דורון סבג, אספן האמנות ואיש העסקים, לא מכיר אותי. אבל יש לי רעיון - המשלב אמנות ועסקים - שאם יגיע אליו, ואם יעניין אותו אני מאמין באמונה שלמה שהוא ישנה את החיים בתל אביב. זה האינטרס שלי ברעיון הזה: אני לא מחפש עבודה, תעסוקה, ממון או מקור התעשרות. אבל נדמה לי שמי שבאמת אוהב אמנות וצורך תרבות ויודע לחבר בין העולם הזה והעולם העסקי ישמע את הרעיון שלי ויתלהב.

אז למה דורון סבג? כי הרעיון שלי משלב בתוכו ייעוד לחנות שבבעלותו, ברחוב פינסקר 41.  נערי ונערות האייטיז מכירים את הפינה הזאת היטב: שם ניהלה בתו של סבג את בית התקליט בשנות השמונים, שם פגשנו לראשונה את טוקסידומון ואת ניק קייב, לשם הייתי הולך בכל יום חמישי, אחרי "ציפורי לילה" של יעקב גלעד או "הפסקת עשר" של מיכל ניב, עם רשימת הלהקות ששמעתי אצלם והתלהבתי. הוודן-טופס, ניו מודל ארמי, מיקרו-דיסני, פרניצ'ר. את כולם קניתי בבית התקליט. כמו גם את הווטרבויז, דד קן דאנס, גי'זז אנד מרי צ'יין. וגם טירז פור פירז. החנות עומדת ריקה עכשיו, להשכרה. 2500 דולר רוצים עליה מתווכי אנגלו סקסון.

 ולא, הרעיון שלי אינו קשור בהקמתה מחדש של החנות ההיא. מה שהיה היה. הוא קשור - הפתעה הפתעה - בקולנוע.

אז אם אתם מכירים את דורון סבג או יודעים איך אני מעביר לו מייל או מדבר עם מזכירתו, אנא השאירו לי תגובה, או הודעה או מייל, או יונת דואר. אם אתם מכירים אותו ממש טוב, שלחו לו את הלינק לקטע הזה. בתקווה שזה יסקרן אותו והוא ירצה לשמוע פרטים נוספים.

ואם זה יקרה, אירוע ההשקה יוקדש כולו רק לחברי קפה דה מרקר.