דייט מספר 13 (מספר עם מזל) היה דייט מאד מיוחד.              

      הבחור שניסה לעשות רושם חיובי,       

      אמר שהוא מוכן לקחת אותי לכל מקום.            

      אני ביקשתי לצאת להרפתקאה.            

     התכנון הראשוני שלו היה להזמין אותי לספא + מאסג'     

     בשמנים חמים,            

     היה בהחלט מרשים.אבל אני הייתי     

     באותו זמן של החודש שבו אין סיכוי      

     שאתן לגבר זר, שאולי יש פוטנציאל       

     שיום אחד יהיה אבי ילדי העתידיים       

     לראות אותי בלי הרבה בגדים שמכסים את הבושה...            

      אחרי דיון קצר הגענו למסקנה שהלונה פארק     

     הוא המקום לצאת להרפתקאה.           

      הבחור הגיע באוטו מסוג ג'יפ כחול מטאלי            

      (שלפי איך שהוא ליטף ודיבר עליו כנראה עלה לו       

      הרבה מאד כסף)           

      בשביל הפוזה הוא בא גם עם מעיל עור שחור     

     וג'ינס משופשפים,    

     אם רק היה גמל לידו הייתי מאמינה שנקלעתי       

     בטעות לפרסומת לסיגריות.              

      כדי לא לאכזב אותי,     

     וכהוכחה שאני בעלת אינטואציות חזקות      

      מהר מאד התגלה לי  שהבחור אכן מעשן,            

      בדרך מביתי התל אביבי ללונה פארק ספרתי 4 סיגריות,            

       לי זה לא הפריע,       

      אבל הריאות שלי פרצו בכמה שיעולים סקסיים לאות מחאה.              

      ואז הגענו ללונה פארק,     

     הוא לא חלם על לתת לי לשלם,            

      כשהוצאתי את ארנקי המצומק          

      הוא חייך והורה לי בטון סמכותי להכניס אותו מיד פנימה         

      והוציא את כרטיס הזהב הפלטינה שלו          

      וגיהץ עלי בלא הנד עפעף.          

         "בואי מותק" "אחרי!" הוא פקד.              

      התחנה הראשונה שלנו הייתה המפה של הלונה פארק       

      הממוקמת קרוב לכניסה.              

      "על מנת להספיק את מרב המתקנים השווים           

      נחלק את המתחם לשולשה איזורים,           

      בכל איזור נתעכב גג 45 דקות, מובן?"              

      שתקתי.              

      יש משהו בטון סמכותי שמוציא ממני את חשק הדיבור.              

      במקום לדבר-  חייכתי, מחאתי כפיים,       

      התעלמתי ממנו לחלוטין וגררתי אותו לכיוון רכבת השדים.              

       זכרונות הילדות שלי מרכבת השדים הייתה של מקום מפחיד           

       מלא בשדים שיכולים לקפוץ עלי כל רגע,           

      אני זוכרת את האנדרנלין שגעש בי, את ההתרגשות,     

      את הלב שדפק מהר...           

       וציפיתי לשחזר את החוייה שלידי גבר נאה       

       וסמכותי שיגן עלי בחושך מכל השדים והמפלצות...               

      התיישבתי בקרון המצומק           

      (או שהתחת שלי גדל ב 20 שנה האחרונות           

      או שמישהו הקטין פלאים את קרונות רכבת השדים –     

      שערוריה!) איכשהו גם לבחור שאיתי היה מקום,              

      למרות שבדרך כלל אני לא נוהגת להגיע לכזאת       

      קירבה גופנית לפני הדייט השלישי...       

      כשהירך שלי נמעכת בצורה אגרסבית על הירך שלו        

      והמסילה החלודה חורקת מתחתנו       

      נכנסנו למערה אפלולית וקצת מסריחה.              

      מה שגרם ללב שלי לקפוץ בתור ילדה קטנה           

      גרם לי להחנק מצחוק בתור אישה "בוגרת".      

      הבובות המפגרות       

      שקפצו מתוך האפלה     

      גרמו לקרמיט, למיס פיגי ולקיפי בן קיפוד     

      להראות כרוצחים סידרתיים בהשוואה.    

      הנסיעה  שנמשכה פחות מדקה     

      הותירה אותי מוכת נשימה מרוב צחוק.    

      שהדייט שלי מסתכל עלי שמבט תמהה על פניו.              

      הדייט המשיך בעליצות כאשר הלכנו ביחד לאיבוד       

      במבוך השקוף. הוא ניצל את ההזדמנות כדי להחזיק ידים           

      ולהוביל אותי בבטחון מלא לעוד קיר זכוכית.              

