאני תמיד מרגיש כמו בן בית שחוזר לביקור מולדת.

      היהודים תמיד הרגישו טוב שם וקיבלו הרבה הערכה מהמקומיים.

      זו אומה גאה פטריוטית עם אנשים שיודעים לארח אשר יודעים את כוחה של התיירות ככח כלכלי ועם רצון להשתלב בעולם המערבי.

      בהחלט חש בנח עם מוצאי :-)

       

       

      צטט: שמוליק_ 2008-04-15 21:00:24

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 20:15:16

       

      צטט: שמוליק_ 2008-04-15 19:40:42

      מרתק תודה על הטיול וההדרכה דרך המילים.

      אגב..חייכתי מיד כשהתחלתי לקרוא....חיוך שנשאר לאורך שורות רבות..כי אני יליד איסטנבול..

      ולא, לא הייתי אף פעם בטקס שזכית להיות לה עד.

      זוכר חוויות ילדות משם?

      גם לי יש שורשים תורכיים אם כי אני כמובן ילידת הארץ :)

      כמובן זוכר.  עלינו לארץ כשהייתי בגיל שמונה. זוכר טוב את החברים ומשחקי הרחוב (לא היה אינטרנט..). הבי"ס היהודי התלבושת השחורה עם הצוואון הלבן, את החופש הגדול בהייבלי אי במרחק שעה שייט מאיסטנבול שם היה לנו בית קיץ, את משחקי הכדורגל שאבי היה לוקח אותי איתו, את השוק, ועוד ועוד,...

      נשמע שהייתה לך ילדות מאושרת (גם אני רוצה בית קיץ!). חזרת לבקר שם כאדם מבוגר?

        15/4/08 21:00:

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 20:15:16

       

      צטט: שמוליק_ 2008-04-15 19:40:42

      מרתק תודה על הטיול וההדרכה דרך המילים.

      אגב..חייכתי מיד כשהתחלתי לקרוא....חיוך שנשאר לאורך שורות רבות..כי אני יליד איסטנבול..

      ולא, לא הייתי אף פעם בטקס שזכית להיות לה עד.

      זוכר חוויות ילדות משם?

      גם לי יש שורשים תורכיים אם כי אני כמובן ילידת הארץ :)

      כמובן זוכר.  עלינו לארץ כשהייתי בגיל שמונה. זוכר טוב את החברים ומשחקי הרחוב (לא היה אינטרנט..). הבי"ס היהודי התלבושת השחורה עם הצוואון הלבן, את החופש הגדול בהייבלי אי במרחק שעה שייט מאיסטנבול שם היה לנו בית קיץ, את משחקי הכדורגל שאבי היה לוקח אותי איתו, את השוק, ועוד ועוד,...

       

      צטט: פון קלייסט 2008-04-15 20:34:05

      סיפור סיפור.

      אהבתי גם המחווה לקונדרה.

      תודה. גם הספר של קונדרה נפלא.. הפוסט שלי לא קשור אליו בכלל, אבל נהניתי להשאיל את השם :)

      שולחת לך ד"ש וחיוך ענק חוצה גבולות צוחק התגובות שלך מחממות את ליבי.

      צטט: that's me 2008-04-15 16:23:13

      ההתרגשות עברה (אלי לפחות) ממש.

      מעבר לגבולות הזמן, המקלדת, האינטרנט, והמחשב.

      תודה

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 15:29:24

       

      צטט: that's me 2008-04-15 15:17:33

      יקרה אחת

      גם כשאת כותבת רשמים מטיול זה מכבר

      את כותבת שירה ביד אמן

      ומרגש ונוגע

      אהבתי כל כך את הטקס הסופי במסגד ממש הרגשתי את הרטט

      יד אמן. או שמא אומר אמנית.

      תודה לך

      דניאל הנפלא. הבטחתי לכתוב אז הנה לך. כשאני קוראת שוב את הפוסט, עוברת בי התחושה שקשה להעביר במילים את החוויה המאד מאד מיוחדת שחוויתי שם, במסגד. ועדיין, מקווה שהצלחתי איכשהו להעביר את ההתרגשות שלי, גם שנתיים אחרי.

       

       

        15/4/08 20:34:

      סיפור סיפור.

      אהבתי גם המחווה לקונדרה.

       

      צטט: שמוליק_ 2008-04-15 19:40:42

      מרתק תודה על הטיול וההדרכה דרך המילים.

      אגב..חייכתי מיד כשהתחלתי לקרוא....חיוך שנשאר לאורך שורות רבות..כי אני יליד איסטנבול..

      ולא, לא הייתי אף פעם בטקס שזכית להיות לה עד.

      זוכר חוויות ילדות משם?

      גם לי יש שורשים תורכיים אם כי אני כמובן ילידת הארץ :)

        15/4/08 19:40:

      מרתק תודה על הטיול וההדרכה דרך המילים.

      אגב..חייכתי מיד כשהתחלתי לקרוא....חיוך שנשאר לאורך שורות רבות..כי אני יליד איסטנבול..

      ולא, לא הייתי אף פעם בטקס שזכית להיות לה עד.

        15/4/08 16:23:

      ההתרגשות עברה (אלי לפחות) ממש.

      מעבר לגבולות הזמן, המקלדת, האינטרנט, והמחשב.

      תודה

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-04-15 15:29:24

       

      צטט: that's me 2008-04-15 15:17:33

      יקרה אחת

      גם כשאת כותבת רשמים מטיול זה מכבר

      את כותבת שירה ביד אמן

      ומרגש ונוגע

      אהבתי כל כך את הטקס הסופי במסגד ממש הרגשתי את הרטט

      יד אמן. או שמא אומר אמנית.

      תודה לך

      דניאל הנפלא. הבטחתי לכתוב אז הנה לך. כשאני קוראת שוב את הפוסט, עוברת בי התחושה שקשה להעביר במילים את החוויה המאד מאד מיוחדת שחוויתי שם, במסגד. ועדיין, מקווה שהצלחתי איכשהו להעביר את ההתרגשות שלי, גם שנתיים אחרי.

       

       

      צטט: that's me 2008-04-15 15:17:33

      יקרה אחת

      גם כשאת כותבת רשמים מטיול זה מכבר

      את כותבת שירה ביד אמן

      ומרגש ונוגע

      אהבתי כל כך את הטקס הסופי במסגד ממש הרגשתי את הרטט

      יד אמן. או שמא אומר אמנית.

      תודה לך

      דניאל הנפלא. הבטחתי לכתוב אז הנה לך. כשאני קוראת שוב את הפוסט, עוברת בי התחושה שקשה להעביר במילים את החוויה המאד מאד מיוחדת שחוויתי שם, במסגד. ועדיין, מקווה שהצלחתי איכשהו להעביר את ההתרגשות שלי, גם שנתיים אחרי.

        15/4/08 15:28:

      יפה ומעניין.

       

      אני זכיתי לבקר בגן הבאהי שלא פתוח לקהל בעכו. כיף לראות מקומות נדירים. מה שהיה עוד מעניין זה שאבי שהוא מורה דרך ואני הצלחנו לשכנעם לבקר ואבי שקע עם הבחור שהכניס אותנו בשיחה על המקורות של התרבות הבאהית והיה מאוד מעניין. 

        15/4/08 15:17:

      יקרה אחת

      גם כשאת כותבת רשמים מטיול זה מכבר

      את כותבת שירה ביד אמן

      ומרגש ונוגע

      אהבתי כל כך את הטקס הסופי במסגד ממש הרגשתי את הרטט

      יד אמן. או שמא אומר אמנית.

      תודה לך

      פרופיל

      תגיות