כמה פעמים אמרו לכם שזול זה יקר? כמה פעמים אמרתם לעצמכם שאתם רוצים את הכי טוב, אבל היה לכם קשה לשלם את המחיר של הטוב? כמה פעמים שילמתם זול, ובסוף שילמתם פעמיים - ובפעם השנייה פי שניים ויותר?

קלישאות, מטבען, הן קלישאיות - אבל עצם היותן קלישאות לא עושה אותן לא נכונות. כן, זול בדרך-כלל יוצא יקר. זו דרכו של עולם. ואגב, בחלק גדול מהמקרים - דווקא היקר יוצא בסופו של דבר זול. מניסיון. על איכות צריך לשלם ומומחיות עולה כסף. כי מומחיות היא מצרך נדיר ועל מצרך נדיר משלמים במטבע קשה.

ניקח דוגמה פופוליסטית, דמגוגית בהגדרה. נניח שנפל עליכם (לא עלינו ולא עליכם) עניין רפואי. עניין שדורש התערבות כירורגית מסובכת, טיפול מורכב, ניתוח. למי תפנו? לפרח רפואה צעיר ומתמחה עם קילומטראז' של נהג חדש - או למומחה הכי מומחה בתחומו? עד כמה הכסף שאותו מומחה ידרוש יהיה שיקול בהחלטה שלכם לגבי זהות המטפל, המנתח? טוב, אני יודע שהדוגמה מופרכת. חיים ומוות הם עניין שאינו בר-השוואה לשום דבר אחר. נכון, צודקים. אבל אמרנו שזו רק דוגמה. מכאן אפשר להתחיל לרדת, ומיד תיווכחו שמה שנכון במקרה אחד - נכון כמעט תמיד וברוב רובם של המקרים.

לפני כמה שנים, עם פרוץ ה-DVD לחיינו, רצנו כולנו לקנות את מכשיר הפלאים ב-200 דולר בדיוטי-פרי. כולה 200 דולר, לא שווה? לא כדאי? בטח כדאי. וככה, רצנו וקנינו, טסנו וחזרנו, קנינו לעצמנו ולחברים, ולאמא ולסבתא ולדודה והדוד. הפירמה היתה משהו קוריאני, מה חשוב השם. כי איך מסבירים הרוכלים בחנויות החשמל בנתב"ג (ומה הם אם לא רוכלים בשוק?) - "מה חשוב השם". הכל אותם מכשירים, את כולם מייצרים בסין ורק התווית מתחלפת. אז קנינו איזה "דייהו", או "יונדאי", או משהו כזה, וראינו עשרה סרטים, עשרים סרטים - ואז זה התחיל לגמגם. להיתקע. לעצור. להתחמם. הטכנאי אמר - אלא מה - לפח. אין מה לעשות. ואנחנו? הלכנו וקנינו אחד חדש, יפני, אלא מה, בכפול כסף. אז הזול יצא זול - או יקר? בטח יקר. פי שלוש יקר.

את מודל ה-DVD אנחנו יכולים לשכפל בנוגע לכל מוצר, שירות, מומחה, מה שתרצו. החל מסכין מטבח בשקל שחותך את האצבעות ולא את הבשר, ועד לשרברב שסותם לנו את הפיצוץ בצינור עם מסטיק בזוקה או רופא שיניים שהוא בעצם מסגר, או נגר שהוא בעצם משורר. בכל יום נתון אנחנו חשופים לפיתויי המחיר, הקומבינה, העבודה הזולה, המהירה, לעבודה "על הדרך". שיפוצניקים שהתמחו בסיוד קירות ומציעים לנו טיפול שורש כולל לכל הבית, כולל היסודות, טכנאי מחשבים שלמד לחבר כמה חוטים ולבצע רי-סטארט, ובזמנו החופשי מתחייב שיכתוב תוכנית מחשב שתפתור את כל הבעיות הפיננסיות שלכם.
 

אז למה את מטריח אותי ואתכם בכל אלה? כי גם אני, גם אנחנו, נקראים כמעט מדי יום לתקן ולשפץ עבודות של אחרים. הנה ארגון ארצי גדול שהתפתה לבנות אתר אינטרנט חדש אצל חברת טכנולוגיה שיודעת הכל - רק לא לבנות אתרים; והנה עוסקת זעירה שהתפתתה לשלם כמה אלפי שקלים לחברה שאיש לא שמע עליה, שבנתה "אלף אתרים רק בשנה האחרונה", וכולם עולים בעמוד הראשון בגוגל; והנה משרד עורכי הדין שנתן לבת המוכשרת של השותף הבכיר לעצב את האתר החדש, רק שהיא בכלל לומדת עיצוב בגדים תחתונים בשנקר ובכלל לא יודעת לאיית את המלה "אינטרנט"; והנה מנהל השיווק ההיסטרי, שאישר קמפיין פרסומי בחצי מיליון דולר אבל נתן את תוכן האתר התדמיתי של הפירמה לשני בוגרי ערוץ התינוקות, שאוצר המלים שלהם מתחיל ונגמר ב"כזה" ו"כאילו" (וגם זה בשבע שגיאות).

ואז, אחרי שהם נתקעים, וחוטפים, ולא מבינים איך זה שהאתר של המתחרים הרבה יותר טוב, והטקסטים של האחרים הרבה יותר איכותיים, ושהאתרים מסביבם מזמינים ועובדים ומביאים לידים ולקוחות, ואצלם כלום שבכלום - הם מחפשים את המומחים. וחלקם מגיעים אלינו. ואנחנו אומרים להם: עכשיו באים? איפה הייתם עד היום, לא חבל? וככה יוצא שאנחנו עוסקים גם בשיפוצים. טוב, לא ממש. כי השיפוץ היחיד שאנחנו מוכנים לעשות בשביל הלקוחות ששילמו בזול - זה לעשות הכל מהתחלה. וזה יוצא יקר. והם עושים, כי אין להם ברירה.

וכך, שוב ושוב, מדי יום ממש, אנחנו פוגשים את אלה שהשיגו דילים מעולים בזול - ובסוף שילמו פי שלושה. כי זול, כמעט תמיד, יוצא הרבה יותר יקר. וכמו שאמרו אבותינו: אנחנו לא מספיק עשירים בשביל לקנות בזול (באידיש זה בטח נשמע הרבה יותר טוב).

לבלוג של טובי פולק