     בסופו של דבר אחרי 20 דקות של מכות קלות במצח          

      עקבנו אחרי ילד בן שמונה שבמהירות אסטרונומית           

      הוביל אותנו לפתח הנכון.           

       "אני בטוחה שהוא בכלל לא ילד           

         אלא גמד קפקזי מתחזה!       

         שעושה את המסלול הזה כל יום     

       במסגרת האימונים שלו לקרקס מדרנו.    

       והאישה הזאת שמחבקת אותו עכשיו           

        היא בכלל סוכנת ביון רוסיה שמתחזה לאמא שלו,           

        זה ההסבר ההגיוני היחידי       

        לזה שהוא פתר את המבוך לפנינו"       

        שטחתי את תאורית הקונספרציה הגאונית שלי       

        לדייט שלי שבפעם החמישית הסתכל עלי במבט תמהה.              

      בדרך לרכבת ההרים הוא הזמין אותי לצמר גפן מתוק.           

      אחרי שקיבלתי מנת סוכר מזוקק            

      הבחור פתאום נראה לי הרבה יותר טוב.    

      ואחרי שהוא סיפר לי, בתור הארוך לרכבת הרים -     

      על איך הוא מוציא בסופי שבוע  את האוטו שלו לשטח.      

       ואחרי שאני חלקתי אותו שאני מוציאה בסופי שבוע שחורים,          

       עלינו על האנקונדה       

      (ותרגעו כי זאת האנקונדה היחידה בסיפור)           

       שם הוא ניסה להוריד ממני את כל הדביקות שנותרה          

       מהצמרגפן המתוק בליקוקים סוערים...       

      שהפסיקו ברגע שנפלנו למטה צורחים....              

       את המשך הדייט שכלל התמזמזויות ליד הפילים המעופפים,          

       ליטופים ונעימים בשיער בתור למכוניות המתנגשות          

      העברנו דיי ב"נעימים" (דאבל מיננינג...).              

      אבל אז התרחשה התפנית          

      שגרמה לדייט להסתיים בטונים צורמים –           

      הגענו למכוניות המתנגשות.       

      ושם קרעתי לבחור את הצורה       

      עם המכונית הקטנה והאדומה שלי           

      בזמן שהוא מנסה להתחמק ממני בפאניקה...              

      לא היה לו סיכוי מולי.              

      בכל זאת, אני אלופת עולם.           

      בלהתנגש במכוניות יש לי שפע של  נסיון       

      (אחרי הכל אני בחורה)          

      אני חושבת שהאגו שלו היה יכול לשרוד את המפלה          

      אבל זה שהוא יצא מהמכונית הקטנטונת כולו חבול ומבוהל           

      והתגובה שלי הייתה:       

      "איך דפקתי אותך מכל הכיוונים, אתה כזה נקבה..."           

      תוך כדי צחוק רועם, והוספת תנועה מגונה       

      (זאת עם הלשון בחוץ והידיים על הראש)      

      גרמה לפגיעה חמורה בציפור נפשו           

      שהוא לא הצליח להתאושש ממנה.               

      הדרך הביתה הייתה מלאה בשקט סמיך,          

      מתח כבוש וריח של כישלון חמוץ           

      שאיפשרו לי להסיק את המסקנות הבאות:               

             עשו:             

      אני בעד להפוך אומנות מיוסרת למציאות מערערת           

      נסו לשחזר את השיר:            

      "אבאל'ה בוא ללונה פארק, נרכב על הסוס הלבן"             

      רק הפעם את המקום של אבל'ה ימלא הדייט שלכם,               

      ואם יהיה לכם מזל במהלך הערב תרכבו לא רק על       

      הסוס הלבן...                   

     אל תחששו ללכת למקומות עם ילדים.     

     הרבה יותר קל להשתחרר ולהראות בוגרים, סקסים  גבוהים ומלאי משמעות    

     נסתרת ששאר המתחרים שלכם                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                          

     במתחם הם רווקים בגילאי 6- 10.       

     תאכלו צמר גפן מתוק.... זה טעים!!                      

       אל תעשו:              

      אל תשוויצו שאתם מנצחים.           

      משום מה לאנשים מסויימים יש בעיה עם שמחה לאיד....           

      שמרו את הבוז למפסידים לדייטים מאוחרים יותר.              

      תשאירו את האגו בבית,           

      אל תעלבו סתם משטויות,           

      קחו בחשבון שאתם אולי לא מכירים עדין          

      את ההומור של הבן אדם שמולכם,           

      ואולי מהתרגשות יצאה לו בדיחה לא משעשעת           

      על הגודל של אברים מסוימים בגופכם,           

      זה לא אומר שהם טיפוסים מסרסים,           

      תנו להם עוד צ'אנס הם באים מהלב....                                    

     מומלץ לא להביע אהבה יתרה לחפצים דוממים.