שלום לכולם (אבא, אמא ושניים שלושה אנשים זרים עם הרבה יותר מדי זמן פנוי).

אז כמו שהבנתם, אתם קוראים עכשיו חתיכת היסטוריה. הבלוג הראשון שלי. אשכרה, בן אדם שכותב, או לפחות מחשיב את עצמו לכותב, ועד היום לא תרם אפילו מילה למהפכה. לא משפט, לא מחשבה, לא רעיון. כלום. בקושי שתי תגובות באיזה טוק בק לפני שלוש שנים. איך אני מסביר את זה? כנראה עצלנות. אין סיבה אחרת. לכתוב אני אוהב, להיחשף אני אוהב, לשמוע "איזה שנון אתה" אני אוהב (יאללה, שמישהו יגיב, דחוף !), יש לי מה להגיד, במסגרת המגבלות, וזמן... זמן יש לכולנו כמו זבל.  בקיצור, מהיום אני מבטיח להשתנות. להיות חלק מהמשחק, לשתף, להיפתח. להזרים עוד קצת דלק למכונת המידע הבלתי חשוב. אני אכתוב, אני אשפוך את הלב, אני אנסח מחדש את החיים השגרתיים שלי בהתחשב במה שאני חושב שאתם רוצים לקרוא. אולי אפילו באמת תהיה לי מחשבה מקורית ומעניינת.  מי יודע, אולי אני אפילו אמצא פה מישהי לרוץ איתה. אחרי הכל - עמוק עמוק בפנים כולנו מבינים שכל האינטרנט הזה הוא רק עוד המצאה של מהנדסים בתולים, מתוך תקווה יום אחד למצוא אהבה או לפחות לעשות סקס וירטואלי עם אשה (שסטטיסטית היא בכלל גבר בן 82, שחושב שזה נורא מצחיק).