ברצוני לשתף את מי שקורא את זה בהארה שהיתה לי ...

אני זוכר את עצמי בתור ילד שתמיד שואל, למה? ( כן ממש כמו המעצבן הזה מהפרסומת )

ובדרך כלל כל תשובה שקיבלתי תמיד העלתה אצלי שאלה נוספת. כנראה שזה מסביר מדוע בחרתי להיות מדען ועוד בתחום מדעי החיים. עף על פי כן אני יכול להעיד על עצמי כי היום אנני אוהב לחשוב או לפחות הכוונה שלי היא למחשבות ברומו של עולם כאלה שאינן תורמות כלל למעט מהתרומה להעברת דעתו של החושב עליהן (בשפה הפשוטה לחפור). ואשרי כל יודעי האמת, נוגעי האור, לוחשי הכשפים, ורואי הנסתרות.... :-) שפשוט יודעים והרי אני "פשוט עדיין לא שם" .

טוב כדי לקצר ...  מידי פעם מתגנבות לי בכל זאת מחשבות ולפעמים הן מובילות להארות קטנות שמסבות לי אושר גדול לפחות עד לרגע שאני פותח טלביזיה, עולה על הכביש, קורא עיתון (מחק את המיותר) או סתם כשאני נתקל בדברים כאלה:http://cafe.themarker.com/view.php?t=354166

 ובכל זאת אתמול התגנבה לי מחשבה כזאת ולהלן המסקנה..

החיים כהוויה נגזרים מהמוות ...

המוות מקנה לחיים את המשמעות..

לחיים תחום הגדרה ולכן ערך מדיד, לפחות במושגים מוחשיים, לאומת זאת במידה ולצורך העינין היינו חיים עד אין אין סוף איזו משמעות היו החיים מקבלים? האם ניתן לחוות דברים במושגים של אין סוף? 

יש להתיחס לממות לא רק בהקשרו כסיום החיים אלה גם כגורם אי הוודאות והודאות כאחד (מבלי להתיחס לאמונות כאלה ואחרות)  דבר שמוביל למסקנה שהפסקה יזומה של החיים הינה כישלון בהבנה של המוות כגורם המשמעות בחיים.

חג שמח